sapir13
יש ימים שבהם אני מרגישה כמו הגברת יודעת-כל... קשה לי להתרכז במילים כשאני במחשב של מישהו אחר. משהו בקסם של הכל פשוט לא נמצא שם. קטעים נוספים בתגית ->

שחור לבן- זאת שהיתה שם (הגבירה יודעת-כל)

sapir13 18/11/2021 91 צפיות 2 תגובות
יש ימים שבהם אני מרגישה כמו הגברת יודעת-כל... קשה לי להתרכז במילים כשאני במחשב של מישהו אחר. משהו בקסם של הכל פשוט לא נמצא שם. קטעים נוספים בתגית ->

הגבירה יודעת-כל ישבה בצד המשקיף על אנשי הטיילת.
‘חבורה משונה,’ היא חשבה לעצמה בחיוך. ​
מעטים הימים שבהם היא מרשה לעצמה לקחת מנוחה ולטייל להנאתה ברחובות. בלי עבודה, בלי מחויבויות; הרי ‘הפגומים’ ימצאו אותה בשלב מסוים ויחזירו אותה אל שורותיהם. היא יודעת יותר מידי, ועל ידע כמו שלה צריך להשגיח כל הזמן.
היא לקחה כמה נשימות עמוקות והחלה לעשות את דרכה לכיוון ביתה.
ככל שהחשכה התקרבה האוויר החל להתקרר. אין עוד לילות חמים שבהם היא תוכל להתחבא בתוך ביתה מן הקור והרוע.
הקור נמצא בכל מקום עכשיו, כל פינה וסדק.
והחשכה? כולם יודעים שהחשכה מסוכנת.

פניהם של אנשי הטיילת שראתה באותו בוקר חלפו במוחה. לפעמים היא הסתובבה ביניהם רק כדי לראות אם היא תוכל לעורר תגובה כלשהי מצידם, אך זה תמיד לשווא. הם אינם זוכרים אותה ולכן כמעט ואינם מודעים לקיומה ולתפקידה החשוב בחייהם של כל אחד ואחת מהם.
הפעם הגבירה יודעת-כל לא התקרבה אל הכנר, אלא פסחה על עמדתו במודע. אין טעם להביט בו עכשיו. האוויר סביבו היה סמיך והכאב שבליבו קרן כל כך חזק, עד שכל אחד עם חוש כלשהו, אפילו קטן ביותר לקסם היה יכול להרגיש אותו.
היא יודעת שהכנר בעצמו אינו יודע מדוע הוא מרגיש כך, ושכלי המשחק שלו אינם מספרים לו דבר, כך שהיא שיכנעה את עצמה שזה לא מתפקידה לגלות לו.
‘בעתיד,’ חשבה לעצמה. ‘בעתיד’.
וזו היתה מחשבה מצחיקה בפני עצמה, שכן רוב הזמן כל הזיכרונות במוחה מתערבלים עד שהיא בעצמה אינה יודעת מה קרה כבר ומה עתיד לקרות.
יש ימים שבהם היא מתקשה לעקוב אחרי האנשים שפגשה, אחרי הסיפורים והחוויות.
כשהיא מגדת עתידות זה פחות משונה, אלא רק מוסיף נופך של מסתורין לאופיה, אך כשהיא לבדה, זה רק מזכיר לה כמה הגורל כבל אותה אליו, כמה היא כמהה למשהו שאולי לעולם לא תוכל לקבל.
אחרי כל כך הרבה שנים שבהם היא חיה לבדה, כמו הכנר, הבדידות החלה לחלחל אל ליבה מידי פעם. מחשבותיה היו נוטשות אותה. חוש הכיוון שלה היה מוביל אותה אל הקצה השני של המקום אותו היא היתה מחפשת.
אילו רק היתה יכולה למצוא דרך לשחרר את עצמה ואת הידע שלה לחופשי, לעצום עיניים פעם אחת מבלי לחשוש מן המראות שהיא עלולה לראות- היא היתה לוקחת את ההזדמנות הראשונה שהיו מציעים לה.
לאורך כל הדרך היא היתה שם בשבילם, גם אם מעולם לא הבחינו בכל הדברים הקטנים שעשתה עבורם, ששינתה את יסודות המציאות שלהם.

“יום יבוא,” הוא אמר לה פעם. “שבו את תהיי הדמות החשובה ביותר.”

והיא עדיין מאמינה שזה נכון.

שחור לבן- זאת שהיתה שם (הגבירה יודעת-כל)
דרג את הסיפור

תגובות (2)

הכתיבה הייתה ממש מקסימה,
ואהבתי גם את תחושת הקור שדלפה מקטע הכתיבה3>

19/11/2021 10:20

הי ספיר,
מרגיש שהרבה זמן עבר מהפעם האחרונה ש”דיברנו”.

אני ממש מחבב את קטעי השחור-לבן. מאד את הכתיבה ואולי אפילו יותר את הדמויות.
משהו בתוספת שרשמת בצד, גרם לי פתאום לחשוב על הסיפורים והדמויות, כאילו מדובר באנשים אמיתיים מחייך, שאת שוזרת לתוך סיפור פנטזיה. ניסיתי לחשוב מהי הטיילת עבורך, מי האנשים?
יש בי משהו שמאד רוצה להאמין שיש משהו במחשבה הזו.

20/11/2021 22:14
סיפורים נוספים שיעניינו אותך