הסיפורים של storiesA
אני מוצאת את הרעל המוכר בין הידיים. איך חזר לכאן מהר. חשבתי ששילחתי אותו. לא ידעתי שעזאזל כל כך קרוב מכאן ובחזרה. כאילו מתעלמת, אני ממשיכה כרגיל, כאילו הלילות שלי […]
אני שברירית. והשיברון מגיע בזמן מדויק של התקופה בחודש. זהו חסד של אלוקים. לא מסוגלת לנקות לשבת, כי קשה להתעסק במגב ומטלית כשהלב מרוסק? תאשימי בזה את הכאבים בגב התחתון. […]
זמן לכתוב את הלב. אז זהו. שזה לא פשוט כל- כך. פעם היה קל. פעם הייתי רומנטית. פעם היה אפשר לקנות אותי בסדרה מטופשת. עכשיו המחוות על המסך מעוררות בי […]
רציתי לכתוב משהו בועט. משהו שנון כל כך, שהמוח יתעופף. הכנתי נשימות, בראש רשימות והאצבעות שלופות על ההדק. ואז נאנחתי. למה לי חומות הגנה? של טקסט משובח ללא חמלה? על […]
נגעו לי בנשמה. אך תוך כדי מגע הליטוף, השאירו שריטה. היא דיממה למשך כמה ימים. הגלידה בחודשים שאחריהם. ועכשיו? התרחקתי מהניגונים ההם שהרעידו אותי, שמילאו אותי, שהעניקו לי תשובות לשאלות […]
החלטה. אוויר תקוע בגרון. החלטה. אני שומעת קולות. החלטה. אבל! אבל! אבל! החלטה. לא! אין לי אוויר בריאות. יש צומת. לאן פניי מועדות? אין אוויר. להחליט! לא! לנשום עמוק. היא […]
קריר עכשיו בלילה. הקור חודר לעצמות. אך לא מבחוץ לפנים. הוא מגיע מהלב. מופק בפעימה. זה לא מונע מהלחות להעיק עליי. למרות שכבר מזמן עזבתי את תל-אביב. אני בחדרי. עייפה, […]
אני מקנאה באנשים שאי הידיעה היא מגרש משחקים בשבילם. מקנאה. ואני מקווה שזאת קנאת סופרים, שלפחות ייצא ממנה משהו. אנשים שעושים מהלימון לימונדה, הם לא רק מצלחים להפוך את החמוץ […]
נדרש הרבה אומץ בשביל להיות פגיעה. לספר על העלבון. ואני, כמו חתול מפוחד מדחיקה. ואז מגיעה לפגישה בלי חשק. פתאום כל החסרונות שלך צפים לי מול העיניים. אני לא יכולה […]
תספרו לי שיש תקווה. שלמאבקים הללו יש קץ. שזה יהפוך כבר להיות אוטומטי; הביטחון בעצמי. אני משתתקת כשאני מפוחדת. ולא יוצאות ממני מילים שאמורות להיאמר. ואז הלקאה. עצמית. זה כואב […]
אני מפחדת שהחור השחור שבתוכי יבלע אותי לתוכו. ישאב ממני את כל הכוחות, יתעתע את המחשבה הבריאה ויגרום לי להרוס. כל מה שנקלע בדרכי. אני מפחדת להידרדר שוב לחוסר האונים […]
הצילו. איך אני יוצאת מכאן? איך הגעתי הנה שוב ולמה כל כך קר פה? ומדכא. הצילו. אין לי כבר לאן לברוח, ניסיתי את השורות, את הדמעות, את הפסנתר. הצילו. מלבד […]
חרדה יקרה. זה לא מעט זמן שאת תופסת מקום אצלי בגרון. שנתיים כמדומני. אולי וחצי, אם מחשיבים את הפעם הראשונה שהיה לי התקף, אך לבהלה הזאת לא היה שם וזהות […]
יש כוח למילים. אני יודעת זאת, כי כאשר אני אומרת את הנכונות, אני מסוגלת לייצר נחמה. זה מפחיד כמה כוח יש בי. בך. בנו. לדבר. להלביש במילותינו, להביש מנגד. וכשאני […]
אני רוצה לבחור בעצמי. קצת לשחרר את הרגש. קצת להוריד מטען. חופשי ומאושר. לא חופשי מקשרים, חופשי מן האובססיביות לטעויות שלי. רחמנות. אני צריכה. על עצמי. על היותי אנוש. על […]
כל כך קל להרים ידיים. רעש השמיטה ערב לאוזניי. ואני צוללת. ומדחיקה. רוצה מתוק. לא רוצה להרגיש את העולב. את העליבות. את העלבון. ברגעים שאני מרגישה קטנה אני רוצה להיכחד. […]
אני מפחדת ליפול. מפחדת מן המדרון החלקלק שאני מכירה כה היטיב. אין בו רחמים. הוא נותן לך להתגלגל עד שאת מגלה עוד חלק רקוב בסופו. חלק שלא הכרת. כאב חדש. […]
זה לא פשוט להודות שיש בתוכך מוות. חידלון של חיים. חנק של חלומות והוויה. זה לא נעים שבתוך החיים יש גם מוות. מוות. מעורבב עם חיים. זה מביא אותי לתהיות, […]
הוא מתחיל בטיפול פסיכולוגי. ואני דווקא רציתי קלילות. הוא חשב שאני רוצה מישהו שיכיל אותי. אני רק רציתי לצחוק. זה כבד לי. אל תיקח אותי ברצינות רבה מידיי. לא תמיד […]
היי. איך את מרגישה? בסדר. מה מספר תעודת הזהות? תקתוק על מקלדת. אז…בואי, ספרי לי מה יש? מה יש? כן. למה הגעת אלי? אה. סתם… פשוט כאבים בברך.. תקתוק נוסף. […]
לחמנייה חמה וטרייה מהתנור, פלוס כף דבש בצד. זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו. חם ומתוק. שילוב טוב ורפואה לנפש. ואני אוהבת את השילוב הזה בכל הצורות. בכל הגדלים, בכל […]
זה מדהים איך למישהו יש את היכולת לשאוב מאתנו את כל האוויר. את כל השמחה. זה מדהים ומחריד כאחד. הפעם. אמרתי. הפעם יהיה שונה. הפעם אני חזקה. אני באמת חזקה. […]
ישנם מקרים בהם הכתיבה עומדת לרשות האדם. ישנן פעמים, בדיוק כמו הרגע הנוכחי, בהן אני צריכה לעמוד לרשות הכתיבה. המקלדת כמו אומרת ‘תפרטי עליי מעט’. ולי אין שום רעיון, אף […]
הלב שלי כואב. וזה כואב להרגיש אותו. הלב הזה שחי ומזרים לי דם בפעימות. המתוק הזה, שמספק לי חמצן בריצה, מגביר אודם בלחיים כשההתלהבות עצומה. מתריע על סכנה, מתפקד במנוחה. […]
ימים נוראים. כשאני שומעת את תיאורם של אותם הימים, הימים הללו שאנחנו נמצאים בהם עכשיו, אני מתכווצת. נורא. נורא ואיום. נוראי. הבטן מתהפכת. בא לי להיכנס מתחת לשמיכה. הלסת כבר […]
זאת הייתה שעה מאוחרת. שעת חצות ליל מהפנטת. המנצח מצד ימין מולי בחליפתו הענוגה. ניצב עם גבו לווילון הארגמן היפיפה, מחייך חיוך רחב מתחת לשפמו עב השיער. יכולתי לחוש בליבם […]
אני לא יכולה יותר. את יכולה. אני יודעת. אבל איך אני שורדת את הרגע הזה? איך את חושבת? לנעול את הלסת. להחזיק חזק. לרסן. ואו זה קשה. כן. איך את […]
אני ריקה. הואקום הזה מתחיל לשרוף בגרון. הצריבה יכולה להימשך גם עד השעות הקטנות. אך אני עוצרת בעדה. לא עוד פעם. לא שוב. רק סרט ולישון. ומספיק. בלי התעללות. זה […]
מְחַכֶּה לְאֵיזוֹ עֶצֶם שֶׁתִּזָּרֵק לְכִוּוּנְךָ. שֶׁתְּמַלֵּא אֶת אֶת הֶחָלָל הַזֶּה. אֶת הַצְּעָקָה שֶׁמְּהַדְהֶדֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שְׁנוֹת קִיּוּם. אֲנִי אֲהוּבָה? אֲהוּבָה? הובָה? בָה? בָה? בָה. הַנְּשָׁמָה שׁוֹאֶלֶת וְהַנֶּפֶשׁ זוֹעֶקֶת. כַּמָּה אָהַבְתָּ […]
הכי פשוט הוא גם הכי עמוק. ואני תוהה אם העומק; הוא זה שמביא לפשטות. כשאתה צולל עמוק. והרעשים נכבים. והכל שקט כל כך. הכל טבעי. בלי יומרה של השכל. בלי […]