רוקמת החלומות
הסיפור לא מכוון לפגוע באף דת/עדה/דעה/ערך דמוקרטי/רוג'ר שהו

תורה, מהי? – פרק 1 – רוג’ר נאור. כולם חשוכים.

הסיפור לא מכוון לפגוע באף דת/עדה/דעה/ערך דמוקרטי/רוג'ר שהו

רוג’ר החל מתקוטט עם עצמו.
הוא לגם לגימה נוספת מספל התה.
הוא עלה במעלה גרם המדרגות ובמורד גרם המדרגות- שוב ושוב שישה פעמים.
הוא הלך אל המטבח וחזר ממנו עם ביסקוויטים לתה שכבר הספיק להתקרר.
הוא יצא לכמה שניות החוצה, שאף קצת אוויר והמשיך-
הוא הבין שהוא לא יכול להמשיך.

הטלפון צלצל והזכיר לו לשלם את חשבון הטלפון שאמור להתנתק ביום שלישי אחה”צ.
רוג’ר בעט בכיסא וקיבל חבורה.
החברים קראו לו ‘ג’ינקס’.
כי באמת כל פעם שבה רוג’ר היה מופיע היה קורה משהו רע.
לפעמים בכמות אדירה ולפעמים פחות.

התמונה על הקיר הייתה עקומה.
הוא ידע שאם הוא ינסה לישר אותה, התמונה תיפול.
אם הוא ינסה לנקות את פסל הבודהה המאובק שעל המדף הכחול, הוא ייפול ויתנפץ.

הוא שכב על הספה ותהה.
סתם תהה.
הוא הדליק את הטלוויזיה וגילה שהעולם כבה מן המערב.
תרבות המזרח הלא כל-כך רחוק השתלטה.
המדינה האסלאמית לא הייתה סתם פעולות ספונטניות אכזריות פה ושם.
היא השתלטה על כל אזור המזרח התיכון.
”מה זה נוגע לי?” חשב רוג’ר בעודו מכבה את הטלוויזיה.
הוא הרי לא גר במזרח התיכון, הוא גר באנגליה, מה לו ולקטטות הילדותיות
של טרוריסטים קיצוניים ופחות קיצוניים?

הוא הריי היה תקוע בביתו במרכז לונדון חודשיים שלמים כאשר עבד על עבודת
הדוקטורט שלו.
הדוקטורט שלו בפילוסופיה היה הדבר הכי חשוב בעולם.

רוג’ר היה צריך עוד חומרי כתיבה לסיום עבודתו ולכן יצא העירה, למעשה, כמובן
שהיה צריך רק לרדת למטה.

רעולות פנים נתקלו ודחפו אותו ברחוב הצפוף ביותר. גברים בעלי חזות מזרח תיכונית נעצו בו ובעוד כמה עוברי אורח מתוקתקים מדי מבטי שנאת זרים. האזור התאסלם לחלוטין בחודשים האחרונים.
כאשר הגיע אל החנות ראה על דלת הכניסה שלה עלון – ”חופש דת שלילי במדינה נאורה”
רוג’ר קרע את העלון בכעס.
”חופש דת שלילי? חופש דת לא יכול להיות שלילי, הוא חלק מערכי הדמוקרטיה!”
התפרץ אל החנות.
המוכר שהיה איש בגיל השיבה, הוריד עט-עט את משקפי הראיה שלו בדרמתיות ורטן-
”יתר החופש הדמוקרטי שבו אנו חיים מוביל אותנו לאנרכיה רכיכתית שמובלת על ידי הממשלה בכבודה ובעצמה, מה שגורם לארגונים אנטי דמוקרטיים להשתלט עלינו ולהכתיב לנו איך לחיות!”
”הם אנשים חופשיים בעלי זכויות, אתה גזען והם כלל וכלל לא מאיימים עליך או מכתיבים לך כיצד לחיות!”
”איזה פוץ!” צעק לפתע איש חובש כיפה שחורה.
”אתה יהודי ככל הנראה” אמר לו רוג’ר.
”מה כעת? תשווה אותי אל אלה שמחוץ לחנות?”
”חלילה לי. הם גבוהים מהרמה שלך! גזען! כולכם גזענים שמפחדים מהצל של עצמם!”
צעק רוג’ר האיש הנאור ויצא מן החנות ללא הכלים שלהם היה נחוץ.

אין דבר רע בהבעה פוליטית נכונה ליד אנשים קיצונים. כך חשב.

רוג’ר החליט ללכת לשתות קפה בשביל לשטוף את הראש.
הוא הלך אל בית הקפה הישן והמוכר שתמיד אהב ונמצא היה במורד הרחוב.
נראה היה לו שמספרם של בעלי החזות המזרחית רק עלה.
בית הקפה היה מלא גם הוא בהם. מפוצץ בהם למעשה.
האווירה הייתה מחניקה שם והוא קנה קפה ויצא במהרה אל הפארק.
מעבר לאוזנו שמע שיחה של זוג בריטי טיפוסי שישב בספסל לידו-
”הכמות לא הגיונית! אני לא מרגישה בטוחה באזור המגורים שלי יותר!” אמרה האישה.
”אל דאגה, מצאתי דירה, אמנם קטנה יותר משלנו, אך באזור שנטול מהם” ענה לה הגבר.

”אבל האזור תמיד היה נחשב אזור טוב, מעולם לא הבנתי למה היומרניים החשוכים האלה דואגים יותר מדי…” חשב לעצמו רוג’ר.
לפתע התיישבה לידו על הספסל אישה רעולת פנים.
”שלום לך גברתי, איזה יום שמש נהדר” אמר לה רוג’ר.
היא לא ענתה לו כלל.
כעבור שניות קצרות ניגש אליו גבר בעל חזות מפחידה.
גופו היה רחב למרות שהוא עצמו היה די נמוך- ראשו היה מגולח לחלוטין, עיניו קטנות ובעלות מבט חודר וגבותיו היו מרחק חצי מילימטר אחת מן השנייה.
הוא היה לבוש בחליפת טרנינג של זיוף של איזשהו מותג.

הוא נעץ בו דקה שלמה ואז סתר לו ”ממזר סוטה!” צעק, לקח את האישה בידו והלך משם.
רוג’ר לא הגיב כלל. לקחו לו דקות ארוכות לעכל את מה שאירע.
בחזרה אל ביתו, ראה קטטה שהתרחשה ליד חנות ספרים.
מדברי ההמון המפוזר הסתבר כי- בחורה שהלכה ברחוב עם חולצת בטן הוכתה על ידי אחד מהאזרחים המוסלמים החדשים של האזור. לאחר מכן היא גם הוטרדה וכמעט נאנסה, עד שגבר בגיל העמידה שעבר ליד האירוע, החליט להתערב ולהפריד את הגבר מן האישה המסכנה. דבר זה גרר להתקוטטות קשה כאשר הגבר המוסלמי הביא עוד כמה מחבריו כנגד אותו האיש.

”עכשיו מותר לקרוא להם מוסלמים אני מניח, זה לא גנאי” אמר רוג’ר בציניות כאשר פגש את שכנתו הידידותית היחידה מתחת לבניין מגוריו.
”תקרא להם איך שתרצה, אני עוזבת ומקווה לא לקרוא להם יותר” אמרה בפזיזות.
”לאן את עוזבת?”
”ווילס… אין שם את הכמות שלהם כמו פה באנגליה”
”אני באמת לא מבין מהיכן כמות הגזענות של האנשים פה? כמה וכמה אירועים קטנים שמבוצעים על ידי בורים חסרי השכלה ואתם מכלילים אוכלוסיה שלמה וחפה מפשע!”
”הם כולם בורים חסרי השכלה! הבט על הנשים שלהם! מדוכאות על ידי הבעלים המטומטמים שלהן ונדרשות לעטוף את עצמן גם אם אינן רוצות!”
”זו בחירתן”
”זו לא. זה החינוך ‘המסורתי’ שקיבלו על ידי בורים חסרי השכלה אחרים, והן עצמן בורות חסרות השכלה וחלשות שמגדלות דור נוסף של אותו הזן”
”את דוחה אותי” הוא אמר והתכוון לזה.

תורה, מהי? – פרק 1 – רוג’ר נאור. כולם חשוכים.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך