החולמנית
חזרה ממסע פולין...

אבני דרך

החולמנית 13/03/2014 601 צפיות 3 תגובות
חזרה ממסע פולין...

אנו צועדים יחד, כקבוצה, לבושי חולצת משלחת “נדר נדרתי להיות להם לקול”, תחת השלט הלגלגני “העבודה משחררת” פרי עטו של המוח המעוות של הנאצים. איזה הוא הומור, הרי ברור שמי שנכנס לאושוויץ, לעולם לא הצליח להשתחרר. הקשבתי לתדרוך מדריך קבוצתי, והבטתי מסביב, בין היתר בעטתי בכמה אבנים.

לפתע עיני צדה אבן רגילה, פשוטה, מלוכלכת ומחוספסת ולצידה אבן מלוטשת ומבריקה. הרמתי את שתי האבנים לכיסי. את האבן המרשימה אספתי במטרה לקחת מהם, כמו שהם לקחו ממני, מעמי ומבשרי. כמה קשה עבדו בכדי לתלוש כל זכר לאנושיות מצידם, כמה גנבו והשחיתו, כמה רצחו…ואני, חיש מהר, כזמן עפעוף, אספתי פיסת זיכרון מהם, ללא שום זיעה ועבודה. חייכתי.

את האבן השנייה, המחוספסת, אספתי אל חיקי על מנת להעביר חלק כל שהוא מנשמות היהודים אל ארץ ישראל, מדינת היהודים, אליה רצו כל כך להגיע ולא הספיקו לרוע מזלם. המדינה שקמה על דמם ועל חלומם. המדינה שזוכרת ולא שוכחת ועכשיו, חלק מהם, האבן הקטנה הזו, תשוב יחד עמי לארצי.

אבני דרך
דרג את הסיפור

תגובות (3)

מדהים!!! כמה שהתגעגעתי לכתיבה שלך..
זה כל כך עמוק.. כל כך מעלה מחשבות..
פולין עושה את זה.. גורמת לך לחשוב יותר.. לחפש אחרי כל דבר שאולי קשור לעם שלנו, להיסטוריה שלנו ובתכלס.. למי שאנחנו. השואה עיצבה כל אחד ואחד מאיתנו, בין אם כקבוצה ובין אם כאינדיבידואל..

13/03/2014 22:08

הקדימו אותי, כך שנשאר לי רק להסכים עם לוסי ולהתפעל מהכתיבה שלך :-)
שבת שלום ופורים שמח ^-^

14/03/2014 12:15

תודה לכן מדהימות! התגובות שלכן מאוד משמחות!
שבת שלום וחג שמח! ;)

14/03/2014 12:22
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך