שנייה לפני שבת.

16/10/2020 69 צפיות 2 תגובות

ישנם מקרים בהם הכתיבה עומדת לרשות האדם.
ישנן פעמים, בדיוק כמו הרגע הנוכחי, בהן אני צריכה לעמוד לרשות הכתיבה.
המקלדת כמו אומרת ‘תפרטי עליי מעט’.
ולי אין שום רעיון, אף לא קלף בשרוול.
על מה אכתוב?
‘לא משנה, תכתבי.’ היא דורשת.
ולי באמת כבר אין שום מושג.
על מה אכתוב? שנייה לפני שבת?!
על ההספק בניקיונות?
על העוגה למחר?
על הרגיעות בלב?
על שניות של חרדה?
אין לי על מה. לא נובע בי שום צורך.
אבל הכתיבה, היא היא שדורשת.
מתעקשת.
מתבכיינת.
כמעט מתנוונת.
ואני בדיוק תוהה, אם אני מרגישה סוף סוף שלמה?
שאין בי רצון לכתוב על כלום, כמעט כאילו כלום לא חסר לי.
ואם נסתכל על מה שאין, נבין שאין.
אבל יש רגעי חסד שאני כל כך מסופקת ממה שיש.
מההספק בניקיונות ולא רק על אחת, אלא על שתי עוגות.
על הרוגע בלב, כן כן, שנייה לפני שבת.
לא על דקות, שעות, אלא שניות. רק שניות של חרדה.
ואני מסופקת וטוב לי, בלי להרגיש אשמה.
והכתיבה אולי אומרת לי,

“תכתבי גם על רגעי נחמה.”

שנייה לפני שבת.
דרג את הסיפור

תגובות (2)

קראתי דברים מוקדמים שכתבת, ואני מרגיש שאני מתחבר לחלק גדול מהדברים. אולי אפרט בתגובה אחרת. קצת מאוחר עכשיו. הטקסט הזה הוא פחות מהעולם שלי, למרות שאני מודה ששנים רציתי להפוך את השעות של לפני כניסת השבת למשהו שונה, לאיזו אווירה אחרת, בחוסר הצלחה. אני מקנא בך שיש לך את הרגע הזה. אני שמח בשבילך שיש לך את הרגע הזה.

17/10/2020 00:32

האמת שהשבת היא עצמה זו שמיוחדת, לפניה יש בעיקר לחץ ועצבים, צריך ללמוד להכניס את השבת באווירה טובה וזה לא קל.
בכל אופן תודה על התגובה, מסקרן אותי מה קראת!

23/10/2020 11:02
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך