העמוד השביעי ביומן המחשבות שלי

blopimafish 05/05/2020 86 צפיות תגובה אחת

השמיים שקטים והראש בעננים,
לא חושבים יותר מידי על החיים.
ואז כשאת הלכת לא הבנתי מדוע,
הבנתי שנשברתי והלב שלי פצוע
שאלתי יותר מידי שאלות, אבל במיוחד אותך אלוהים.

איך ממשיכים מכאן? איך ולמה ממשיכים?
אני אמורה לקבל את זה?
שאת כבר לא פה נמצאת?
כי למה אנחנו צריכים לחוות שיברון לב כזה?
האם הזמן אמור לרפא?

הראש שלי מפוצץ מרוב שאלות
למה החיים ככה אמורים להיות?
השמיים שקטים והראש בעניים
אולי משם תסתכלי עלי תמיד.

העמוד השביעי ביומן המחשבות שלי
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

הזדהות קשה.

“איך ולמה ממשיכים?” גאוני הלמה הזה. חושבת על זה הרבה ומבינה שעד שאבין אצטרך ללכת גם אם אין סיבה כי זה בריא לי ונכון לכרגע, להמשיך להתקיים.

“הבנתי שנשברתי והלב שלי פצוע”, זו שורה כל כך משמעותית מבחינתי. הבנה היא בשכל, ואת מדברת על הלב, הניגודים הללו הן מראה למה שקורה לי לפעמים, מול אנשים או מול עצמי. מרוב שכואב, אתה מתנתק ומביט על הכל כאילו מלמעלה, לא ‘חווה’ את זה ברגש, ‘מבין’ את זה בשכל הקר המחושב והפשוט, כמו איזו אבחנה. באותה מידה של- ‘הבנתי את המשוואה במתמטיקה’ וזה אבסורד כי זה הלב! אתה בכלל לא בחוויה של הכאב, את כל כך בניתוק רגשי עד שגם את הרגש נותר לך ‘להרגיש’ בשכל.

חחח אולי זה לא מה שהתכוונת אבל לשם זה זרק אותי.

05/05/2020 18:24
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך