רוקמת החלומות
מקווה שאף אחד לא חושש ממעט פוליטיקה אמריקאית.

הורמון האהבה – פרק 8

רוקמת החלומות 13/04/2021 272 צפיות 2 תגובות
מקווה שאף אחד לא חושש ממעט פוליטיקה אמריקאית.

מזג האוויר ביום שני הזכיר לכל תושבי הבירה שהקיץ עדיין לא עמד בפתח, למרות ימי השמש האחרונים. היא גילתה שהיה זה מעשה טיפשי למהר לאחסן את מעילי הפוך והסוודרים בחלק האחורי והבלתי נגיש של ארון העץ העתיק בחדרה. לאחר שיצאה לדרכה, היא גילתה כי משב הרוח הסוער היה כה עצמתי, שהוא ערער את יציבותה. בקושי רב, היא הצליחה לפתוח את המטרייה האיתנה שלקחה עמה, וגם זו, לא עמדה בגבורה כנגד המטר הכבד שהצליח בכל זאת להרטיב אותה. האוטובוס התעכב. הקור חדר לעצמותיה, והיא ניסתה לדחוס את עצמה אל תחנת האוטובוס מלאת האנשים. אישה בסוף גיל העמידה הרימה את מבטה אליה במרירות ודחפה אותה החוצה מן התחנה הדחוסה באמצעות פלג גופה התחתון. שארלוט נאנחה והחלה להקיף את התחנה בחצאי סיבובים כדי להתחמם תוך כדי תנועה. חיוך קטן נוצר על פניה כשהבחינה בכך שהאוטובוס מתיז את מי שלוליות הכביש על אותה האישה, שזעקה איחולי קללה צורמים בתגובה. בנוסף, היא הצליחה למצוא מקום מושב חביב, צמוד לחלון, לצד איזו סטודנטית שהיא כבר זיהתה מנסיעות קודמות באותו הקו. העצים בשולי השדרות בהם עבר האוטובוס, נעו מצד לצד במעין ריקוד איטי, כאילו נלחמו ברוח על מקומם בשולי השדרה. המטר הכבד שהתחזק, הקשה על שארלוט לעקוב אחר מראית קרבות העצים, אך הטיפות שהכו בזכוכית ויצרו נהרות קטנים כשזלגו מטה, הפנטו אותה לא פחות. למעשה, היא הצליחה לתפוס תנומה קצרה בזמן הנסיעה, ולמזלה, היא התעוררה תחנה אחת לפני ייעדה.

מבני האוניברסיטה המפוארים נראו לה בדרכה לשיעור כה מכוערים. הסטודנטים שחלפו על פניה עוררו בה תחושת בוז עמוקה, ולמען האמת, גם המרצים. הם לא היו שונים מאוד אחד מן השני, אולי רק מבחינת פערי הגילאים. מה היא בכלל עושה שם? למה היא לא יכלה להמשיך ללמוד במדינתה? כיצד היא מצליחה לחשוב ולתהות בכלל בזמן בו קיפאון חד חודר מבעד למעיל הפוך הישן היחיד שהצליחה למצוא הבוקר?

“שארלוט!” היא שמעה קול נשי גבוהה וצורם זועק מאחוריה. כשהסתובבה הבחינה בג’יל רצה לכיוונה, שהיה גם הכיוון לבניין לימודי הפסיכולוגיה. כנראה בזכות אהבתה לספורט, ג’יל הספיקה להשיג אותה במהירות. לא הייתה לה מטרייה, והיא נדחקה תחת זו של שארלוט מבלי לבקש, ואף הצליחה לכפות עליה לרוץ עמה אל תוך המבנה דמוי האחוזה. לאחר שניערה את המטרייה וסגרה אותה, ג’יל מיהרה לחבק אותה. שארלוט הייתה מעט המומה והצמידה את ידיה לצדי גופה תוך כדי החיבוק. כשהתרחקה ממנה, ג’יל צחקה למראה המבולבל שהיה על פניה.

“את לא מהמחבקים”, היא קבעה בחיוך.

“לא, במיוחד לא בבוקר יום שני”, שארלוט הסירה מעליה את המעיל הכבד בעל הצבע המשונה, מעין ארגמן דהוי או בורדו. ג’יל לעומתה, אחזה בידה את מעיל הפוך הלבן והאלגנטי שעל כתפו הוטבע סמלה של חברת מעצבים מוכרת. בנוסף, למרות שהצליחה לספוג כמות משמעותית של מטר על ראשה, שיערה הכהה והחלק עדיין היה נראה מוקפד ומטופח, לעומת שיערה המסורבל של שארלוט.

“כמעט שכחתי לשאול”, ג’יל ציינה בעודן צועדות לכיוון הכיתה.

“על אתמול?” שארלוט תהתה באדישות.

“כן! איך היה?”

“בסדר”, שארלוט ענתה והתרחקה ממנה מבלי לשים לב.

ג’יל התקרבה אליה בתגובה והניחה את ידה על החלק העליון של זרועה. עיניה של ג’יל חיפשו אחר תגובתה האמתית של שארלוט.

“הוא לקח אותי למסיבת גג”, שארלוט אמרה כשהבינה שג’יל לא מתכוונת להרפות.

“הוא לקח אותך למסיבה, כאילו, בזמן הדייט?” שפתיה היו פעורות.

“כן, הוא אמר שהוא רוצה שאני אכיר את החברים שלו”, שארלוט הסבירה בהבעת פנים מזלזלת.

“רגע, איזו מסיבה? המסיבה של דיוויד?” ג’יל הסירה את ידה מזרועה של חברתה.

“אין לי מושג מי זה דיוויד, אבל זה היה בבניין במרכז העיר”, שארלוט ענתה.

“כן, כן! הייתי גם אמורה להיות שם ולא יכולתי. דיוויד זה מישהו מהנבחרת, למדנו בתיכון ביחד. כאילו, לא רק, גם יצאנו”, ג’יל הסמיקה מעט.

שארלוט הנהנה בהבנה. עיניה עדיין היו נטולות כל הבעה.

“למה הוא לקח אותך לשם?” ג’יל כיווצה את מצחה בניסיון להבין.

“תישאלי אותו”, שארלוט משכה בכתפיה.

“אם מישהו היה לוקח אותי למסיבה של חברים שלו בדייט, אני חושבת שהייתי פשוט הולכת משם”, שתיהן כבר נכנסו לכיתה.

“ככה זה בערך נגמר”, היא לחשה לה משום ששתיהן הבחינו בקיילה מתקרבת לכיוונן.

שארלוט וג’יל המשיכו להצפין מקיילה את העובדה ששארלוט יצאה עם באק, ונתנו לה להתלהב מעוד איזו אינטראקציה אזוטרית שהייתה לה הבוקר עם דר’ לויד. הוא אמר לה “בוקר טוב”, או משהו, אחרי שהיא בהתה בו בשקיקה כשעברה לידו במסדרון. השיעור עם פרופסור בראון החל בשעה המיועדת. בראון הייתה אישה חסרת תווי פנים, חסרת קול וחסרת כריזמה, מעין דמות רפאים שמזהים בעת נוכחותה, אך בהיעדרותה, אין זוכרים את חזותה. יש המייחסים זאת למות בעלה לפני שנים אחדות, אך שארלוט לא יכלה לדעת אם זה נכון או לא, כי היא לא הכירה כלל בקיומה של פרופסור בראון באותן השנים. השיעור נקטע כאשר דלת הכיתה נפתחה בפתאומיות. לא היה זה הסטודנט המאחר התורן, אלא פרופסור גרין. הוא רץ באיטיות לכיוונה של בראון ולחש דבר מה באוזנה. בראון הנהנה למשמע דבריו.

“ג’יימס מקאלפין כאן?” בראון פנתה לסטודנטים בכיתה. כשלא נשמע מענה, גרין סרק בעיניו את כל החדר בחיפוש אחר ג’יימס כאשר ידיו על מותניו. עיניו עברו באיטיות על השורה האמצעית ולבסוף נחתו על מבטה של שארלוט, שישבה ליד קיילה. כשהבין שהוא מביט בה שנייה אחת יותר משהיה אמור, הוא הסית את מבטו במהרה וגילה שג’יימס כבר היה בדרכו אליו. שארלוט העייפה, מצמצה כמה פעמים בבלבול. בעוד גרין וג’יימס נוטשים את הכיתה, היא העיפה מבט לכיוונה של קיילה שהייתה עסוקה, כרגיל, בריכולים עם שכנתה במושב השמאלי. שארלוט התמתחה ופיהקה. היא נשענה עם ראשה על ידה והכריחה את עצמה להשאיר את עיניה פקוחות למשך שארית השיעור.

“תראי מה עשינו!” קיילה הכריזה כמה רגעים לאחר תום השיעור, תוך כדי שהיא דוקרת את זרועה של שארלוט עם עט מספר פעמים.

שארלוט גררה את מבטה לכיוון הדפדפת של קיילה. היא ראתה ציור של דמות קו ממושקפת כלואה בתוך מה שהיה נראה כמו כלוב או תא מאסר. לדמות היה שיער שנצבע באמצעות מרקר צהוב. דמות הקו צהובת השיער, ג’יימס, הייתה קשורה למעין רצועה בצווארה. בידית הרצועה אחזה דמות שטנית צבועה בעט אדום, עם קרניים, זנב, טלפיים, ובעלת משקפיים גם היא. גם בדבר זהות הדמות השטנית לא היה ספק, בעיקר בזכות בועת דיבור, בה היה כתוב “I LOVE FDR”, בהתייחס לנשיא ה32 של ארה”ב, שתמונתו התנוססה במשרדו של גרין. שארלוט לא הגיבה, לא היו בה כוחות אפילו לא לאנחה הכי פעוטה שהיא הייתה מסוגלת להפיק.

“נו שארלוט, זה מצחיק!” קיילה התעקשה והרימה את הדפים לכיוונה, כדי שתכיר כבר במעמדה האמנותי של היצירה.

“אני עייפה”, היא אמרה וקמה מכיסאה.

“זה לא מצחיק אותך?”

שארלוט אספה את דבריה והתכוונה ללכת משם, לכיתה בה התרחש השיעור הבא.

“את הולכת בלעדיי?!” קיילה צווחה באמצעות קולה המנוזל. השיעור הבא שלהם היה השיעור עם דר’ לויד.

“לא, ברור שלא”, שארלוט עמדה במקומה וחיכתה בייאוש. קיילה התעכבה במכוון.

כשהבנות יצאו מן המבנה, הן גילו כי מזג האוויר נותר סוער, ואפילו התחזק, אם היה זה אפשרי. למזלה של שארלוט, קיילה, בניגוד לג’יל, כן הביאה עמה מטרייה. המטרייה של קיילה הייתה אדומה עם נקודות שחורות, אך כאשר היא פתחה אותה, הסתבר שעל המטרייה צוירה חיפושית ענק. שארלוט גיחכה בעקבות הגילוי.

“זאת לא המטרייה שלי, זה מה שמצאתי בבית!” קיילה התעקשה. לא היו לה אחים או אחיות קטנים בהם היא יכלה להעזר כתירוץ. למעשה, לא היו לה אחים או אחיות בכלל, היא הייתה בת יחידה.

שתיהן ידעו כבר שבניין לימודי האנגלית והספרות היה פתטי לעומת בניין לימודי הפסיכולוגיה, אך המעבר החד, לצד העובדה ששתיהן צעדו בשתיקה צורמת, הדגישו את ההבנה אודות הפער בין המבנים. למרות זאת, קיילה עדיין הייתה עליזה במעברן לבניין ההוא בידיעה שהיא עומדת לבהות בדר’ לויד במשך השעתיים הבאות. במהלך השיעור, שארלוט נאלצה לגלות שאומלל חדש נכנס לרשימת הקראשים של קיילה. סטודנט לספרות שחבש כובע גרב ישן בצבע דומה לצבע מעיל הפוך המעופש של שארלוט. השיער הכהה שלו הגיע עד לצווארו, ועל אוזנו נחה סגריה שהוא כנראה לא הספיק להדליק בגלל הגשם. הוא לא התאים לנוף האוניברסיטאי בשל בגדיו העניים. בהפסקה הקצרה, קיילה נטשה את שארלוט והלכה להטריד אותו. שארלוט הלכה לקנות לעצמה קפה בדקות הנטולות מקיילה. כאשר חזרה, קיילה בדיוק סיימה לראיין את הקורבן.

“הוא לא בקטע”, קיילה קבעה באכזבה.

“הצלחת לגלות את זה רק בחמש דקות?” שארלוט לגמה מן הקפה שלה בנחת מתנשא.

“הוא סיפר לי על בן הזוג שלו”, קיילה נאנחה. שארלוט החלה להיחנק מהקפה שלה משום שהתכוונה לצחוק.

“בבקשה אל תמותי”, קיילה הכתה קלות בגבה. לפחות רשימת הקראשים נותרה כפי שהייתה.

“למה החלטת ללכת אליו בכלל?” שארלוט התעשתה מן רגעי החנק.

“לא יודעת, חשבתי על זה שאני צריכה ליזום יותר”

“מה? אני לא חושבת שאפשר ליזום יותר ממה שאת יוזמת”, שארלוט חייכה.

“אז למה שום דבר לא קורה לי?!” קיילה כמעט ייבבה.

שארלוט שתקה כמה רגעים כדי לחשוב, “אולי את צריכה להפסיק לרדוף אחרי גברים ולתת לזה פשוט לקרות”, היא אמרה.

“את חושבת שאני רודפת אחרי גברים?” קיילה הביטה בה במבט מעורר רחמים. לויד בדיוק איתחל את השיעור.

“לא ‘רודפת’, אבל, את יודעת, תניחי לזה קצת”, שארלוט ענתה.

“את כנראה צודקת”, קיילה הודתה. היא בכל זאת המשיכה לבהות בלויד כאילו היה פלא הבריאה. לזכותה ניתן לציין כי היא לא הייתה היחידה בחדר שהביטה בו כך. גם עיניו של הבחור עם כובע הגרב הבריקו לאחר שהמרצה הנאה קיפל את שרוולי המכופתרת שלו וחשף זרועות שללא ספק היו פרי עבודה של שעות על גבי שעות בחדר הכושר.

מאוחר יותר, לאחר ששארלוט וקיילה זכו להאזין לקרקורי הבטן אחת של השנייה, הן קיבלו החלטה ללכת לקפיטריה.

“הנה ‘השילוש הקדוש'”, קיילה אמרה כשהבחינה בג’יימס, ג’יל ובאק מאיישים שולחן לבדם.

“ממתי הם חבורה?” שארלוט תהתה בקול רם. קיילה הנידה את ראשה בחוסר הבנה.

“חסר לה להתחיל עם באק, אני אתלוש לה את האף”, קיילה הפגינה רוח אלימה.

“די, את חייבת לאכול כבר”, שארלוט קנתה עבור עצמה מנת פסטה יבשה עם מעט גבינת פרמזן מעליה. קיילה לקחה את מנת הסלט הירוק עם רצועות העוף שלה. שארלוט ניסתה לדחוק בה לשבת בשולחן אחר, אולם קיילה כבר התיישבה ליד ג’יל ללא היסוס.

“ג’יימס יש לי ציור שאתה חייב לראות”, היה הדבר הראשון שקיילה אמרה כשהתיישבה בשולחן ‘השילוש הקדוש’.

“אני אשמח לראות אותו”, ארוחת הצהריים שלו הייתה חטיף צ’יפס בשקית.

“אנחנו גם”, ג’יל דחקה את מרפקה בזרועו של באק. שארלוט, שישבה ליד ג’יימס, ולמעשה מולם, גלגלה את עיניה.

“זה כל מה שאתה אוכל?” שארלוט פנתה לג’יימס כמובן.

“דיאטת חטיפים”, ג’יל גיחכה.

“זה בריא יותר מטבעונות”, ג’יימס התלוצץ.

“אני לא חושבת”, ג’יל דחסה את הסלט הטבעוני שלה לפיה בעליצות מוגזמת.

באק חייך כדי להוכיח את חלקו בשיחה, ונגס בעצמה בכריך גדוש המצרכים שלו. שקט משונה שרר בשולחן.

“אתה חייב להשמין”, באק אמר תוך כדי לעיסת הכריך בפיו.

“אני פשוט לא יכול”, ג’יימס ענה.

“ברור שאתה לא יכול”, באק תפס באמצעות ידו הפנויה את שקית הצ’יפס של ג’יימס, “אתה צריך לאכול פחמימות אמיתיות, ואוכל אמיתי”

“ואז להיות כל החיים בדיאטות?” ג’יימס עקץ אותו.

“זה כבר תחביב”, באק צחק. הוא תמיד היה מעט מלא, אבל הספורט הפך את השומן לשרירים, והמאסה סייעה לו לתרום בהצלחת הנבחרת במשחקי הפוטבול.

“אבל למה אתה מדבר בפה מלא?” שארלוט הביטה בו במבט נגעל.

“סליחה”, הוא ניגב את שפתיו במפית והמשיך להתענג על הכריך בפה סגור.

“בצרפת לא מדברים בפה מלא?” ג’יל שאלה בחצי חיוך.

“לא, לפחות לא מי שאני מכירה”, שארלוט אמרה.

“למה גרין הוציא אותך מהשיעור?” קיילה החליפה את הנושא.

“עזבי”, ג’יימס נאנח, “זה סיפור ארוך”, הוא קימט לכדור את שקית הצ’יפס שבדיוק התרוקנה.

“לא, זה לא”, באק שוב דיבר בפה מלא, “הוא פשוט הבריז לגרין בשישי”

“בלילה שהתעלפת”, ג’יל הביטה בשארלוט. באק הנהן.

“לא הברזתי!” ג’יימס הפציר, “הרגשתי רע, אמרתי לכם כבר”

“כן, וכבר אמרנו לך שלא הייתה לך באמת סיבה להרגיש רע”, ג’יל חייכה לכיוונו. ג’יימס חייך לכיוון שארלוט בתגובה לאמירה של ג’יל. שארלוט הרגישה שמידע הוסתר ממנה, אבל היא לא טרחה לחשוב על זה.

לאחר הארוחה בקפטריה, ג’יימס, ג’יל, קיילה ושארלוט שבו לבניין לימודי הפסיכולוגיה, שם הם הבחינו באחת מן הסטודנטיות האקטיביסטיות בתואר שלהן מחלקת עלונים. היא הייתה מאותן “לוחמות צדק חברתי”, שחשבו שהן יכלו להניע משהו באמצעות המחאות הפרובוקטיביות והריקות מתוכן שלהן. קיילה וג’יל נמשכו לכיוונה והאזינו להטפות שלה מרצונן. שארלוט וג’יימס כמעט והצליחו לחמוק מן הרדאר שלה.

“היי, את עם השיער האדום!” הבחורה זעקה לכיוונה. שארלוט יכלה שלא להסתובב, אך קיילה וג’יל הצטרפו לקריאותיה וקראו לה בשמה. היא צעדה לכיוונן, בעוד שג’יימס נותר דרוך במקומו וחיכה להן.

“את אחותה של דר’ בארו, נכון?” הלוחמת פנתה אליה.

“עד כמה שידוע לי”, שארלוט ענתה באדישות.

“תבואי היום בתשע לטומבס’. זה הבר באוניברסיטה. דר’ בארו תרצה על ההיסטוריה של הפמיניזם מהעת המודרנית ועד העת הפוסט-מודרנית”, היא הכריחה אותה לקחת ממנה את העלון.

“בטח שאני אבוא!” שארלוט לקחה את העלון ברצון רב, אחיזתה העזה אף קימטה אותו מעט.

“מה, באמת תלכי?” קיילה תהתה כשהן החלו להתרחק משם. ג’יימס הצטרף אליהן תוך כדי ההליכה לכיוון הכיתה.

שארלוט הנהנה.

“מה זה? עוד הרצאה על אג’נדה פוליטית מטופשת?” ג’יימס חטף את העלון מידה של שארלוט ועלעל בו.

“פמיניזם זאת אג’נדה פוליטית מטופשת?” ג’יל שאלה לדעתו.

ג’יימס משך בכתפיו. הוא ידע שדעתו האמתית תצית וויכוח לא רצוי.

“את לא תמיד היית נגד כל הדברים האלה של האקטיביזם?” קיילה תהתה.

“זאת הרצאה בבר, איפה האקטיביזם פה?” שארלוט חטפה בחזרה את העלון מג’יימס, “חוץ מזה, אולי אני אנצל את הערב כדי להכיר קצת יותר את אחותי”, חיוך זומם הופיע על פניה.

“אז את תלכי להרצאה כדי להרוס לה אותה?” ג’יל תהתה.

“לא, אני אלך להרצאה כדי לתרום לדיון האינטלקטואלי”, שארלוט אמרה בראש מורם.

“אז אולי גם אני אבוא”, ג’יימס אמר, “אני מאמין שיש לי גם מה לתרום לדיון”

“טוב, זה ברור שאתם סתם תהרסו לה את ההרצאה”, ג’יל כעסה.

“ההרצאה תיהרס מעצמה כשהאג’נדה שלה לא תוכל לעמוד אל מול כמה הפרכות קונקרטיות שאציג”, הוא הצהיר.

“אתה סתם רפובליקני מתנשא שמחפש לריב עם מי שלא מסכים איתך, ואת-“, ג’יל חיפשה אחר המלים העדינות ביותר.

“כן, מה אני?” שארלוט תהתה בנחת.

“-את פשוט מחפשת לנקום בה על זה שהיא אחות גרועה”, ג’יל אמרה.

“אולי”, שארלוט ענתה.

“אני הולכת להרצאה הזאת גם, וחסר לשניכם להפריע לה. כבר הייתי בהרצאות שלה, היא אישה מרתקת”, ג’יל איימה.

“נו, אז מה? גם אני אלך?” קיילה תהתה.

“כן”, שארלוט וג’יל ענו בו-זמנית.

הורמון האהבה – פרק 8
דרוג הסיפור 5 | 7 מדרגים

תגובות (2)

בבקשה שלא תגמור עם ג’יימס הוא מעצבן אותי

15/04/2021 21:30
סיפורים נוספים שיעניינו אותך