דיה הופתעה מתגובתו של ישון. סוני ואחאיים הביטו זה בזה מופתעים. שני האחים הביטו זה בזה בכעס. שקט מתוח השתרר. "אז מישהו כאן רעב?" קטע קולה החינני של המחוללת את הרגע, "אומנם אין לנו הרבה מה לאכול, אבל כדאי שנאכל משהו, דרך ארוכה מצפה לנו מחר."

ארבע הסגולות | 16 – הפגישה הלא מרגשת וסעודת המלכים

23/02/2020 111 צפיות אין תגובות
דיה הופתעה מתגובתו של ישון. סוני ואחאיים הביטו זה בזה מופתעים. שני האחים הביטו זה בזה בכעס. שקט מתוח השתרר. "אז מישהו כאן רעב?" קטע קולה החינני של המחוללת את הרגע, "אומנם אין לנו הרבה מה לאכול, אבל כדאי שנאכל משהו, דרך ארוכה מצפה לנו מחר."

“מי את?” שאל אחאיים בנימה מאיימת והחל להגביה את גרזנו.
האישה התעלמה מדבריו. היא המשיכה להביט בערגה באורות הצבעוניים שהסתחררו בין טיפות המים באוויר. “יצור המים הזה חבר שלכם.” היא קבעה.
“הוא חבר שלי, גברתי,” ענה ישון בעצב, “אם הוא עדיין יראה בי חבר, אחרי מה שעשיתי לו…”
“כלפי חוץ, אחותך שונה ממך מאוד,” אמרה האישה בלי להסיר את מבטה ממחול האורות, “אבל כשמסתכלים פנימה, יש ביניכם דמיון רב.”
“אחותי?!” קרא ישון, “גברתי, האם את מכירה את אחותי?”
אחאיים הניח את ידו על כתפו של ישון ולחש באוזנו, “לא מהר כל כך נערי, אולי זו מלכודת של החתולרים, אנחנו לא יודעים מי היא.”
“אחאיים השריונאי,” קראה לעברו האישה, “טוב שאתה חשדן. אבל אינכם צריכים לחשוש מפני. אני חברה. ואני מכירה את דיה אחותך, ישון. למען האמת, היא נחה לא רחוק מכאן.”
ישון התנער מאחיזתו הכבדה של השריונאי ומיהר להקיף את השלולית. הוא נעמד במרחק כמה צעדים ממחוללת האורות, אך היא עדיין התמקדה במראה האורות והמים שמעל השלולית.
“את!” קרא ישון בהפתעה, “אני מכיר אותך! את האישה שנחבטה בעגלה! הייתי בטוח שנפצעת קשה! בגללך עזבתי מלכתחילה את דיה כדי לחפש את אחאיים. איפה אחותי? היא בסדר?”
“מחוללת אורות!” קרא אחאיים בהפתעה אחר שנעמד לצד ישון. “לא ידעתי שמסתובבים כאן מחוללי אורות… לא עשינו דבר רע, גברתי, אנו נסתלק מכאן מיד ולא נפריע לך. בא ישון, נלך.”
אך ישון הצליח להתחמק מידו של אחאיים. “רק רגע!” קרא והתקרב עוד אל חיננית, “איפה אחותי? את באמת יודעת איפה היא? תוכלי לכוון אותי אליה?”
רק אז הסירה המחוללת את מבטה מתעלולי האור של גדג ופנתה אל ישון. “אשמח לקחת אותך אליה, וגם את חבריך. אינכם צריכים לדאוג כשאתם לצידי. החתולרים לא יוכלו לפגוע בכם כל עוד אתם איתי.”
“איך את יודעת על החתולרים?” שאלה סוני, שנעמדה מאחורי אחאיים.
חיננית הפנתה את מבטה לעבר הנערה וחייכה. “אני יודעת הרבה על חתולרים, חביבתי. אני יכולה להריח את נשמתם מקילומטרים…” לישון נדמה שסוני התכווצה לשמע דברי האישה.
“את גרמת לאור ההוא ביער, נכון?” שאל אותי אחאיים, “את סילקת אותם. הייתי צריך לדעת זאת. איני יודע מדוע עשית זאת, אבל אני מודה לך גברתי על שהצלת אותנו.”
