sapir13
לפעמים אני מוציאה את הטקסטים שלי מהקשרם ונותנת להם חיים אחרים, כי יש יחידי סגולה שאני מאמינה שמגיע להם יותר. סגנון קצת שונה הפעם כי בחרתי לשלב כתיבה ישנה עם חדשה. יש בזה משהו שפשוט אומר לי "זה אני". שתי דמויות שלא נתתי להן במה עד כה בקטעים שלי, והן החליטו שעכשיו זה הזמן לדבר. עוד קטעים בתגית->

שחור לבן- לחישות מהעבר

sapir13 18/06/2021 146 צפיות תגובה אחת
לפעמים אני מוציאה את הטקסטים שלי מהקשרם ונותנת להם חיים אחרים, כי יש יחידי סגולה שאני מאמינה שמגיע להם יותר. סגנון קצת שונה הפעם כי בחרתי לשלב כתיבה ישנה עם חדשה. יש בזה משהו שפשוט אומר לי "זה אני". שתי דמויות שלא נתתי להן במה עד כה בקטעים שלי, והן החליטו שעכשיו זה הזמן לדבר. עוד קטעים בתגית->

גם אם לא אכתוב עלייך שירים ומזמורי געגוע מפוארים; גם אם אעבור לילות וימים בלי קרבתך הקרה, בלי קולך השקט.
גם אם יתפוס אותך אחר ואאלץ להילחם על מקומי- אעשה זאת, אל תדאגי.

“אין בי צל של ספק שנועדנו להיות ביחד,” אמר לה. מבטה הקפוא נותר מקובע על האופק הריק מנוף שלפניה. אצבעותיו טיילו להן על כתפיה בעדינות, מוכרות, לוחשות לה סודות ששמעה כבר מזמן. היא רצתה לומר לו שאין צורך בכל זה, שאם רק היה מבקש, היא היתה מקשיבה בלי לברוח, אך ידעה שאין טעם לכך. עמוק בפנים, הוא כבר לא סומך עליה.
“את רק צריכה לתת לנו זמן.”

תדעי שתמיד תהיי בלבי, עמוק בתוך מחשבותיי, חייה בנבכי חלומותיי. לעולם לא אוכל להתרחק ממך מבלי לשוב.

“את ברחת. לקחת את קלפי הטארוט שלך, וברחת.”
הוא היה עצבני, אך קולו היה מאופק, לא עולה על העוצמה הרגילה שבה דיבר.
והוא צדק, כמובן. היא אכן ברחה, אך לא מהסיבות שהוא חושב. היא לא רצתה לעזוב אותו, להיפך, היא ניסתה להגן עליו, מפניה.
“לא השארת אפילו פתק כדי להסביר מדוע. אני אמור פשוט לקבל את זה אחרי כל הזמן שלנו ביחד?!”

וכמה מתוק יהיה הוא הרגע שבו אגיע אלייך. אתאחד איתך כאילו שלעולם לא ניפרד ואלחש את כל סודותיי בחדר הקטן שבו נהיה.
וכשאפרוש ממך לבסוף, זה לא יהיה לעד-

“את מאמינה בקסמים?” הוא שאל.
זה היה דיי מטופש, לדעתה. כך או כך היא לא יכלה להגיב.
הוא קירב את ידיו זו אל זו, צמודות, אך לא נוגעות. האוויר סביבם היה טעון בחשמל מסוג שלא הכירה לפני כן. מסוכן, אך לא משהו שיכול לגרום לה נזק משמעותי.
הוא נעמד מולה והבעתו היתה ריקה כמו הנוף. היא ראתה את משטחי הקרח הבלתי נגמרים משתקפים בעיניו. “נוכל לחיות ביחד בכל מקום, להשיג כל מה שנרצה,” ידיו אחזו עכשיו בידיה בחוזקה, כאילו ברצונו לנער אותה עד שהכישוף יוסר מהטלטול עצמו. “נוכל להיות מאושרים שוב. את לא רוצה את זה? כמו פעם?”

הרי תמיד אראה אותך.

שחור לבן- לחישות מהעבר
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

אני לא יודע אם זו הייתה הכוונה, אבל יש משהו נורא מצמרר בקטע הזה.
אולי רק רצית ליצור אווירה מיסתורית, או שאולי אני אמור להכיר את הדמויות כדי להבין באמת מה הולך כאן.

המילים שהוא חושב עליהן תוך כדי, העובדה שהיא לא עונה והשימוש בריקנות מציירים תמונה מאוד מלחיצה, ויכולות הכתיבה שלך רק מעצימות את זה.

כשתהיה לי את האפשרות אני אעבור על הקטעים האחרים בתגית, כנראה אקבל רקע מאוד חשוב.

‘אעשה זאת, על תדאגי’- בטוח שרק פספוס.

אהבתי את הקטע!

20/06/2021 21:00
3 דקות
תגיות: ,
סיפורים נוספים שיעניינו אותך