Edenashley
"ריבת בצל" הוא הסיפור החמישי מתוך אוסף סיפורים קצרים על גברים בודדים.

ריבת בצל

Edenashley 09/01/2019 296 צפיות אין תגובות
"ריבת בצל" הוא הסיפור החמישי מתוך אוסף סיפורים קצרים על גברים בודדים.

הוא לא אוהב את החורף או את הקיץ. הוא תמיד היה בחור של עונות מעבר, לא כל דבר חייב להיות מוחלט. אמא שלו לימדה אותו את שיטת הבצל, שכבות על שכבות. בתור ילד, הוא חשב שזה הדבר הכי מטופש בעולם. היה נראה כאילו החליט ללבוש את כל תכולת הארון שלו, שכבות של בגדים בכל גווני הקשת. פרסומת מהלכת של סוכריות סקיטלס. גם בימים בהם השמש שלטה על השמיים, אמא שלו הייתה טוענת שהיא משקרת ושכבות הבצל עדיין בתוקף. בצל. דפים שקופים יותר עם פסים שקופים פחות. עם חלוף השנים, דברים השתנו. אמא שלו כבר לא רואה טוב, הוא יודע שהוא יסיים כמוה, אבל עד אז, הוא ממשיך עם הבצל שכה חשוב לה. בארון שלו מסודרות שכבות של בגדים לפי צבעים. בימי רביעי הוא לובש עניבה אפורה, חולצה אפורה, סריג אפור ומעיל אפור. הוא כבר לא מפרסם דבר, אולי את הבניינים ברחוב.
רוח קרירה חודרת לעיניו בדרך לעבודה. חורף? הוא משתדל שלא להאמין. אחרי יום עבודה ארוך בו שוב שירי לא התייחסה אליו, הוא יוצא מן הבניין ומגלה שהשמיים דולפים אל מול עיניו. חורף, הוא נאנח. הוא קורא למונית דרך אפליקציה בטלפון החכם המראה את סוג הרכב שיגיע ותמונה מאד לא מחמיאה של הנהג, שבה הכריחו אותו לחייך כדי שהוא לא יראה כמו רוצח סדרתי. בדיעבד, החיוך המזויף רק מעלה את החשדות כלפיו. הוא נכנס למונית, שירי קריסמס מתנגנים ברדיו בטרם עת, הגשם מלווה את השירים בהרמוניה כשהוא נוקש בחלון. השירים מתחלפים אבל קשה לו להבדיל. הזמן חולף בזמן שהוא בוהה בתוכנת ה-GPS המוצגת על מסך הטלפון הפחות חכם משלו. צליל חריקות מסיח את דעתו. המגבים עובדים אך הגשם כבר פסק. הם חולפים הלוך ושוב בקושי רב על גבי החלון היבש. הוא לא יכול להפסיק להביט, זה מזכיר לו את הסקס האחרון. הממטרות פעלו בפול פאוור, סיפקו רטיבות לפרחים בכניסה לבניין. הוא סגר את הווילונות, הוא לא היה יכול להתרכז. דברים רבים מסיחים את דעתו, כמו המגבים היבשים כעת. הוא מתחנן בראשו שהנהג יעצור את הסיוט היבש הזה. שתי דקות עד ההגה ליעד, בחורה מצטרפת לנסיעה המשותפת במונית, היא מחייכת אליו והוא מוריד את מבטו, בוהה בנעליו האפורות. ניחוח הבושם שלה מזכיר לו קרואסון שהתקלח בגשם. הוא עדיין שומע את המגבים, ונזכר בכמה שהיא הייתה יבשה, דבר לא עזר, חוץ מריבת הבצל. היא, לעומת שירי, מחכה לו בבית.
הוא יורד מהמונית ונכנס הביתה, צליל המגבים עוד מהדהד בראשו. הוא נכנס למטבח ופותח את הארון שלצד המקרר, הוא נפתח לכיוון הנגדי. צנצנות רבות, מבריקות ונקיות, ממתינות לקבל משמעות. הוא מוציא שתי צנצנות מן הארון ומניח אותן על השיש לצד הכיריים. לאחר מכן, הוא לוקח קרש חיתוך וארבעה בצלים טריים. הוא קוצץ אותם לאט וזורק אל סיר מנירוסטה. ולבסוף, שופך כמות מכובדת של סוכר וממשיך לערבב. זה חייב להיות סמיך. אדים רבים עולים מהסיר, הבצל השקוף משנה את צבעו לחום. תואם את הבגדים של מחר. הוא שופך את הריבה הסמיכה אל הצנצנות ומניח ליצ’י מעל לקישוט.
היא מחכה לו על הספה, לצידה צנצנת חצי ריקה חצי מלאה, הליצ’י בפה שלה. היא לא זזה. עיניה החומות איבדו מצבען, סימנים חומים התפרסו על גופה במקומן. אותה הבעה על פניה כבר שבוע. הוא מנסה להוציא את הליצ’י החיוור מפיה אך הליצ’י דבוק היטב לשפתיה. הוא מרים אותה מהספה, זורק אותה לשקית זבל אפורה ומשליך אותה לפתח האשפה בבניין. הוא פותח את אפליקציית המוניות ומביט בבחורה שהצטרפה אליו לנסיעה. היא לא נראית מעניינת כמו שירי. הוא מביט בצנצנות שעל השיש, ניגש אליהן וכותב “שירי” בטוש שחור. הוא מדמיין את הליצ’י בפיה ומחייך.

ריבת בצל
דרוג הסיפור 4.2 | 5 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך