הסיפורים של sunlight
אני עוד מישהי, עוד אף אחת כזאת. וכמו כל הילדים כשהייתי קטנה חיפשתי היגיון בעולם הזה. בגן בחגים ובבית הספר כשלמדנו תנ”ך חשבתי שיש אדם כזה או ישות כזאת הנקראת […]
שלומית יושבת במיטה, ככה עם המדים המלוכלכים. היא בוהה במחשב. והוא בוהה בה באור בוהק. היא יודעת המכתבים האלא לא יגיעו ליעדם. הם ינוחו פה ואולי יישארו פה עד הקבר. […]
לפעמים זה נדמה כאילו יושב שם מישהו למלה בשמיים שכותב לנו תסריט. הוא כבר יודע מה יקרה ואת סדר ההשתלשלויות. הוא מסתכל בעיניים בוכנות. מביט בנו וברגע אחד טורף את […]
אני מחכה לו על הדשה של מרינה הרצליה. מסתכלת על הים, אל הגלים. הרוח פורעת את שערי, אני נשענת אחורה. הוא בטח יגיע בשלוש. קבענו בשתיים אבל היה לו פנצר […]
דמיינו שאתם על אי בטוח ומבודד מכל שאר העולם. החיים שם ידועים מראש. כל יום הוא כמו הקודם לו, כל יום אפשר לצפות מה יקרה, ואם הוא לא קרה עדיין […]
תנשמי. יופי. תנשמי לעט. תתרכזי. עזבי את כל המחשבות האלא. תני להן לעוף במוח ולצאת במהירות שהן תכנסו. יופי. שאיפה. נשיפה. אל תבכי. בבקשה. אני מתחננת. אל תתני להן לראות […]
כל חיי רק רציתי לתרום. מאז שאני ילדה קטנה זאת לא הייתה שאלה בכלל אם אני אתגייס או לא. התשובה הייתה ידועה לכולם ולי במיוחד. לא קיבלתי חינוך צבאי מהבית. […]
הייתי בת ארבע כשהגעת ומאז שהגעת רציתי להיות אחות טובה בשבילך. אבל זה לא עבד. אף פעם. בקשר היה כמו קצר כזה משהו בלתי מוסבר. גם כשחווית חוויות דומות לשלי […]
בזמן האחרון גיליתי על עצמי שבתקופות קשות שבהן אני מרגישה בודדה או חסרת אונים בחיים . שאין לי שליטה או שאני מיואשת. שאני מתחילה ללכת לאיבוד או כשאני מתחילה לא […]
הרבה זמן פחדתי להעלות את הפוסט הזה. להגיד את המילים האלא שישקפו את העצבים שמחלחים בי כבר הרבה זמן. העצבים שגורמים לי לדמעות בעיניים ולחסור הבנה. אז נמאס לי מלחשוב […]
“את מוכנה לספר לי עכשיו את מה שרצית?” אני מפצירה באימי להגיד לי את הדבר ממנו חששה כל הדרך חזרה הביתה מבית החולים. עד כדי כך שהיא פשוט התעלמה מההפצרות […]
“פחד מציף אותי. לבי הולם בחוזקה בתוך החזה שלי. שיורד ועולה במהירות. אני מרגישה חנק מרוב מהירות הנשימות. לחץ. חרדה. רעש חזק כמו צפירות רועמות של מכוניות, נשמע לידי. והוא […]
חשבתי עלייך תמיד. תמיד רציתי אותך. היית בגדר חלום ואז הפכת פתאום למציאות. מציאות מדוברת. התחלנו להתכונן לזה שתבוא. התרגשות הציפה אותי. חלמתי עלייך מאז שהייתי ילדה. הלכנו לחניות רבות […]
הכרתי אותך שהייתי מובסת ופגועה. את כבר הצהרת שאני “הנפש התאומה שלך” שאנחנו דומות בכל כך הרבה דברים. אבל האמת היא שאנחנו לא דומות בכלום. נהיינו חברות מאוד טובות. אבל […]
בשעת לילה מאוחרת אני רק חוזרת מהעבודה. בעוד כולם ישנים אני יושבת על המיטה ובוהה בקיר. אני מתחננת אל הגוף שלי שלא ייזכר בזה שייתן לי רק עוד כמה שעות […]
כשהבנתי שהולכים להיות לי שכנים חדשים ושיש להם בת בגיל שלי אני נמלאתי שמחה ותקווה. החיבור היה מהיר, היינו עושות הכל ביחד. בעיקר שטויות. זה מוזר אבל אהבנו להיעקץ מסרפדים […]
לזה שאהבתי אתה זוכר את התקופה הזאת כשהיינו קטנים? היינו אז בני ארבע בערך. זאת הייתה אהבה תמימה. אמרנו שנחיה ביחד בבית יפה. דיברנו רק על כמה כיף יהיה לנו. […]
אנשים אמרו לי הרבה דברים. אנשים אמרו לי שאני רגישה מידי. הם אמרו שאני תינוקת וילדותית. הם אמרו שאני לא יודעת להבחין בין סיטואציות חברתיות. הם אמרו שאני חנונית. שאני […]
כשהלב דואב מעצב, כי התקווה כבר נעלמה. נדמה שאין לאן לברוח וכל מקום הוא שממה. כשהיאוש תופס במוח פינה כל כך גדולה, החיים נראים קשים מלאים באכזבה. אתה צריך להרים […]
“האמת.” אני אומרת למר הורוביץ “כשמאדי סיפרה לי את זה לא האמנתי. הייתה לי הרגשה והיא הייתה נכונה. יום למחרת החלטתי שאני הולכת בעצמי לכריס. צד אחר צד הרגשה מוזרה […]
אני פותחת בזהירות את דלתו של מר הורוביץ. שוב פעם החדר המפואר נגלה אלי. אני מהרהרת לעצמי ‘אני עושה טעות? אולי בכלל לא הייתי צריכה ללכת אליו. אולי הייתי צריכה […]
“סיפור תמיד מתחיל כשהכול משתבש. אני יכולה להבטיח לך שהכול השתבש עוד הרבה לפני זה..” העיניים שלי שקודם היו מושפלות הישירו מבט לתוך עיניו המתעננות של מר הורביץ. אני מחכה […]
כבר עברה כמעט שנה. וזה קשה. קשה להכיל יותר מכל דבר אחר בעולם. אתם העדים הראשונים. לא כתבתי על ההרגשה הזאת באופן כל כך ישיר ונוקב. אני זוכרת את היום […]
אני מופתעת מעצמי. אולי יותר מאוכזבת או כועסת על עצמי. יש עוני והוא נמצא בכל פינה כאן. הייתי בטוחה שאני ארגיש איזה רגש סולד או עצוב בשבילם אבל אני לא […]
הדלת נפתחת. אני יורדת בזהירות. זאת הייתה הבחירה שלי ובכל זאת אני מתמלאת פחד. אני יורדת מהמטוס במדרגות שמחוברות אליו. הולכת על כביש של המטוסים יחד עם עוד 200 אנשים […]
בספטמבר לפני בערך שנה- שולחן, שלוש כיסאות. שתי בנות מבולבלות ומנהלת אחת שיושבת למולנו. בצידו השני של השולחן. היא מחייכת אלינו מן חיוך מאולץ. אני מנסה להחזיר לה ומשפילה את […]
הקדמה: מי אני? לא יודעת מי אני? כדי שלא תשאלו. יש כאלה שאומרים שאדם נמדד לפי האנשים שסובבים אותו. יש כאלה שאומרים שאדם נמדד לפי איך שחושבים אליו בחברה. ויש […]
בכיתה י’ הצטרפתי לכנפיים של קרמבו. תנועת נוער לילדים מיוחדים. הצטרפתי מחוסר ברירה. הצטרפתי כי לא היה לאן ללכת. רציתי מקום שיקבל אותי כמו שאני, מקום שאני אהיה מי שאני […]