Rumpelschtilzchen
תודה רבה על תגובותיכם מחממות הלב; בהחלט עודדתם אותי להמשיך לכתוב כאן.

מיץ עגבניות #4

Rumpelschtilzchen 10/08/2020 448 צפיות 6 תגובות
תודה רבה על תגובותיכם מחממות הלב; בהחלט עודדתם אותי להמשיך לכתוב כאן.

לפרק הקודם:

מיץ עגבניות #3

החלטנו לנסות את האתגר החדש שהציע לנו רפאלי. להפתעתנו שלומי וחבורתו קיבלו את ההצעה.
‘ועידת־השלום’ התקיימה למחרת בשטח הסלעי, לא רחוק מן המקום שבו איצי נפצע. גם הוא הגיע, עטור תחבושות ו’פרפר’ מקשט את סנטרו.
לא היתה זו פגישה על מי מנוחות; רבנו, צעקנו, וכמעט החלטנו להפסיק. דווקא שלומי הציע את הרעיון המפתיע לאחד את שתי החבורות.

“ומי יהיה המנהיג?” קפץ דודי שבדרך כלל הנהיג את החבורה שלנו.
“שנינו,” אמר שלום, “שני הגדולים. אפשר לשחק יחד, אפשר לחוד, ואתה ואני נפתור בינינו את הבעיות.

הסכמנו. הרגשנו ממש כמו מבוגרים. אולי בעצם טובים יותר: הצלחנו לעשות מה שהגדולים לא תמיד מצליחים. לעשות שלום!

“רוצים לבוא אל רפאלי?” שאלנו את ידידינו החדשים. “הוא ידיד שלנו, הוא בסדר.”
הם לא הכירו אותו עד עתה. יחדיו, התדפקנו על דלתו.
“הגידו,” שאל שלומי, “מהו שמו הפרטי?”
לאף־אחד מאיתנו לא היתה תשובה. אף־פעם לא שאלנו…

“רפאלי, השלמנו והתאחדנו. עכשיו אתה מרוצה?”
הוא חייך, והכניס את כולנו אל גינתו. כמו תמיד, קיבלנו עגבניות בשלות, יפות וטעימות. הפעם גם אני אכלתי. לאט, בהיסוס, אבל אכלתי. הרגשתי מבוגר יותר ובעל ניסיון, גם לגבי העגבניות.

“עכשיו, כשלא תהיה מלחמה, יהיה משעמם,” אמר איצי, “אולי זו הסיבה שהמבוגרים נלחמים. הם פשוט משתעממים.”

זמן־מה שיחקנו שתי החבורות יחד. לא תמיד הצלחנו להסתדר. אחר־כך הגיע החורף, וכולנו הסתגרנו בבתים. לאחר מכן – כנראה גדלנו קצת, והפסקנו לשחק במקלות. חבורות נוצרו והתפרקו, וּוְעידת השלום שלנו כבר כמעט ונשתכחה.

בבוקר אחד, ראיתי משאית ליד הבניין הסמוך. סבלים נשאו אליה רהיטים, ארגזים וחפצים שונים. מי עובר דירה?
כיוון שנשארו לי כמה דקות עד ליציאה לבית הספר, התבוננתי בעבודת הסבלים. רפאלי יצא מן הבניין ושוחח עם הפועלים. רפאלי?! הוא עובר דירה? הרגשתי צביטה בלב. זה זמן רב שלא ביקרנו אצלו. היו שמועות שהוא מתכונן להינשא בשנית, אך מדוע לעזוב?
ירדתי וניגשתי אליו. “אתה עובר לדירה אחרת?”
“כן.”
“לאן?”
“לא רחוק. פחות מחצי שעה נסיעה. שכרתי שם דירה גדולה יותר.”
“ויש שם גינה?” לא יכולתי להתאפק מלשאול.
“לא, זוהי סתם דירה בקומה השלישית. אבל יש בה מרפסת גדולה…”

רפאלי בלי גינה, בלי פרחים ובלי עגבניות?

“זה לא נורא,” אמר, “אתם הילדים לימדתם אותי, שעל הדברים הפחות חשובים אפשר להתפשר. אתה יודע בוודאי שיש לי עכשיו שותפה להחלטות. התפשרנו. גם במרפסת אפשר לגדל עגבניות.”

“תגיד, רפאלי,” שאלתי, “מהו שמך הפרטי?”
רפאלי חייך במסתוריות.
“יש לי משהו בשבילך,” אמר כממתיק סוד, “חכה רגע.”
פחות מדקה מאוחר יותר, הגיש לי נייר דמוי קלף, שעליו נכתב:


“קול ששון וקול שמחה – קול חתן וקול כלה”
הנכם מוזמנים לחופתם של הנאהבים והנעימים

נח רפאלי

     עב"ל     

נעמה לוי־חיים

החופה תיערך אי”ה ביום שלישי פעמיים כי־טוב לפרשת “כי־תשא (פרה)”,
בחצר בית הכנסת “אהבת ישראל”.

-סוף-

מיץ עגבניות #4
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (6)

וואו איך עשית את זה? את ההזמנה? זה פשוט הסוף הכי מדהים שאפשר לבקש! ואם כבר הסוף הכי מדהים אז שני דברים אני רוצה לומר לך. דבר ראשון בשורה: “הרגשתי מבוגר יותר ובעל ניסיון גם לגבי העגבניות*” רשום שם “עבניות” תקן.
ודבר שני מאוד מאוד התרשמתי מהסיפור שלך! איצי ושלומי קצת מזכירים לי את ביבי וגנץ אין לי מושג למה… אולי בגלל שהם רוצים לשחק את הקפטן באותו המגרש? בכל אופן אני אשמח שתמשיך עם הסיפורים שלך כי נכון שכתוב סוף,
אבל איך אומרים:
“הסוף הוא תמיד התחלה חדשה”?

10/08/2020 17:46

אאוץ’, תיקנתי. תודה רבה.
דודי ושלומי, המנהיגים. לא חשבתי על זה, אבל את בהחלט צודקת. איצי הוא קצת בנט או לפיד לפי ההשוואה שלך.

הסיפור מיצה את עצמו, לא יהיה המשך.
סיפורים נוספים? אם וכאשר יבקשו הם עצמם להיכתב. לא הכרזתי על פרישה מהאתר. עדיין.

ברמה הטכנית, ההזמנה היא תיבת ציטוט עם הגדרת עיצוב טקסט נפרדת. במאמרי ‘הדגשות’ התחלתי לפרט כיצד מעצבים טקסט. למרות שיש לי מה לחדש, כנראה שאין דרישה להמשך מצד גולשי האתר.
מתודית, ההזמנה עונה על השאלה האחרונה שנשארה פתוחה מאז הפרק הראשון.

חן יקירתי, תודה רבה.

10/08/2020 18:39

דודי ושלומי* נכון, טעיתי אבל לא כי סתם אילתרתי אלא כי התבלבלתי.
רמפל אין לי מושג מי אתה ואין לי מושג גם אם ככה קוראים לך או שלא קראתי נכון את השם, אבל אתה טוב במה שאתה עושה, תמשיך ככה.

10/08/2020 21:38

טוב, אני צריכה ללמוד ממך איך לתמצת סיפור לארבעה פרקים. אצלי הסיפורים נמשכים ונמשכים…
בהמשך לתגובה שכתבת לי בפרק השני, שתשמח לקבל ממני הערות כדי להשתפר, אז חשוב לי לומר שאין לך במה להשתפר, פשוט כי אתה כותב יפה וקולח.
התכוונתי לכך שאני באופן אישי נמשכת יותר לסיפורים מז’אנר פנטסיה או מדע בדיוני. סיפורים שהם מאוד ריאליסטיים ומחוברים למציאות פחות עושים לי את זה. אז עצם העובדה שהצלחת לעניין אותי מספיק כדי לקרוא את כל הפרקים בסיפור מראה כמה אתה כותב יפה.
חשבת להוציא ספר? כלומר – ממש לעבוד בתור סופר?

10/08/2020 23:22

חן- תודה רבה על המחמאות.
‘רופלשטילצכען’ הוא כינוי שבחרתי לעצמי. זהו תעתוק של המקור הגרמני ל’עוץ לי גוץ לי’ (תרגומו הנפלא של שלונסקי). רמפל, רומפל, עוץ לי וכיוצ”ב – כולם קבילים.

מתילדה- (או מטילדה, מה נכון בעינייך?)
תודה רבה רבה על התגובה המשמחת. עשית לי את השבוע.
טעות מהותית בתגובתך: אפילו לכותבת התנ”ך, ג’. ק. רולינג יש מה לשפר, אז מי אני.

ההבדל, לדעתי, בין מתודת הסיפור שלך לזו שלי – הוא שאני ניסיתי לכתוב סיפור. לא קצר במיוחד, אבל אחד, עם מסר אחד ברור.
מסתבר שיצא ארוך מדיי, ולכן פירקתי אותו. חלק מהליך מהפירוק כלל שימוש בקליף-הנגר בסוף כל פרק.
את סיפורך כתבת מלכתחילה כסדרה עם פרקים.

חשבתי על הרעיון, והגעתי למסקנה שזה ממש לא בשבילי.
בקיצור מתילדה- תודה רבה רבה.

12/08/2020 16:33

מתילדה או מטילדה – מכיוון שהשם לא עברי, אפשר גם וגם, לי זה לא משנה.
אני אוהבת את הפרפקציוניזם שלך, את הרצון להשתפר כל הזמן. באמת שאין לי מה להעיר על הסיפור הנוכחי. אבל – חשבת פעם לאתגר את עצמך ולכתוב סיפור מז’אנר שלא התנסית בו? פנטזיה, מדע בדיוני, או אולי רחמנא ליצלן סיפורי אהבה? (כתבת לי בתגובה שאתה מעדיף שלא לקרוא סיפורים כאלה).

12/08/2020 22:08
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך