האריות היו זהים במראם, רק מבע פניהם היה שונה. פני האריה הימני, שדיבר איתם בחידות, חייך לעברם במאור פנים, ואילו פניו של האריה השמאלי, הנאנח, הביעו אדישות ואפילו קצת עגמומיות.

ארבע הסגולות | 31 – שער האריות והזקן חמור הסבר

29/07/2021 196 צפיות 3 תגובות
האריות היו זהים במראם, רק מבע פניהם היה שונה. פני האריה הימני, שדיבר איתם בחידות, חייך לעברם במאור פנים, ואילו פניו של האריה השמאלי, הנאנח, הביעו אדישות ואפילו קצת עגמומיות.

שער גדול ניצב לפני שני הנערים. מכל צד ניצב עמוד שיש גבוה, וכשני מטרים מאחוריו ניצב עמוד נוסף. כל זוג עמודים היה מחובר בראשו בקשת אבן מעוטרת תחריטים. מעל כל קשת רבץ פסל אריה.
“לשם מה השער?” שאלה סוני אחרי שסקרה את הסביבה, “אין שום קירות או חומות, הרי אפשר להיכנס פנימה מכל צד!”
“אפשר להיכנס מכל צד שרוצים, את בוודאי צודקת,” נשמע קול עמום מלמעלה, “השאלה מה תשיגי בכך?”
שני הנערים תרו אחר מקור הקול.
“כאן ילדים! כאן למעלה!” נשמע שוב הקול, “הייתי יורד אליכם, אבל אני קצת תקוע פה…”
הנערים הביטו למעלה, ושם, בראש הקשת הימנית, קרץ לעברם פסל האריה.
“מה שלומכם ילדים?” אמר הפסל והביט בהם בחיוך, “באתם להשכיל קצת?”
“פסל מדבר?!” תהה ישון בקול.
“המציאות כולה מדברת, אבל לא כולם מוכנים להקשיב לה…”
“שמעתי שלבעלי החיים יש שפה משלהם,” אמר ישון, “אבל חשבתי שרק מי שחי יכול לדבר.”
“המציאות כולה חיה, אבל לא כולם מעמיקים להרגיש בכך…”
“אבל פסל אבן?!” הצטרפה סוני.
“יש אנשים עם לב של אבן, ויש אבנים עם לב אדם…”
אנחה לאה נשמעה מצידו השני של השער. שני הנערים פנו להביט אל פסל האריה השמאלי. האריות היו זהים במראם, רק מבע פניהם היה שונה. פני האריה הימני, שדיבר איתם בחידות, חייך לעברם במאור פנים, ואילו פניו של האריה השמאלי, הנאנח, הביעו אדישות ואפילו קצת עגמומיות.
“למה החבר שלך עצוב כל כך?” שאל ישון את האריה הימני.
“אתה מתכוון ללב־כסיל? אל תתייחס אליו, הוא תמיד כזה…”
“אבל… למה? הוא לא יכול לדבר?”
“הוא יכול לדבר, אבל הוא פשוט מיואש…”
“ממה הוא מיואש?”
“לב־כסיל הוא בחור חכם ביותר, כן כן, אל תזלזלו בו, הבעיה שהוא חכם מדי… הוא יודע כמה החוכמה גדולה ועצומה ומבין שלעולם לא ידע את כולה, ולכן הוא תמיד מתוסכל ואדיש לעולם…”
“ואתה? אתה אינך יודע שהחוכמה גדולה?” שאלה סוני, “האם אינך רוצה לדעת את כולה?”
“ודאי שאני רוצה…” צחק האריה הימני, “אבל איני מתמקד במה שאיני יודע – אלא במה שאני כן יודע. משום כך, אני מתמלא שמחה מיום ליום, כי היום אני יודע דברים שאתמול לא ידעתי! וכי איך לא אשמח?! לא כך לב־כסיל?”
“מה שתגיד… לב־חכם…” מלמל האריה השמאלי ונאנח שוב בפניו האדישות והעגמומיות.
“סלחו לנו ידידי שעיכבנו אתכם,” הוסיף האריה הימני, “שתי החברות שלכם עברו כאן מזמן, אני מניח שהן ממתינות לכם בקוצר־רוח, אתם מוזמנים להיכנס… אילו הייתם באים מחר, ביום של הנשיא, אחד מכם היה נשאר בחוץ, שהרי אין תוכו כברו…. למזלכם, היום תורה של לפידה, וכל הרוצה – יבוא וייטול…
שני הנערים הנהנו בראשם, אף שלא הבינו למה התכוון. השניים טיפסו את שתי המדרגות המובילות אל השער ונכנסו פנימה, אל תוך היכל החוכמה.

“טוב לראות את שניכם!” קראה חיננית כשנכנסו שני הנערים אל הספרייה הגדולה, “אני רואה שהחלטת להצטרף אלינו נערתי, ברוכה הבאה!”
“מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!” קראה דיה בכעס אל אחיה, אך בראותה את סוני לצידו, התחלף מבטה בחיוך ערמומי, “אה… עכשיו הבנתי… שמחה שבאת סוני, אני מבינה שקשה לאחי הקטן להיפרד מחברים מסוימים…”
שני הנערים הסמיקו.
“דיה!” הציל קול זר את הצמד, “מצאתי את הספר שרצית! הינה הוא כאן!”
איש זקן ומקריח דידה לקראתם. כשהגיע אליהם, הושיט בחיוך שבע־רצון ספר עב־כרס לדיה. “הינה כאן!” אמר לנערה ופתח את הספר במקום שסימנה סימנייה מצהיבה.
דיה פנתה מיד אל הספר וקראה בשקיקה במקום שפתח לה. “כן כן!” אמרה בהתרגשות לזקן, “זה בדיוק מה שחיפשתי! תודה רבה לך אדוני! איך הצלחת למצוא את זה מהר כל כך?!”
הזקן נראה מרוצה מעצמו, “אה־אה! ילדתי, את יודעת כבר כמה שנים אני נמצא פה?”
“מה זה?” שאל ישון, “מה חיפשת, דיה?”
“כאילו זה לא ברור…” שאלה דיה בבוז, בעודה מתעמקת בספר שבידה.
“כפי ששיערתי…” אמרה המחוללת התמירה, “לא תזכה לחלץ יותר מזה מאחותך. הלוואי שנצליח לחלץ אותה מכאן כשנסיים…”
“מה המקום הזה?” שאל סוני.
“מי הנערה הזאת, חיננית?” שאל האיש הזקן ושלח מבט עוין לעבר סוני, “לא כאן מקומה…”
“לאט לך, דין,” ענתה המחוללת והניחה יד מרגיעה על גבה המתקשח של סוני, “היא שייכת לכאן לא פחות ממני וממך ומשני הנערים הללו.”
“אם את אומרת… מי אני שאערער על כך…” נאנח הזקן.
כששלח ישון את מבטו בין המחוללת לאיש הזקן, הבחין ששוררת חוסר הסכמה ביניהם. הנער לא אהב את העוינות שהפגין הזר כלפי ידידתו.
האיש הזקן הניח לנערה ופנה לישון בחביבות רבה, “השלום לך נערי? מהי השאלה שלך? איזה ידע אתה מחפש?”
“אמ… אני?” התבלבל ישון, “אני לא מחפש משהו מיוחד…”
“אז למה אתה כאן?” הרים האיש הקרח גבה, “כל אחד מחפש משהו מיוחד!”
“דין היקר, סלח לנו, אנו צריכים לדבר בדחיפות עם מורתי, האם תוכל לסדר לנו פגישה איתה?”
“עם לפידה?” גבתו של הזקן התרוממה אף יותר, “את מתכוונת להכניס את הנערה הזאת אל לפידה? אני מקווה שאינך מתכוונת להפגיש אותה גם עם נועם…”
“כרגע איני מתכננת להפגיש איש מהנערים עם נשיא החוכמה,” השיבה חיננית, “אבל אני באמת צריכה להיפגש בדחיפות עם מורתי.”
“אדאג לכך אפוא,” השיב דין. הזקן הנהן בראשו לעבר המחוללת הגבוהה, שלח מבט קשה לעבר סוני ופנה ללכת.
“מה יש לו?” שאל ישון, “מה הוא רוצה מסוני?”
“לא משנה…” מלמלה חיננית, “דין הוא הספרן הראשי בהיכל החוכמה, והוא קצת חשדן. הופעתה של סוני הפתיעה אותו. עם לפידה לא תהיה כל בעיה.”
“אז… מה המקום הזה?” חזרה סוני על שאלתה.
“אתם נמצאים בספרייה הגדולה של היכל החוכמה,” השיבה חיננית בפיזור, “חוכמה רבה מרוכזת כאן, אבל הספרייה לא תוכל להועיל לנו, אנו זקוקים למורתי.”
“לפידה?” שאלה סוני.
“מה?” שאלה חיננית, שהסתכלה לעבר דלת שנפתחה בקצה הספרייה, “אה, כן, לפידה בת דברה היא מורתי, ואנו צריכים להיפגש איתה כדי לשאול אותה על ארבע הסגולות…”
“ארבע הסגולות?”
“אדון המחוללים אמר שארבע הסגולות הן הנשק היחיד שיכול להביס את גוע מלך השבן,” הסביר ישון, “ורק לפידה תוכל לגלות לנו מה הן ארבע הסגולות ואיפה נוכל למצוא אותן.”
“לא רק לפידה,” מלמלה חיננית כשעיניה עודן בפתח המרוחק, “גם נועם בן ברק בעלה, נשיא החוכמה.”
“נשיא החוכמה?”
“זה לא הזמן לשאלות,” קטעה אותה חיננית, “הוא כאן, אסור שהוא יראה אתכם, אנו מוכרחים להיפגש קודם עם לפידה. בואו, חייבים להסתלק מפה מהר!”
חיננית מיהרה ללכת לכיוון השני של הספרייה, וסוני וישון נגררו אחריה.
“רק רגע!” עצר ישון, “מה עם דיה? היא עדיין בתוך הספר!”
חיננית הציצה לאחור לעבר הנערה השקועה בספר, מנותקת מהקורה סביבה. “זה בסדר,” אמרה לאחר רגע וחייכה, “שתישאר לקרוא, זה דווקא יכול להועיל לנו…”
“אבל הוא יתפוס אותה!” נלחץ ישון.
חיננית צחקה, “אינך צריך לחשוש מנועם, הוא אינו מסוכן, פשוט עדיף שניפגש קודם עם לפידה. אבל המפגש של דיה עם נועם דווקא יכול להיות מוצלח ולהרוויח לנו זמן…”
שני הנערים מיהרו לצאת מהספרייה הגדולה, משאירים מאחוריהם את דיה בתוך הספר.
כעבור דקה וחצי נעמד איש זקן בפנים נוקשות מעל הנערה. “אההם… אההם…” ניסה נשיא החוכמה למשוך את תשומת ליבה של דיה. אך לשווא, הנערה הייתה שקועה בספר שבידה.
“אההם אההם!!” כחכח הזקן בקול רם יותר.
“אני באמצע עכשיו, אם לא שמת לב…” אמרה דיה בלי להרים את ראשה מהספר.
“מי את נערה? ומה את עושה בספרייה שלי?”
“אני דיה, והספרייה אינה שלך, היא של חברי החוכמה. קיבלתי רשות מהספרן הראשי לשבת ולעיין בספר הזה. אז אם לא אכפת לך, תפסיק להפריע לי.”
“ילדה חצופה!”
האיש הזקן הצליח סוף סוף לעקור את דיה מהספר.
“ס־ל־י־ח־ה?!” אמרה דיה בפנים אדומות, אך כשראתה את הזקן מביט בה בחומרה, מיד השתתקה. בלי לדעת מדוע, נעמדה במקומה, השפילה את מבטה ומלמלה דברי התנצלות.
“ובכן, דיה,” אמר הזקן בקול חמור פחות, “הבה נתחיל מחדש. מה את עושה בספרייה שלי?”
“א… אני מצטערת… אדוני… לא… לא ידעתי שאתה אד… אדון החוכמה…”
“איני אדון החוכמה ילדתי,” הוסיף קולו הרציני של האיש, “את מתבלבלת בוודאי עם אדון המחוללים. כאן הדברים עובדים אחרת.”
“כ… כן…”
“אני נועם, נשיא החוכמה, המופקד על היכל החוכמה, ועכשיו אני שואל אותך שוב – מה את עושה בספרייתי?”
“א… אני… אה… אדון המחוללים שלח אותי לכאן לבדוק משהו…”
“אדון המחוללים שלח לכאן ילדה לבדה?” הרים הזקן גבה עבותה.
“לא… לא הגעתי לבדי, חיננית הביאה אותי…”
“חיננית? את מתכוונת לחיננית בת לחש?” קולו של האיש נשמע חמור פחות, ודיה התלבטה אם חשה בנימת רוך מהולה בקולו, “מה לחיננית ולך? ולמה איני יודע על כך דבר?”
“אני מצטערת אדוני, איני יודעת מה מותר לי לספר ומה לא.”
“אני רואה שאינך רק חצופה, יש בך גם אומץ…” האיש כחכח בגרונו ואחר הוסיף, “שתי התכונות הללו חשובות מאוד ללימוד החוכמה, אבל צריך להשתמש בהן בחוכמה.”
להפתעתה של דיה, הזקן חמוץ הפנים משך אליו כיסא והתיישב לצד השולחן, מסמן לה לשבת גם כן.
“אז מה את קוראת נערה?” אמר ובחן את הספר שקראה קודם, “‘קורות הקדמונים בדורות הקדומים’, זה ספר קשה לקריאה, את מבינה בו משהו?”
“אמ… אני…”
“חדלי כבר לגמגם ושבי, לפני שאשנה את דעתי עלייך!” קולו החמור גרם לדיה לשבת מיד במקומה. “אז מה בדיוק את מחפשת בספר הזה? משהו מסוים?”
דיה חששה לגלות לאיש יותר מדי, ולכן לא סיפרה לו שהיא מחפשת מידע על הדרך לנצח את גוע מלך השבן.
“אדוני, אני חוששת שאם אספר לך, לא תאמין לי ותחשוב שאני סתם ילדה טיפשה.”
“נסי אותי!” קרא הזקן והשיב לה את הספר.
“ובכן… מה יאמר אדוני אם אספר לו שאני מחפשת מידע על נערת רפאים ששלוש ציפורים מאירות מעופפות סביבה?”
“מה אומר?!” קרא בקול והכה באגרופו על שולחן העץ, דיה חשה את עצמה נצמדת לרצפה מרוב בושה, “מה פירוש מה אומר?! אומר ששמה כנסי, כמובן!”
“אני מצטערת אדוני, אמרתי לך שלא תאמי… רק רגע… מה אמר אדוני?”
“אמרתי ששמה כנסי!” השיב הזקן ולקח חזרה את הספר מידה של הנערה. האיש דפדף בספר והושיט לה אותו פתוח כמה עמודים לקראת סופו.
כשהביטה בעמוד שפתח למענה, התקשתה להאמין שהיא באמת רואה ציור מדויק להפליא של נערת הרפאים שפגשה במערה שתחת הר הקדמונים, ושלוש הציפורים מרחפות סביבה. בראש העמוד הופיעה הכותרת: כנסי ושלושת ציפורי האור.

ארבע הסגולות | 31 – שער האריות והזקן חמור הסבר
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

נראה אם הבנתי את האזכורים:
שני האריות הם “לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו”, אולי יש על זה דרשה שפיספסתי?
לפידה בת דברה ונועם בן ברק הם דבורה אשת לפידות וברק בן אבינועם, ומצד שני הם רבן גמליאל ואלעזר בן עזריה. מי שלא תוכה כברה היא כנראה סוני. האם זה בגלל שהיא לא מהקדמונים או בגלל שהיא חצי חתולרית?

מבחינת העלילה, זה מזכיר לי את שר הטבעות: הגיבורים מתקבצים כאילו במקרה ומתחילים במסע כדי לברוח מסכנה, אחרי זה הם מגיעים למקום מקלט שהוא גם משכנם של החכמים הגדולים, שם מגלים להם את הרקע למסע שלהם ומטילים עליהם את השליחות האמיתית שלהם.

הבעיה שאחרי לא מעט פרקים במגדל המחוללים והיכל החוכמה עדיין רק חצי תאוותי בידי, הרבה מהתעלומות עדיין לא הוסברו…

מצפה במתח לקרוא את ההמשך!

12/08/2021 16:18

    תודה ספיר על הקריאה והתגובה!

    האריות הם כמובן “לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו”, וזה באמת מכוון לרעיון מסוים על הפסוק. כל הקטע הזה מבוסס על הרעיון הזה ועל איור שער התלמוד בדפוס וילנה. מי שמכיר ויש לו בהישג יד, כדאי להביט שם היטב בהבעת פניהם של שני האריות המקשטים את השער…

    לפידה ונועם הם כמובן בהשראת דבורה וברק. לא חשבתי על רבן גמליאל ואלעזר בן עזריה, אבל דמותו של ברק באמת מבוססת על רב כלשהו, בן הדור הקודם, שהיה ידוע בקפדנותו על התלמידים, ובכל זאת היה נערץ מאוד.

    לגבי סוני – לא אגלה…

    הדמיון לשר הטבעות – זה באמת יצא כך, אך בלי כוונה… אבל נראה לי שזה קורה די הרבה בספרים מהסוגה הספרותית הזאת…

    לגבי פתרון התעלומות – אף שחשבתי להשאיר במתח, אולי באמת כדאי להתחיל לגלות משהו – או אולי בכל זאת להשאיר הכול לסוף? מה את אומרת?

    ושוב – תודה!
    עומר

    16/08/2021 15:37

    מבינה אותך, באמת כדי לשמור על מתח כדאי להשאיר גם תעלומות לסוף.

    אולי אפשר להפריד בין סודות שרק מעטים יודעים (הכוחות של דיה, הנווד של ישון, סוני, צפי) לבין סודות שכולם יודעים (רמוע) שאותם כדאי לגלות בשלב מוקדם.

    17/08/2021 13:30
סיפורים נוספים שיעניינו אותך