“איפה דיה? שאל ישון, “אנא ממך, גברתי, הביאי אותי אליה!”
“בוודאי,” חייכה לעברו חיננית, “בואו אחריי!” היא הסתובבה והתחילה לצעוד לכיוון היער.
“אפשר לסמוך עליה?” שאלה סוני בחשש, “מעולם לא פגשתי מחוללי אורות, רק שמעתי סיפורים עליהם. לא ידעתי שהם אמיתיים.”
“הם אמיתיים לחלוטין…” ענה אחאיים ועקב במבטו אחר האישה שהלכה והתרחקה, “אם את שואלת אותי – אי אפשר לסמוך על אף אחד עד שהוא מוכיח את עצמו. אפילו לא על מחוללי אורות. בכלל, כל המופתים האלה שהם עושים לא מוצא חן בעיניי…”
“למה אתם מחכים?” קרא לעברם ישון, שכבר התחיל לצעוד בעקבות המחוללת, “זה לא הזמן לחשדנות, היא יודעת איפה דיה! לי היא לא נראית מסוכנת. בואו!”
בלית ברירה, צעד אחאיים אחרי ישון, וסוני בעקבותיו. הם צעדו במשך כמה דקות, עד שהגיעו לשולי היער. שם, בין כמה עצים גדולים, שכבה דיה על הקרקע. כשראה אותה ישון, מיהר לעברה, אך המחוללת עצרה בעדו. “הנח לה, נערי, היא עברה לילה ארוך ומתיש. היא צריכה לנוח. למה שלא תשבו ותאכלו משהו? אתם נראים לי מורעבים ממש!”
“אני לא אוכל משום דבר שבא בצורה לא טבעית!” אמר השריונאי ושילב את ידיו בהחלטיות.
“גם אני לא!” צחקה המחוללת בתשובה, “האמת, אין לי דבר לאכול, ואני רעבה מאוד. הבה נדאג יחד להכין ארוחה למען כולנו. מה דעתכם?”
אחאיים שתק לכמה רגעים. הוא הבט סביבו. סוני הביטה בו וחיכתה למוצא פיו. היא הייתה רעבה. מאוד. אבל הקִרבה אל המחוללת מילאה אותה בפחד. ישון היה מרוכז כולו באחותו, ולא שם לב למתרחש סביבו, ודיה הייתה נתונה בתרדמה עמוקה. אחאיים לא שש להצטרף אל האישה הזרה, אבל לא ראה סיבה של ממש לסרב לה. בסתר ליבו, גם הוא ירא מפניה וחשש שלא תקבל את סירובם בעין יפה.
“בסדר!” אמר לבסוף, “אבל אני בוחר מה לאכול – בלי שום תוספת לא טבעית לקדירה!”
חיננית ספקה את ידה בשמחה, “טוב מאוד! הבה נשאיר את הנער לשמור על אחותו, ונצא שלושתנו לחפש משהו לאכול! אתם אוהבים פטריות?”
השלושה יצאו לחפש מזון בסביבתם וחזרו אל זוג האחים אחרי כשעה. סוני צדה ארנבת חומה בתוך היער. המחוללת אספה במומחיות רבה פטריות מאכל שגדלו בשולי היער. אחאיים נזהר שלא להתרחק מזוג האחים כדי שיוכל להשגיח עליהם, ולכן הסתפק באיסוף ענפים יבשים למדורה ועוד כמה שורשים טובים למאכל.
“מצטער, גברתי,” אמר אחאיים כשראה את אוסף הפטריות הצבעוניות שהביאה איתה המחוללת, “אני לא נוגע בפטריות שאיני מכיר. לא שאיני סומך עליך או משהו… אני פשוט זהיר… עד היום הזהירות שלי שמרה עליי בחיים.”
“זה בסדר גמור! נראה מה הביאה ידידתנו החביבה.” אמרה המחוללת ופנתה אל סוני, “ובכן נערתי, מה העלית בחכתך?”
סוני הרימה את הארנבת המתה שצדה. המחוללת נרתעה לאחור ועיקמה את פניה. “אני מצטערת, באמת,” אמרה, “איני יכולה לאכול את הבשר הזה. אנא סלחי לי.”
“אינך אוכלת בשר?” התפלאה סוני, “מה רע בזה?”
“לא, נערתי, אני אוכלת בשר, אבל לא בשר־ארנבת. אבל זה בסדר גמור, אתם יכולים לאכול, זה לא מפריע לי. זה הכול.”
“גם אני ואחותי לא אוכלים ארנבות,” אמר פתאום ישון. הוא הביא איתו פרי גדול ונוקשה שמצא על אחד העצים לא הרחק מהמקום. “אבל גם לי לא מפריע שאתם תאכלו.”
“ואתה?” שאלה סוני את השריונאי, “אל תגיד לי שגם אתה פוחד מארנבים?”
“לא…” אמר אחאיים והביט חליפות בישון ובמחוללת, “אני אשמח לבשר, מכל סוג שהוא, העיקר שיהיה צלוי טוב. הבאתי ענפים למדורה. וגם שורשים אכילים.”
“אני לא אוכלת שורשים.” קבעה סוני ופניה הביעו גועל, “אני אוכלת את מי שאוכל אותם. תן אותם לישון, אולי את זה הוא ואחותו יסכימו לכרסם.”
ישון הביט בסוני בהפתעה. הנימה הצינית שכיוונה אליו נועדה לפגוע בו. אבל הוא התקשה להבין למה.
“ואגב,” המשיכה סוני והצביעה על הפרי הגדול שאחז ישון תחת זרעו, “הפרי הזה חלול. הוא כמו כדור אוויר ריק. כל התוך שלו התייבש מזמן. מקווה שתאהב את השורשים של אחאיים.”
ישון הסמיק במבוכה. אחאיים והמחוללת השפילו את מבטם כדי שלא להביך אותו עוד. אבל סוני הניחה את ידה על מותניה ונעצה בו מבט מתגרה.
רעש לא רחוק קטע את הרגע המביך. ארבעתם הפנו את מבטם מיד לכיוון הרעש. הוא הגיע מכיוון השלולית.
“גדג!” קרא ישון ומיהר לעבר השלולית.
המחוללת נותרה במקומה והביטה אל דיה הישנה. אחאיים הביט בה ואחר כך בסוני. “לך אחריו,” אמרה לו סוני, “אני אשגיח על דיה.”
“את בטוחה?” אחאיים הבחין שסוני יראה מפני האישה הצעירה ולא רצה להקשות עליה ולהשאיר אותה איתה לבד.
“זה בסדר,” אמרה לו, “אני אתחיל להכין את הארנבת שלנו לצלייה. הכול בסדר.”
אחאיים הינהן לעברה בתודה, העיף עוד מבט בדיה ובמחוללת ויצא לעבר השלולית.
ישון כרע לפני השלולית. מחול האורות והמים נמוג, והמים שבו לרגוע. “גדג! גדג! אתה בסדר? איפה אתה?”
אחאיים הגיע בדיוק כשיצור המים הופיע על אבן במרכז השלולית. “הו! שלום ישון! מה שלומך?”
“גדג, בבקשה בבקשה תסלח לי!” התחנן ישון, “סליחה ששכחתי אותך ומסרתי את נאד המים לסוני!”
יצור המים נעלם בתוך השלולית והופיע בצידה השני. “סוני? אתה מתכוון לנערה החביבה ההיא ששחררה אותי מנאד המים? על מה יש להתנצל? הייתי חייב לנשום קצת מים טריים וקרירים!”
“אבל היא באה לשתות אותך! כלומר, את המים! אני שכחתי שאתה בנאד שלי והיא כמעט שתתה אותך!”
יצור המים הופיע בפינה אחרת של השלולית. “אל תדאג ישון, זה בסדר גמור… לא קל כל כך לשתות יצור מים… מספיקה טיפת מים אחת שתישאר בנאד המים כדי שאוכל להופיע שוב. הכול בסדר, באמת, אתה לא צריך להרגיש רע…”
גדג נעלם שוב והופיע אחר כמה רגעים בעשב ליד ברכיו של ישון, “אבל אני צריך להתנצל בפניך. ברגע שסוני שלך פתחה את נאד המים, זינקתי החוצה בלי לחשוב, הייתי חייב לנשום מים טריים. זרמתי ברטיבות שבעשב עד שמצאתי את השלולית הנהדרת הזאת!”
הוא נעלם והופיע אחרי כמה שניות שוב בסלע שבמרכז השלולית. “שמעתי אותך קורא בשמי ובוכה, הייתי צריך להתממש בפניך ולהגיד שהכול בסדר, אבל התאווה שלי למים טריים השתלטה עליי… אנא סלח לי אתה…”
“אסלח לך אם תסלח לי,” אמר ישון אל השלולית כי גדג בדיוק נעלם שוב.
“עשינו עסק!” אמר יצור המים כשהופיע שוב ליד ברכיו של ישון. “ואני מניח שהמזוקן הנמוך שעומד מאחוריך הוא הגמד שרציתם להציל. אני רואה שהוא בסדר עכשיו. יופי!”
אחאיים התקרב אל השלולית. יצור המים נעלם שוב, אך הדבר לא הפריע לשריונאי לדבר אל השלולית הריקה. “שלום לך גדג! נעים להכיר אותך. הבנתי שאתה מחפש את משפחתך, אך אינך יודע היכן הם.”
גדג צץ מהמים לצד רגליו של אחאיים. הוא הביט בו בעניין.
“במעיין שבכפר שלי שוכנת משפחת יצורי מים עתיקת יומין. פעם בשנה אנו לוקחים אותם בדוד גדול אל נהר שעובר לא הרחק מהכפר שלנו. הם פוגשים שם מכרים שלהם ומעבירים חדשות זה לזה. אולי הם ידעו היכן נמצאת משפחתך. אני מציע שתבוא איתנו אל כפר השריונאים.
הפעם גדג לא נעלם בתוך המים. ישון הופתע לראות את דמותו המימית עולה וצומחת עד לגובהו של אחאיים. אך השריונאי כלל לא נראה מופתע. “תודה לך!” אמר גדג בהתרגשות, “אשמח מאוד לפגוש את יצורי המים שבכפרך!”
“אם כך! הכול סגור!” אמר אחאיים, “נחכה שדיה תתעורר ונצא אל כפר השריונאים!” גדג נענה בראשו בשמחה, חזר לגודלו הטבעי ונבלע בתוך השלולית.
“גדג,” קרא ישון לעבר השלולית, יצור המים בקע שוב מהמים על העשב קרוב לרגליו. “אנחנו יושבים לאכול, אתה רוצה להצטרף אלינו או להישאר בשלולית עד שנזוז?”
“אם לא אכפת לכם, אשמח להישאר כאן עוד קצת… תקראו לי כשאתם יוצאים…” השיב יצור המים ונעלם במי השלולית.
אחאיים וישון שבו אל הבנות. כשהגיעו, ראו את דיה יושבת ומדברת עם סוני. “דיה!” קרא ישון אל אחותו ורץ לקראתה. סוני קמה ממקומה במהירות ופינתה מקום לישון. ישון התיישב קרוב לאחותו בהתרגשות. “דיה! את בסדר! דאגתי לך!”
גם דיה התרגשה לראות את אחיה הצעיר. הוא חסר לה. ברגע הראשון שראתה אותו, ניצת בעיניה ניצוץ של התרגשות ושמחה, אך היא עדיין לא הייתה מסוגלת להביע את שחשה בנפשה, ובמקום זאת היא הגיבה בקור. “הגיע הזמן!” ירתה כלפיו, “אמרת שאתה תכף חוזר, אה? מה לקח לך כל כך הרבה זמן?”
ישון נרתע לאחור. הוא הרגיש כאילו התנגש בקיר לבנים. הוא השפיל את ראשו. “אני… אני מצטער… הדברים לא הסתדרו כמו שחשבתי… אחאיים נשבה ונכלא, ואני ניסיתי להציל אותו…”
“כן… הילד המנוזל ההוא סיפר לי על חבורת ילדי הרחוב שרתמת לתוכנית ההצלה שלך…”
ישון התמלא זעם. “איך את יכולה לדבר כך על לוצי ושאר בני האחווה?! אינך יודעת אילו ילדים אמיצים הם! בייחוד לוצי, הוא תקף בגפו את הנסיכה גטום רק משום שאיימה לחטוף אותך! את כפוית טובה! תמיד היית כזאת!” הוא מעולם לא דיבר כך אל אחותו מתוך פחד מלשונה החדה. אבל הזלזול של אחותו התנגש בראשו עם המראה של לוצי הפצוע אחר שהתנפל על נסיכת החתולרים האכזרית למען כבודה של דיה זעזע אותו.
דיה הופתעה מתגובתו של ישון. סוני ואחאיים הביטו זה בזה מופתעים. שני האחים הביטו זה בזה בכעס. שקט מתוח השתרר.
“אז מישהו כאן רעב?” קטע קולה החינני של המחוללת את הרגע, “אומנם אין לנו הרבה מה לאכול, אבל כדאי שנאכל משהו, דרך ארוכה מצפה לנו מחר.”
“על איזו דרך את מדברת, מחוללת אורות?” הפנה אליה השריונאי מבט קשוח, “עם כל הכבוד, מי אמר שאת מצטרפת למסע שלנו?”
“אל לך לכעוס כל כך, שריונאי חביב,” השיבה לו חיננית בחיוך. היא סייעה לדיה לקום ממקומה. “אני והנערה כבר חברות טובות, ונתתי לה את מילתי שאסייע לה בכל דרך שאוכל.”
“באמת?” הופתעה דיה, “אני לא זוכרת –”
“כן כן, ודאי!” קטעה אותה חיננית, “הנערה ממש התחננה שאסייע לה בדרכה, ואני התנדבתי ברצון! לא שאיני מעריכה את יכולותיך הנשגבות, שריונאי יקר, אבל המקום ששני הנערים צריכים ללכת אליו אינו מקום ששריונאים נוהגים לבקר בו…”
“על מה את מדברת?” התרגז אחאיים, “הם באים איתי למקום מבטחים! הבטחתי זאת לאביהם!”
“איני מזלזלת בהבטחותיך, שריונאי חביב, אבל… איזה מקום מוגן אתה חושב שתוכל למצוא לשני ילדי העם הניד–”
“שקט!” קטע אותה אחאיים בגסות, ואחר הוסיף בשקט, “לא לידם! גלי קצת אחריות מחוללת! הם באים איתי, לכפר השריונאים! – וזהו!”
המחוללת התכוננה לענות, אך דיה הקדימה אותה, “אנחנו פה, אם לא שמתם לב! אני חושבת שמגיע לנו להחליט לאן אנחנו ממשיכים! ואני בוחרת בדרך של המחוללת! היא אומנם לא הכי מיושבת בדעתה… אבל הייתי עדה לכוחות שלה, היא יכולה להגן עלינו מהחתולרים!”
“גם אני פה, אם לא שמת לב!” נעמד ישון מול אחותו, “ואני אומר שנמשיך עם אחאיים. אבינו סמך עליו! ואם היית מקשיבה לו מההתחלה, לא היינו מסתבכים עם הנסיכה גטום המטורפת והעם הפראי שלה!”
“אין לך שום זכות לקרוא לחתולרים פראיים!” התערבה סוני בעיניים כעוסות.
“אף אחד לא שאל אותך!” החזיר לה ישון.
“אוה! נראה לי שכדאי לשאול אותה!” הגנה עליה דיה, “לפי מה שהבנתי, בלעדיה, הייתם שניכם נשבים בידי גטום, נשחטים בידי הכפריים, אובדים ביער או עולים באש – תבחר איזו מהאפשרויות נראית לך הטובה ביותר!”
“חברים יקרים,” מיהרה חיננית להרגיע את הרוחות, “אנא מכם, כולנו עברנו כמה ימים לא פשוטים… הבה נירגע… כולנו רוצים בטובת שני הנערים החביבים. אולי כדאי שנשב לאכול ואחר כך נדון בהמשך דרכנו… אני בטוחה שאחרי האוכל כולנו נהיה רגועים הרבה יותר…”

ארבע הסגולות | 16 – הפגישה הלא מרגשת וסעודת המלכים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך