לזה שהוא לא נושם והכי חי שהכרתי בחיי

sunlight 27/09/2017 343 צפיות תגובה אחת

חשבתי עלייך תמיד. תמיד רציתי אותך. היית בגדר חלום ואז הפכת פתאום למציאות. מציאות מדוברת. התחלנו להתכונן לזה שתבוא. התרגשות הציפה אותי. חלמתי עלייך מאז שהייתי ילדה. הלכנו לחניות רבות ומכל אחד ששאל אותי מה אני רוצה לבת מצווה ביקשתי עוד משהו בשבילך. בשביל להפוך אותך לשלם. לנכון לי.
בסוף, כשהיית מוכן, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. הייתי גאה בך. מאושרת. הראתי אותך למי שרק יכולתי. סיפרתי עלייך לכולם.
אתה,אומנם, רק פלטת בטון. עצים ומסמרים. אבל אתה הבקתה שלי. המגן שלי. החום שלי. התקווה שלי.
הסטודיו שלי.
בזכותך עברתי משברים, קשיים וסופות. הייתי פורקת אצלך מתענים. טובים ורעים. הייתי פורקת אצלך רגשות, תהיות ושאלות דרך צבעים ומכחולים. ביחד דיברנו שפה אחרת שפה דרך מוזיקה וציור. הרגשתי יותר טוב איתך. הרגשתי מוגנת, בטוחה בעצמי. הראת לי שאני יכולה גם בלי מורים ובלי חוגים. התאמנו ביחד על הכל.
כשהיית מתחילה ציור היה לי רעיון כללי ולא הייתי יודעת לאן הוא יגיע. מה יצא ממנו בסוף. אתך הרגשתי בטוחה בעצמי. יודעת, שלא משנה מה יצא בסוף אני אוהב אותו. ידעתי שלפעמים יוצאים דברים שלא מתכננים, בדיוק כמו בחיים, אפשר לנסות לתקן את זה אבל זה ישאיר חותם. לא משנה מה יצא אפשר לקחת את זה גם למקום אחר. אבל זה תמיד יצא יפה.
הייתי קוראת לך אהובי.
הצבעים תמיד היו השפה שתמיד הכי הבנתי. השפה שעזרה לי לספר על הקשיים. יותר מכל הפסיכולוגים שהושיבו אותי על ספה ושאלו תמיד רק שאלות.
אתה גם היית עונה. כל ציור שהיה מוכן היה מספר לי משהו על עצמי. הוא היה כמו עוד ילד שלנו.
הצבעים היו התשוקה שלי. על הקנבס אני הייתי פורקת אותו. הכישרון זה המתנה שניתנה לי כשנולדתי. אתה נתת לי להגשים אותו.
הוכחתי יחד אתך שאני יכולה להגיע לדברים שאף אחד לא האמין. אבל אתה תמיד היית שם. לא משנה באיזה מצב הייתי.
סיפרנו סיפורים ביחד עם המכחולים והמוזיקה הייתה שם לתת את האווירה. הסיפור של שנינו עדיין לא נגמר. אתה פיתחת אותי ואתה עדיין כאן.
כאן תמיד בשבילי לא משנה מה. יותר מכל אדם בעולם שהכרתי.
עברתי הרבה אכזבות בחיים שלי.
אתה אף פעם לא אכזבת.
תמיד היית שם בשבילי.
אתה, הציורים, הצבעים, המכחולים והקנבס. זו דרך החיים שלי. זה מה שהעלה אותי למלה כל פעם מחדש לא משנה כמה נפילות היו. והיו המון. דרכך למדתי. והעברתי את הלמידה הזאת הלאה. למי שרק רצה להקשיב. את האושר שנתת לי רציתי לתת גם לאחרים והצלחתי לכל מי שרק רצה .
אתה חיזקת אותי ועשית אותי למי שאני.
כל שנותר לי הוא לבקש תודה על הכול.
תמיד אזכור אותך,
לא הייתי מגיעה בלעדיך לכלום.
שלך לנצח, אפילו שיש כאלה שיגידו שאתה רק חפץ,
*********

לזה שהוא לא נושם והכי חי שהכרתי בחיי
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

ממש אהבתי את זה אני לא מאמינה שיש רק 7 צפיות ואף אחת עוד לא היגבה!
ולמה הפסקת לעשות סיפורים בהמשכים?, ממש אהבתי את זה!

27/09/2017 14:19
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך