Tharkun
הסיפור לא נועד להציג דעה פוליטית מכל סוג אלא רק תקווה לעתיד טוב יותר לכל האזרחים במדינה.

עלה של זית

Tharkun 05/06/2020 391 צפיות אין תגובות
הסיפור לא נועד להציג דעה פוליטית מכל סוג אלא רק תקווה לעתיד טוב יותר לכל האזרחים במדינה.

מהדורת החדשות הבוקר הודיעה בצער על אדם מבוגר שנרצח בדקירות סכין כשבסך הכל רצה לקנות כמה תפוזים בסופר המקומי.
זה היה אבא שלי וקראו לו דוד, הוא הגיע לכאן בשנות החמישים כנער צעיר ממצרים. בהגיעו לגיל המתאים התגייס לצבא ולחם בששת הימים וגם ביום כיפור כחייל מילואים. אבי היה אדם ירא שמיים שבניגוד למקובל חינך אותנו לאהבת הזולת קודם לאהבת האלוהים. בכל כמה חודשים כשהגיע הזמן לטפל ברכבו היה מתעקש לקחת אותו לראס אל עמוד, שם הכיר את עבד המוסכניק המקומי שבנוסף לתעריפים הזולים גם היה קצת כמוהו, אוהב אדם מעל הכל. לאחר זמן מה נרקמה ביניהם מין חברות מיוחדת שכזו.
בתחילה אבי היה נשאר קצת גם אחרי שהרכב היה גמור, שותה קפה ואוכל מספר עוגיות שעבד היה קונה במיוחד בשבילו מהסופר של היהודים בגלל הכשרות. בערב הבר מצווה שלי התייצב עבד ומשפחתו מרובת הילדים, כולם לבושים במיטב מחלצותיהם כדי לחגוג איתנו. ברגע שאבא הבחין בכמות המבטים ובמבוכה על פניו של של עבד מייד גרר אותו אחריו באולם והציג אותו בפני משפחתו וחבריו כחברו הטוב עבד.
בצבא שירתתי במג”ב, אבא היה כל כך גאה שהבן שלו שומר על העיר הקדושה הזו באופן אישי.
באחד מן הימים מכל המקומות נשלחנו לסייר בראס אל עמוד לקראת תפילות יום השישי על מנת לאבטח את התושבים ולמנוע הפרות סדר. כשעברנו לייד המוסך מייד זיהה אותי עבד ובשמחה רץ אלי בקריאות “מה שלומך חביבי!”. חברי לפלוגה שהיה ידוע בחמימות מוחו מייד דרך את הנשק בראותו את בן המיעוטים המתקרב אלינו בריצה.
עבד המבולבל לא הבין מה מתרחש והתנצל כל כך וביקש שאמסור דרישת שלום לאבא, התנצלתי בפניו מייד והבטחתי שאמסור.
באותו ערב במגורי החיילים ניגש אלי אזולאי ובזלזול הצהיר “מה זה איציק אתה חבר של הערבים האלה?”. בליבי קיוותי שאביו היה מחנך אותו לאהבת אדם לפני שנאת השונה.
בשבעה כל כולי נמלאתי כעס, הרוצח היה נער צעיר שבהשפעת סרטוני ווידאו שראה ברשת החליט באותו הבוקר לקחת את סכין המטבח של אימו ולרצוח יהודי.
רציתי לנקום, רציתי לקחת את הנשק ולירות בכולם, להראות להם מה זה. מכל האנשים בעולם הם לקחו לי את אבא שלי, שאהב את כולם על סמך ליבם ולא מוצאם או צבע עורם.
כאילו נשלח אלי מהשמיים בדיוק באותו היום הופיע עבד בשבעה בליווי בנו סמיר, שתמיד היינו מבלים יחד במפגשים משפחתיים כי היינו באותו גיל. הוא עזר לי להיזכר ששנאה לא תוביל אותי ואותנו לשום מקום. שנער שטוף מוח אחד לא יכתים את שמם של האנשים הפשוטים שבסך הכל רוצים לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בכבוד.
אמא החליטה לתת לי את הרכב של אבא, אמרה שחבל שהוא יישב סתם בחנייה.
אני אמשיך לקחת אותו למוסך של עבד.

