Chen
ח.ו

“אנה?”

Chen 07/04/2021 90 צפיות 3 תגובות
ח.ו

“מתיי זה ייפסק?!”
אנה מביטה לשמיים,
בלי שום הבעה.
היא לא בוכה היא גם לא עצובה.
היא לא רוצה כי אין טעם.
“נו, מתיי זה ייפסק?”
אך מאמינה בליבה שאין זאת יותר משאלה רטורית,
שאלה מתוך אינסטינקט של אכזבה
אז היא שואלת בחוסר אונים.
ישנם כאלה שלא מבינים מהו חוסר אונים.
זה לא להיות עצוב, זה גם לא לבכות,
זה לא לבקש, זה גם לא להתחנן.
זה פשוט לומר מילים
מילים שפעם הייתה להם משמעות
מילים שפעם האמנת שיש בהם דבר.
אך בחוסר אונים, במצב הזה,
אתה מבין שהם סך הכל אוויר ותו לא.
“איך הגעתי למצב הזה?”
הכל נתקע, הכל נעצר,
אנה נשארת בוהה
היא לא חושבת על דבר
היא לא חושבת על דבר…
הלב מתחיל לפעום בחוזקה,
העינים, ובכן העינים לא מביעות דבר.
האמנם?! העינים לא מביעות דבר?
“אנה, היי אנה את איתי?
אמרי לי יקירה, מה את מרגישה?”
הקול שחיכתה לו כל כך הרבה זמן,
כשעוד הייתה לה משמעות למילה “תקווה”
בא וקורא לה פתאום בלי התראה.
אבל אנה, אנה לא עונה.
היא שומעת, היא יודעת שזה הוא,
שהוא הגיע, אחרי כל כך הרבה זמן.
אך ליבה של אנה כבוי, לא יכול להכיל.
אנה כבר לא מאמינה.
עמוק בתוכה היא רוצה לענות אבל היא עייפה.
היא רק רוצה לעצום עיניים ולא לשמוע דבר.
אנה מביטה לשמיים בפעם האחרונה.
כבר לא שואלת דבר…

“אנה?”
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (3)

“[כ]שעוד הייתה (לה) משמעות למילה” – אני בטוח שאת מבינה למה.

מכתם מקסים! כתוב נכון, במקצב שמדגיש את הריקנות.
גם הכותרת משתלבת נפלא. ‘אנה’ היא נושא המכתם; ו’אנה?’ היא השאלה הנובעת ממנו.
האם תזמון פרסום המכתם מכוון? או שזה נכתב היום? מתאים בול ליום הזיכרון לשואה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

08/04/2021 13:03

האמת שזה נכתב לפני יום השואה אך אני מאמינה בליבי שכשכתבתי אותו חשבתי על היום הזה.
תודה רבה רמפל. אני לוקחת מהתגובות שלך המון, עצם זה שמישהו כמוך קורא את הקטע נותן לי הרגשה טובה. הרשה לי לומר שאתה אחד בין הסופרים הכי מוערכים עליי באתר.

08/04/2021 20:16

הי, chen❤
קראתי עכשיו את הקטע ואהבתי אותו מאוד!!
העברת את הרגשות של אנה בצורה חזקה ועוצמתית.
ממש יכלתי להרגיש את הכאב שלה.
תמשיכי לכתוב!!☺️

15/04/2021 19:16
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך