נגוהות

perahiash 10/10/2016 427 צפיות אין תגובות

איש זקן ואפור
מביט בנכדים על מרפסת מול הים
זרועותיו כבר חרשו
ידיו כבר תשו
את שהיה הוא לא יכול להחזיר
ולאט חידלונו מתקרב
הוא מחייך לנכדה שמראה לו ענף מיוחד
זה ענף של קסם סבא. מסבירה החוצפנית.
מה הקסם? הוא שואל
החוצפנית לא חיכתה לתשובה. היא כבר קפצה לענף הבא.
הוא שקע בכסאו טיפה יותר
סביבו רעשי הרקע התגברו לקרשנדו
הוא נאלץ להרגע
כמו תמיד שעון מכוון, ליבו נקף
מחשבות כמו מבליחות
סדרה של תמונות ורגשות
מעיפות אותו למטה
הוא כבר למד לברך עליהן
כל שאר הזמן ליבו חלול
לרגע הוא מביט בעברו
ביקתה בתוך יער
סיתת במו ידיו
כמה השקיע באותה ביקתה
חלם על אורות ודשא בגינה
היכן היא עכשיו

הנכדים כבר הלכו לישון
ורק הוא נשאר טרוף על מיטתו
הוא קם שוב. מה הטעם לבזבז את הזמן במיטה
פתח את המכשיר, מבט מהיר ונעלם.
יוצא את המרפסת
הלבנה כבר מסתתרת תחת פנסי הרחוב
כבר אין אפלולית לנחמה
כולם פוחדים מהחושך היום
מעטים הם אלה שיכולים להביט בו
והוא היחידי שאי פעם הלך בממלכותיו
כך הוא חושב לפחות
מחשבות של איש זקן
כיסא נוח. והוא מתיישב לאט
רוח ים אקראית מעבירה על מידותיו

ביקתה בלב היער
הוא רואה אותה עכשיו
היא עזובה
וסגורה
סביבה עשבים שוטים רבים
מנסים לגלות אותה
הוא לא מחייך
עשבים שוטים ארורים
מעמידים פנים שאתם עצים
רופסים וגמישים
תנצלו כל חור להכנס
מה הטעם הוא שואל
למה בכלל להאבק בהם
הוא כבר סגר אותה מזמן
הוא התכוון ללכת
מרים את עצמותיו הזקנות פעם אחת כנגד אותם שוטים
אה
מבט מוזר ננסך על ליבו
הוא התעורר על הכסא
עיניו ממאנות לראות את ההוה
תקועות בחלון הבקתה
בתוכו היה נר
דולק.

נגוהות
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך