PinkSoul
זהו קטע לא מתוכנן, מין ׳הברקה׳ (אם אפשר לקרוא לזה כך) של רגע. וכמו שאתם בטח מכירים אותי ( או שלא) יש לי יד נמהרת במקלדת, ואני לא יכולה לחכות לביקורות, או לפחות להראות לאנשים (זה קורה בעיקר כי זה אנונימי). ואחרי ההקדמה הארוכה מדיי, אני מקווה שיש כאן עדיין אחד או שניים שיקראו את הקטע הקצרצר הזה, כי זה באופנים שאתם לא מבינים, מאיר לי את היום. (גם אם הוא כמעט נגמר)

לבד.

PinkSoul 12/09/2014 329 צפיות תגובה אחת
זהו קטע לא מתוכנן, מין ׳הברקה׳ (אם אפשר לקרוא לזה כך) של רגע. וכמו שאתם בטח מכירים אותי ( או שלא) יש לי יד נמהרת במקלדת, ואני לא יכולה לחכות לביקורות, או לפחות להראות לאנשים (זה קורה בעיקר כי זה אנונימי). ואחרי ההקדמה הארוכה מדיי, אני מקווה שיש כאן עדיין אחד או שניים שיקראו את הקטע הקצרצר הזה, כי זה באופנים שאתם לא מבינים, מאיר לי את היום. (גם אם הוא כמעט נגמר)

אני צריכה להפנים, שלעולם לא אוכל להיות חלק מהן. 
אולי נפנוף בבקרים, או אפילו סתם חצי חיוך במסדרון.
אבל לעולם לא אוכל להיות חלק מהן. 
שיחות החולין שלנו כבר ממזמן הפכו לדרך קבע,
חדגוניות וצפויות, ללא שום הפתעות חדשות. 
לעולם לא אוכל להיות חלק מהן. 
אפילו שלפעמים יש מעט תקווה, אולי חיוך במקום חצי,
או שמא יפטירו מחמאה לא חזויה…
הן יושבות בחבורתן בנפרד, ואני מסתודדת עם עצמי לבד. 
הלב מקווה, אך המוח בוודאות יודע. 
איתן לעולם לא אזכה לשבת, לבלות או לצחוק,
וזהו גורלי העלוב והמשווע. 

לבד.
דרג את הסיפור

תגובות (1)

האם הוא אמיתי? ואני אשמח להאיר לך את היום ואני קראתי את הקטע שלך ואני חושבת שהוא ממש יפה, יש לך כתיבה מאוד מעניינת ועמוקה ואני אהבתי מאוד.
אשמח עם תגיבי על סיפורים שלי גם :)

13/09/2014 16:06
סיפורים נוספים שיעניינו אותך