בצהריי אותו יום שישי ארור ישבתי בחדרי כמעט ונרדמתי כשלפתע שמעתי צרחות בכניסה לדירה.
זו הייתה אימי שצעקה סמיר! שוב ושוב ואמרה שהבן של השכנה הגיע בריצה וסיפר שאבא נפצע בהפגנה ושהיא לא יודעת מה קורה.
רצתי כמו מטורף. ההפגנה שהייתה מתרחשת מידי פעם בימי שישי התקיימה מספר קילומטרים ספורים ממקום מגורינו. רצתי עד שלא יכולתי להרגיש את הרגליים בדיוק כדי להספיק לראות מספר חיילים מכניסים אותו לאמבולנס. התפרצתי למעגל החיילים בצעקות שזהו אבי ושיתנו לי לנסוע איתו.
התקשרתי לאמא ואמרתי לה לפגוש אותנו בהדסה הר הצופים, שם ישבנו בחדר ההמתנה מספר שעות שנראו כמו נצח. לקראת הערב הופיע שוטר וסיפר לנו שאבא נהרג מפגיעת כדור גומי של אחד החיילים בראשו. קבוצת צעירים החלו ליידות אבנים אל עבר השוטרים והחיילים ובמהלך נסיון החיילים להחזיר את הסדר התרחשה התאונה המצערת.
בחיים לא ראיתי אמא בוכה ככה.
אבא אהב תמיד לספר איך המשפחה הגיעה מירדן לפני המון שנים, איך אבי סבו עבד קשה ובנה את הבניין כדי שכולם יוכלו להתגורר יחד לאורך הדורות. הוא תמיד התרפק על זכרונות מימים עברו שהיחסים בינינו ובין היהודים והנוצרים היו טובים ופשוטים וייחל לזמנים טובים יותר.
המשפחה הקימה אוהל אבלים כנהוג וחברינו היהודים היו מהראשונים להגיע כשידיהם מלאות במגשים מכל טוב. קרובי משפחתנו מחברון התרגזו וביקשו מאמא שתגרש אותם, שהם מחללים את כבודו של אבא. אימי הגיבורה סירבה בנחרצות והשיבה באומרה שלאבא היה חשוב שהם יהיו פה.
לאחר מכן התקיימה חקירה, מסתבר שזו לא הייתה תאונה בכלל, שאחד החיילים שהיה ידוע בדעותיו הקיצוניות ראה את אבי שעמד בשולי ההפגנה בתור מטרה קלה. הוא הודה בחקירה שכיוון אל ראשו והוסיף ש”הם קיבלו מה שמגיע להם”.
המוסך של אבא היה פתוח כבר יותר משלושים שנה, מעט לפני שנהרג הוא שינה את השלט ממוסך עבד ל “מוסך עבד ובניו” וזה בדיוק מה שעשינו.
אחיי ואני מנהלים את המקום ומשרתים את לקוחותינו וחברינו מכל איזורי העיר.

בטיילת היפיפיה שבארמון הנציב הצופה אל חומות העיר העתיקה ישבו עכשיו שני בחורים צעירים בתחילת חייהם. שני בחורים משני צידיה של גדר פיזית ודמיונית, גדר שיוצרת מציאות של שנאה ותיעוב הנוצר בידי קבוצות קיצוניים המלבים את האש שרק רוצה להיכבות.
אש הפוגעת באנשים הפשוטים שכל רצונם הוא לחיות בכבוד ובשלווה מבלי לדאוג לחייהם או עתידם הבלתי צפוי.

במקום שאליו מגיעות הנשמות לאחר המוות ישבו עכשיו שני אבות גאים, מסתכלים מטה על בניהם.
חולקים כוס קפה ומספר עוגיות.

עלה של זית
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך