לסיים קשר זה אף פעם לא פשוט. לסיים קשר תלותי זה בכלל דורש תקופת מחלה.

בדרך.

22/05/2020 81 צפיות אין תגובות
לסיים קשר זה אף פעם לא פשוט. לסיים קשר תלותי זה בכלל דורש תקופת מחלה.

בא לי להקיא.
כאילו כל כך הרבה דברים מונחים על הכף, זה מענה אותי, ולכן אני יודעת שזה לא בריא.
יודעת שזה לא בריא לבחור בו כדי להציל אותו.
שזוגיות זו לא צדקה.
שמי שתהיה איתו, תעשה את זה בזכות ולא בחסד.
בדיוק כמו שאני רוצה.
שהעומק שלי לא יתפרש כדבר שלילי ומכוער, שיש להחביאו, לצמצמו.
אני רוצה שיראו בי מישהי. ולא ירצו לתקן כל הזמן פגמים שבי.
ואולי זו הבעיה העיקרית, שבגינה אני רוצה להפסיק.
עברתי דרך וצלחתי מרחקים, לא כי הייתי הילדה שרצה הכי מהר בכיתה, לא כי שריר התאומים שלי מפותח. לא.
הצלחתי לצלוח רק כי הייתי שם. הייתי בדרך. עברתי בתוכה.
אני מתבוננת בך ומודעת לכל הפגמים שלי ועדיין אוהבת אותי. עדיין מוכנה לעשות דרך, גם אם זה אומר לפעמים להשתכשך במי המעיין המזוהם.
ואתה דוגל בפשטות, בלי לחפור יותר מידיי, בלי להכביד.
אבל היי!
תסתכל.
כמה צעקות יש בך מתחת לפני השטח.
על כמה נקודות אני לוחצת והופ! הכל צף ועולה ומציף אותך ומנסה להטביע אותי בים האשמות שלך.
רצית ליישר את השטח, אבל לא הבנת שהבליטות האלה, אם תתן להם להיות ולא רק תלחם בהם כל הזמן, יהפכו להיות הפסגות הכי יפות של חייך.
אז לא. אני לא מפחדת מהכיעור. אני לא מפחדת לטבול קצת באין.
אני שלמה. זה הופך אותי לשלמה!
אבל אתה מדביק עליי ים תוויות שאני מורכבת, עמוקה מידי, כבדה, מידי.
בעוד אתה שרוי עכשיו במצב רוח מזופת ואני רוקדת בתוכי.
אתה אדם מקסים. באמת. אדם מקסים עם לב טוב.
הייתי שם. נתתי לכולם. הייתי על מאתיים אחוזים, כל הזמן. וציפיתי וציפיתי וציפיתי. ותמיד נפגעתי.
בדרך. למדתי לקבל את הצרכים של עצמי ולרצות לחיות קצת יותר על שמונים, כדי שבמצבי קצה לא אקרוס, שתמיד יהיו לי עשרים אחוזים נוספים במחסנית.
אתה לא תקבל את זה ולכן אני כותבת. אתה תהדוף אותי, אתה תרים את הקול, אתה תשתיק אותי, כי להתבונן פנימה זה מציף רגשות לכל הרוחות.
אז אני צועקת לכל העולם במקומך.
כי כמו שאמרת, אין לומר דבר שאינו נשמע.
אז אני שומעת. ומקבלת.
ופורקת את זה כאן.
כי אתה עדיין ילד.
אתה מלוכלך כולך בשוקולד ומשקר שלא אתה זה שאכל את העוגה.
אני לא מפחדת מפגמים, אני לא מפחדת מאי הבנות.
אבל אתה כל כך מתנגד לשלך, אתה מפחד לשהות.
ואז אני הופכת לפח זבל של כל החלקים המורכבים בך.
לא תודה.
אני רוצה מישהו שילמד לחיות איתי, בשמחה, בצחוק, בהתעלות.
אבל גם בכאב.

בדרך.
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך