SiporSipor
מחשבות מחשבות מחשבות...

פיסת מציאות

SiporSipor 05/01/2016 703 צפיות 10 תגובות
מחשבות מחשבות מחשבות...

הרחוב הראשי הומה אדם.
אנשים זורמים אל הטרמפיאדה אחרי עוד יום ארוך ומייגע. מחשבות על דברים שכבר לא ישיגו ועל העתיד שהולך ונהיה יותר שחור מסתחררות בראשם.
שני חיילים מאבטחים שם בכניסה לטרמפיאדה, עניין שבשיגרה כבר .
אחד יושב בתוך ביתן , השני עם הנשק צמוד לגוף, מסתכל סביב בעיניים ערניות. מוכן לכול תנועה חריגה.
בטרמפיאדה עצמה אנשים מתקבצים,עוברים את החיילים ועומדים כדי להושיט ידיים אל הכביש.
אלה שמחכים לטרמפ, ולא לאוטובוס, מקווים שאולי היום, רק היום זה לא יקח כול כך הרבה זמן כמו בדרך כלל.
אישה אחת שעוטה רעלה מתקרבת אל התחנה, תיק שחור וגדול לגופה.
היא מחזיקה אותו כאילו חייה תלויים בו.
היא מביטה סביב, מתקרבת אל החייל ,זה שמחזיק את הנשק לגופו, החייל מתקרב אליה בזהירות. משהו בה נראה לו חשוד.
החייל מסמן לחבר שלו, זה שבביתן, שיתקדם אליו כי הבחורה נראית לו חשודה.
החבר שלו עוזב את הביתן ומתקדם לעברו, קורא לכול העומדים בתחנה לתפוס טיפה מרחק.
הם מבודדים אותה, את הבחורה עם הרעלה. אחד מהם מבקש שתפתח את התיק, היא מסרבת ומלמלת כמה מילים בערבית.
שבריר שניה אחר כך, רק שבריר שניה אחרי, נשמע פיצוץ מחריש אוזניים.
בין רגע, חייל אחד עולה באש. נשרף בעודו בחיים. האחר, זה שהיה קרוב יותר אל הבחורה, עף על אחת הבטונדות. חצי גוף שלו תלוי באוויר, עינייו פעורות לרווחה,גבו מתעקם בצורה לא טבעית וחזהו כבר לא עולה ויורד.
הלבן של עינייו הופך אדום, וידיו מתעוותות ומפרכסות.
החייל שנשרף באש מתגלגל על הרצפה,מנסה לכבות את עצמו וזעקות אימים פורצות מפיו.
סירנות נשמעות מסביב, המולה של קולות וצעקות.
אנשים צועקים.
חלקם נפצעו קל מרסיסים שעפו, חלקם בהלם ממה שהיו עדים לו.
אמבולנסים מגיעים למקום, מתחילים לפנות פצועים. שוטרים מתחילים לגבות עדויות.
מהדורות חדשות מדווחות, פיגוע, פיגוע נוסף.
הם מדווחים, מעלים כתבים לשידור ובנתיים, שני חיילים כבר אינם.
אחד כבר בתוך שקית, והאחר מת עוד לפני שהגיע אל בית החולים.

פיסת מציאות
דרג את הסיפור

תגובות (10)

למה? ???? ממה זה נובע? כאה? כעס? אהבה לסדיזם?

05/01/2016 20:20

    פשוט צריך לפרוק לפעמיים…

    05/01/2016 21:37

קטע יפה. לקראת הסוף תיארת את התרחישים בצורה מאד טובה. חצי גוף תלוי באוויר, עיניים אדומות, רעד, מוות… התמונה הגועלית הייתה כה בהירה ועוררה בי צמרמורת שאין כמותה.
אני לא יודעת אם בכוונתך היה להפתיע בפיצוץ או לא, אך אני חשתי מתחילת הקטע קו עלילה מאד ברור וידעתי מה סופו. אני לא חושבת שזה בהכרח דבר רע בקטע הזה, מפני ש(ותקני אותי אם אני טועה,) גורם ההפתעה של הפיצוץ הוא לא העיקר פה. אני חושבת שעצם העובדה שהצלחת להעביר אליי את כל הכאב שבקטע, מוכיחה כי עשית עבודה מעולה בכתיבתו. כל הכבוד.

05/01/2016 20:33

    מצטערת שזה הגעיל אותך xD
    לא,לא התכוונתי להפתיע עם הפיצוץ.
    הפיצוץ היה הזרז למה שרציתי להגיע אליו.
    תודה רבה לך אור! תמיד מעריכה תגובה שלך :)

    05/01/2016 21:39

הא…פיסת מציאות. איפה המציאות. שום דבר כאן אינו הגיוני בעליל. כלומר, קורה..בהחלט קורה במציאות. אבל אין זה אמור להיות כך..לא, לא.

05/01/2016 21:16

מציאות הזויה…

05/01/2016 21:42

זה כל כך עצוב… ועצוב זו אפילו לא המילה הנכונה ביותר לתאר את זה. זו מציאות אבל זה גם נוראי שזו המציאות שלנו, שאנשים מסתובבים עם מטעני חבלה ומתפוצצים במקומות ציבוריים רק כדי להרוג איתם כמה יהודים.. זה מפחיד ומרתיע ..
כתיבה חזקה וכואבת. מדהים (עד כמה שאפשר להגיד)

05/01/2016 23:05

    מסכימה עם כול מילה שלך, ותודה רבה לך,אני שמחה(נשמע מוזר אבל את מבינה את הכוונה חח) שהתחברת.

    05/01/2016 23:43

וואו, איזה תיאורים… אפילו בחדשות לא מתאריםצעד כדי כך איך נראו מתים בפיגועים. זה מזעזע קצת… (לא במובן שלילי, פשוט הצלחת לגרום לי להזדעזע וזה אומר שזה כתוב טוב) אפשר להעיר על משהו? קצת מפריע לי שאין רווח אחרי פסיקים. לדוגמה; אבא,אמא. צריך לכתוב; אבא, אמא. סליחה על זה… אבל קטע מעולה, אהבתי. לילה טוב!

06/01/2016 01:05

    כי לא רוצים לזעזע xD
    כן, שמתי לב, נראה לי שהצלחתי לסדר את הרווחים עכשיו ותודה על התגובה :)

    06/01/2016 12:55
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך