A. K. Koren
מלא זמן לא כתבתי כאן. מקווה שתאהבו... 0יש המשך אם תרצו. זה לא סיפור בהמשכים אלא מספר קטעים שממשיכים זה את זה

רישיון להרוג קטע 1 -אשלי-

A. K. Koren 21/03/2017 508 צפיות 13 תגובות
מלא זמן לא כתבתי כאן. מקווה שתאהבו... 0יש המשך אם תרצו. זה לא סיפור בהמשכים אלא מספר קטעים שממשיכים זה את זה

מתכת צרחה, זכוכית התנפצה,
פלסטיק התקמט כמו נייר, ועשן היתמר סביבנו.
צרחתה של מייסי מהמושב האחורי ניקבה את אוזני.
כאב לי באינספור מקומות.
הרכב המשיך להסתחרר.
המתכת הלוהטת צרבה את עורי במקומות בהן דופן הרכב נמחצה עליי.
כרית האוויר שיצאה מההגה חבטה בפני.
אחזתי בחזקה בהגה אף שידעתי שכבר אין טעם בכך.
איבדתי את השליטה מזמן.
המכונית נעצרה מסחרורה בקול חריקה איום.
העפתי מבט הצידה.
וויני ישבה לצידי רפויה ובהתה בשמשה הקדמית המנופצת, כשארשת אימה נסוכה על פניה.
“וויני?” חרקתי בקולי.
היא לא הגיבה. היא בהלם כנראה.
“אשלי? וויני?” מייסי יבבה בפניקה.
“מייס את בסדר?” שאלתי
“אני חושבת שכן. רק ש… ה…הרגל שלי- היא…” מייסי בלעה את רוקה.
“זה לא חשוב. אמיקה, היא- היא-” הרגשתי שמייסי ניסתה להיות אמיצה אבל קולה רעד.
מה איתה? ” לא יכלתי להסתובב ולהסתכל.
הייתי כלואה בין חלקי מתכת ופלסטיק.
הסתכלתי במראה הקדמית.
אמיקה הייתה מוטלת על המושב, שמלתה הורודה מוכתמת בדם.
על פניה העדינות היפות התנוססו חתכים ארוכים מכוערים ומדממים.
עיניה הכחולות היו פקוחות לרווחה אך בוהות ומזוגגות.
השתנקתי בצער וכאב.
אמיקה. אמיקה המתוקה.
“ת- תעצמי לה את העיניים מייס”
במראה ראיתי את ידה של מייס סוגרת את עפעפיה של אמיקה.
כעת רק החתכים מנעו ממנה להיראות ישנה.
“וויני את בסדר?” שאלה מייסי ממאחורה.
הבטתי בוויני.
היא לא ענתה. עורה הבהיר היה חיוור ושערה השחור נשמט על פניה.
היא לא טרחה להסיתו מעיניה האפורות.
אבל משהו לא בסדר.
ניסיתי להבין מה נראה לי כל כך משונה. וויני נראית בסדר גמור. יש לה רק חתך קטן במצח. אבל למה היא דוממת כל כך? אפילו החזה שלה לא עולה ויורד, כאילו היא לא נושמת…
ואז הבחנתי בזה- זרזיף דם על צווארה.
הושטתי את היד הפנויה היחידה שלי, אחזתי בעדינות בצד פניה של וויני והפנתי את פניה אליי.
עיניי פגשו את עיניה וזיהיתי את הריק והבהייה המזוגגת שראיתי גם בעיניה של אמיקה.
שבר זכוכית גדול ומשונן היה שקוע עמוק בצווארה.
“מייס היא…” לא יכלתי לסיים את המשפט.
לא הייתי צריכה.
בהיתי קדימה וראיתי דרך השמשה המנופצת את המכונית שפגעה בנו.
יכלתי לראות בבירור את הנהג- נער בגילנו פחות או יותר- מוטל על ההגה חסר חיים, והנערה שישבה לצידו מטלטלת אותו בפראות וצורחת.
אני לא יודעת מה הרגשתי למראהו.
“אשלי!” צרחה לפתע מייסי.
הפניתי את מבטי במהירות והספקתי לראות את האימה בפניהם של ג’ק ולאון ואת מאמציו של ג’ק לעצור את הרכב, רגע לפני שמכוניתם התנגשה בנו ממקדימה.
ושוב מתכת צרחה, ושוב פלסטיק התקמט, ושאריות הזכוכיות נשרו מהשמשה.
ראיתי את חתיכות המתכת החדות כשהתעקמו, וראיתי את הכיוון אליו הן נעות. הכנתי את עצמי לכאב.
הבטתי במראה הקדמית ועיניי פגשו בעיניה של מייסי בעת שהמתכות חדרו לבטני וזרועי. עיניה דמעו והיא אמרה משהו.
העולם סביבי החשיך בזמן שניסיתי לפענח את המילים.
“אשלי! אל תעזבי אותי! בבקשה”

רישיון להרוג קטע 1 -אשלי-
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (13)

אומאגדד כמה זמן שלא היית כאן התגעגעתיי!
וואי, הסיפור הזה באמת כתוב טוב. אבל באמת.
רק דבר אחד, הזכרת הרבה דמויות בלי שאנו יודעים מי הם, וזה קצת יותר מידי שמות בבת אחת.

21/03/2017 22:44

מסכימה עם הפנתר. הרבה שמות. אבל בקטנה.
כתוב טוב. כותרת קאטצ’ית. אהבתי שבסוף היא גם מתה. הקל עליי משום מה.
דרך אגב, טוב שחזרת :)

21/03/2017 22:57

האמת שיש רק 6 דמויות אבל אל תדאגי, בפרק הבא מכירים את ג’ק ולאון (ספוילר שניהם נשארו בחיים מה שאי אפשר לומר על דמויות אחרות)
באמת לא הייתי כאן פוול זמן אבל עכשיו חזרתי בערך. נמאס לי מהלימודים ובאלי לכתוב אז לא אכפת לי להיכשל בכל הבגרויות- אני כותבת!
(מובן שכן אכפת לי מהיכשלות בבגרויות אבל הרעיון מובן) גם אני התגעגעתי.
זה אולי ממש פסימי אבל נראה לי שמתחשק לי לכתוב סדרת אסונות…
אוף יש לי מחר מבחן בפיזיקה ואני עומדת להיכשל בגלל שבמקום ללמוד אליו (דבר שאני ממש לא טובה בו) אני קוראת וכותבת….
ועושה עבודה מטומטמת בעיצוב. שונאת לימודים!!!!! שפסח יבואנ כבר!!!! ( בניגוד לרב האנשים אני אוהבת את פסח כי זה כמעט חודש חופש. ועד כמה שזה מוזר- אני אוהבת מצות {לחם אני שונאת. מצות אוהבת} ובשל היותי אשכנזייה- זהו חג הצ’יפס!
[עוד מאכל שאני אוהבת} בניגוד לרב האשכנזים לי כן יש מה לאכול בפסח כי מה שאני אוכלת מסתכם בשוקולד צ’יפס ואורז/פסטה אז חוץ מפסטה/אורז אני אוכל אותו דבר… ועכשיו אני סתם חופרת כי אחרי חודשי בידוד אני צריכה לפרוק….
נ.ב. עוד שבוע יש לי יום הולדת! ואני עומדת למות ביום הולדת הזה כי יש מבחן במתמטיקה והלב שלי לא יעמוד בזה ויישבר ואני אמות מצער… מצד שני אני לא אמות כי הובטחה לי טיסה ליורו דיסני ופריז בחופש הגדול והחלקה על הקרח
+ הסרט החדש של היפה והחיה בפסח (ציינתי בעבר שאני מעריצה של דיסני?)
עכשיו אני אפסיק לחפור ואחזור לכתוב….(או שכדאי לי להתחיל ללמוד למבחן….)

21/03/2017 23:08
    E8 E8

    טוב לדעת שאני לא היחיד שלומד למתכונות ולבגרויות גם פיזיקה מעייפת, אבל השנה אני מסיים עם זה… וצבא.

    22/03/2017 07:57

ברוך שובך.

21/03/2017 23:12

ברוך שובך.
אני אוהב שאת נותנת שמות בהתחלה. זה אומר שיש לדמויות משמעות בעיני הכותב.
השארת אותנו במתח מטורף.
אני מקווה שיהיה המשך בקרוב.

22/03/2017 01:32

תודה רבה לאסתםמישהי. טוב לראות גם אותך למען הדיוק – לא כתוב שהיא מתה, רק שהעולם החשיך. זה יכול להיות רק איבוד הכרה… כן יש להן משמעות בעיניי. בעיקרון זה היה אמור להיות קטע יחיד אבל פשוט התרקמו לי דמויות עם אופי וסיפור והכל והחלטתי לכתוב להם עוד כמה קטעים. אמור להיות המשך מחר בתנאי שהמבחן לא ידכא אותי מידי. טוב לראות את כולכם שוב

22/03/2017 01:53

ברוך שובך.
קטע מצמרר, במובן הטוב ביותר של איכות הכתיבה.
אבל…
מייסי הסיטה (בטי”ת) את שיערה השחור מפניה. היא לא הסיתה אותו, (בתי”ו), לדבר עבירה.

עוד דבר. המבחן בפיזיקה לדעתי, הרבה יותר חשוב מלילה לבן באתר סיפורים.

תנו לחיות!! חיות.

22/03/2017 03:06
    E8 E8

    מוות לחיות

    22/03/2017 07:58

כאילו קראת את הנחשבות שלי וידעת שבדיוק ראיתי סרט דומה לזה. התסריט העצוב רץ בראש.
לפי דעתי תנסי לפרסם המשך , אני לפחות אשתדל לעקוב בתקווה שאני אראה לפני שזה יעלם

22/03/2017 08:27

מדהים ומחריד בו זמנית, אהבתי ממש

24/03/2017 14:39

תודה

25/03/2017 22:07
4 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך