הדרקון מהמבוך
ההתחלה של הפרק הזה כתובה בסגנון מעט שונה. הסגנון הזה יופיע מדי פעם כמו מספר שני, אך רוב הסיפור לא יסופר ככה. וזוהי רק ההתחלה..

איסלנד הנסתרת – פרק 1 – ברוכים הבאים לאיסלנד

הדרקון מהמבוך 14/09/2016 831 צפיות 5 תגובות
ההתחלה של הפרק הזה כתובה בסגנון מעט שונה. הסגנון הזה יופיע מדי פעם כמו מספר שני, אך רוב הסיפור לא יסופר ככה. וזוהי רק ההתחלה..

כעת נלך עשרים שנה קדימה. החורף הקשה התחלף בימים חמימים, שדה תפוחי האדמה של אותו ברנד'ון חזר להניב פרי ורבים שכחו את אותו אירוע.
ולבינתיים, גם אנחנו.
כעת אנו בשדה התעופה של איסלנד. ניתן לשמוע שפות רבות – אנגלית, זוג סינים מפטפט בפינה, ערבי אחד צועק על ערבי אחר…
-"אמא, ידעת שבאיסלנד נמצא המפל שמזרים הכי הרבה במים בשנייה בכל אירופה?"
-"כן חמודי. חפרת לי על זה כל הטיסה."
-"והגייזר?"
-"גם."
-"מערת הלבה?"
-"משהו על זה שהלבה זרמה ויצרה מערה, נכון?"
-"כן, נגיד."
עברית. את המשפחה הזאת חיפשנו.
-"אל תשכחי את קריסוויק."
-"את מה? אני לא טובה בכל השמות האיסלנדיים הללו."
-"המקום עם הבריכות המבעבעות."
-"אנחנו מתחילים את טיול שלנו שם, אם אני זוכרת נכון."
-"זה ביום השלישי אם אני לא טועה." קול שלישי מתערב בשיחה.
-"צודק, אבא. ביום השלישי."
קול של תינוק בוכה נשמע כעת.
-"דיי, דיי, טובי." נשמע שוב קול האם.
-"ואת לנדמנלאוגר?"
משפחה יוצאת מתוך ההמון. האבא הוא בחור שמנמן, שרירי למדי וקירח למחצה. האם גבוהה, עם שיער ארוך חלק ומבט של 'לא ישנתי כל הנסיעה בגלל שני הילדים המעצבנים שלי אז אל
תפריעו לי עכשיו' שמחזיקה תינוק (ג'ינג'י) בוכה וילד ג'ינג'י נמוך שמסתובב סביב אמו, עם ספר ביד ומוודא שהם לא שכחו שום דבר לקראת הטיול.
-"לא שכחנו שום דבר, בני!" האב אומר לבנו. נראה עליו שזו לא הפעם הראשונה שהוא אומר את זה.
המשפחה יוצאת משדה התעופה. הם לא שמו אלינו לב.
מצוין.
אך למה אנו נלאה אתכם? אנו נעקוב אחרי הסיפור לבד. ואתם – אנו מניחים שליצורים כמוכם יש דרכים משלכם לעקוב אחרי הסיפור.
אנו לא יודעים, הרי מעולם לא היינו בני אדם.

נועם נכנס לרכב השטח, לא מוריד עיניו מהספר.
"כן, כן." הקדים אביו את השאלה הצפויה לבוא. "הרכב הזה מספיק טוב כדי לנסוע גם את הדרך ללנדמנמשהו הזה."
"לא עמדתי לשאול את זה. ואל תשכחו להסתכל מהחלון."

מהרגע שהם התחילו לנסוע, לצופה מן הצד היה נראה שחל בנועם שינוי אדיר. הוא הניח בצד את הספר (ששמו היה "איסלנד-ארץ קרח ואש". יש לציין שבתיקו שכבו הספרים "איסלנד ונופיה" , "10 דברים שאתה חייב לעשות באיסלנד" ו-"המיתולוגיות הנסתרות של איסלנד") והסתכל בכל האנרגיה האין סופית שזרמה בו מהרגע שהוא הגיע לאיסלנד.

חמש דקות אחר כך הוא כבר ישן שינה ארוכה.


תגובות (5)

חיכיתי לזה, באמת.
זה יכול להיות סגנון מעניין… מחכה להמשך :)

15/09/2016 21:31

טוב, אני אהיה כנה- מעט אכזבת. אמנם אני ישראלית, אך אני לא אוהבת סיפורים ישראליים… כמה דברים: כשאר אתה מתאר את המבט של האמא זה צריך להיות קצר וקולע. לפעמים כאשר כותבים סיפור יש מעין הרגשה כזו שזה יותר מגניב ארוך ומפורט, אך את הקורא זה מעט מייאש.
מצב רוחי השתפר ב ה ר ב ה במשפט הבא: "אנו לא יודעים, מעולם לא היינו בני אדם".
היה דבר נוסף שלא הבנתי- מה קרה לנועם שהיה מפליא כל כך צופה מהצד?

05/12/2016 17:25

    כן… אני לא מתכנן להמשיך את הסיפור הזה, קצת נתקעתי איתו. השינוי בנועם היה שהוא עזב את הספרים, וכל הפרק הוא רק עומד/יושב/מדבר וקורא. אולי זה לא היה מספיק ברור.

    תודה על התגובות!

    05/12/2016 21:38

חבל שלא תמשיך את הסיפור אבל בכל מקרה אני נהנית מהכתיבה שלך…

06/12/2016 15:46

    אני אפרסם בקרוב סיפור חדש שבו אני אתמיד. את יכולה לקרוא אותו א נהנת מהאחד הזה.

    אני מבטיח שגם בסיפור החדש לא כל נקודות המבט יהיו אנושיות…

    06/12/2016 17:05
סיפורים נוספים שיעניינו אותך