Tharkun
פורסמו 6 סיפורים
כותב באתר מתאריך 29.08.2019

הסיפורים של Tharkun

מסע

טיפות הגשם נקשו בעדינות על תקרת הקרוואן, מכורבל בתוך שמיכת צמר גדולה הוא התעורר לעוד בוקר גשום בין ההרים של מונטנה. אם מישהו היה אומר לו שהוא הולך לגור בתוך […]

פסגה
31/08/2019 130 צפיות סיפורים קצרים 2 תגובות

צעד ועוד צעד, ואז עוד אחד, כבר שנתיים שהוא מתאמן לקראת הטיפוס הזה. עכשיו זה קצת מרגיש שכל החיים הובילו אותו לשם, להרים, לפסגות מושלגות ומצוקים. תמיד הוא אהב את […]

הקאובוי של נס ציונה

מגפי בוקרים גבוהות מתחת למכנסי ג’ינס קרועים וחולצה משובצת שמקופלת בדיוק עד המרפקים, ג’ון יצא באותו בוקר מהבניין בשיכון ד. האמת שקראו לו משה אבל כל החברים מהשכונה נתנו לו […]

פרחים צהובים

כשקיבל את ההודעה הוא ישב בבית קפה קטן באחת משכונותיה העתיקות של מילאן, הוא אהב לשבת שם, אף אחד לא ידע מיהו או מאיפה בא. הטלפון הנייד זמזם אחרי אולי […]

סוף

בחשיכה הוא יושב, על ספסל ישן בגינה הציבורית, רוב שעותיו מאוחרות הן,  לבוש בחליפה שחורה ונקיה למשעי. הפעם זה אדון גורדון, הוא כבר לא יחזיק מעמד הלילה, הגרורות הגיעו לכל פינה אפשרית בגופו וצריך להעביר אותו אל הצד השני. ככה נראים ימיו, מרביתם מלאים באנשים מבוגרים שחייהם מגיעים לקיצם, מידי פעם באים אלו שזמנם הוקדם,  התנגשות מכוניות, מחלה חשוכת מרפא או אנשים שחרצו את גורלם בעצמם. 
 בכל פגישה מחדש עולות אותן השאלות, מי אתה?  מה קרה? למה אתה כאן?  בבקשה אולי תיתן לי עוד קצת זמן? בבקשה? ובכל פעם יושב הוא בסבלנות ומסביר, שזהו, כאן זה נגמר ושאי אפשר עוד קצת זמן והגיע הזמן ללכת, שהוא רק ממלא את משימתו. 
 מעולם לא בחר את תפקידו, הוא יצירה של אין סוף, של זמן ומרחב. ותמיד כששאלותיהם נענות, כשההבנה מחלחלת,  עולה חיוך קטן של השלמה, של קבלה. 
 כשנכנס לביתו של מר גורדון באותו לילה, שום שאלות לא נשאלו, שום בקשות או תחנונים, רק חיוך קטן של קבלה, של אנחת רווחה,  שסוף סוף הגיע הזמן ללכת.

חרא של סיפור

כבר שנתיים שאני לא מצליח לכתוב כלום, ערימות של בקבוקי וויסקי ריקים ממלאים עכשיו את מה שהיה פעם חדר העבודה. דירה קטנה בפלורנטין וחתול, מי צריך יותר מזה. בפיצוציה הקטנה […]