"מי את?" נרתעה סוני לאחור. "אבד לה הזיכרון?" הביטה דיה באחיה בדאגה, ואחר חזרה להביט בחברתה, "באמת שכחת אותי, סוני? זו אני – דיה!"

ארבע הסגולות | 33 – דיה החדשה ותכליתה של חיננית

17/10/2021 155 צפיות 3 תגובות
"מי את?" נרתעה סוני לאחור. "אבד לה הזיכרון?" הביטה דיה באחיה בדאגה, ואחר חזרה להביט בחברתה, "באמת שכחת אותי, סוני? זו אני – דיה!"

“איפה אני?” פיהקה סוני והרימה את ראשה בלאות, “מה קרה לי?”
“סוני!” זינק ישון ממושבו שלצד מיטתה, “התעוררת!”
“כמה זמן ישנתי?”
“היית חסרת הכרה שבועיים שלמים, כבר חששנו שלא תתעוררי!”
“מה?! שבועיים?! אבל… איך זה יכול להיות?!”
“מה הדבר האחרון שאת זוכרת?”
“היכל החוכמה… המורה הזקנה של חיננית… סוד ארבע הסגולות… המסע שלנו… החדר הולך ונמוג… ו… זהו?”
“זה גם מה שאני זכרתי כשהתעוררתי.”
“גם אתה היית חסר הכרה?”
“כן, אבל רק שבוע, דיה התעוררה בתוך יום בלבד.”
“למה זה קרה לנו?”
“חיננית אומרת שזה טבעי לחלוטין, והיה צפוי שיידרש לגוף שלנו זמן להחלים מהמסע של הנשמה שלנו.”
“גם חיננית הייתה בחוסר הכרה?”
“רק כמה דקות. המחוללת אמרה שככל שמתאמנים יותר כך זמן היקיצה מתקצר. זו הסיבה שבפגישה הראשונה של דיה ושלי עם חיננית מצאנו אותה חסרת הכרה.”
“אבל איך הגוף שלי החזיק מעמד בלי מים מזון שבועיים שלמים?”
“למחוללי האורות ישנן שיטות איך להחזיק גוף בלי מזון ובחוסר הכרה… ניאל טיפלה בך, ואני… אני נשארתי לצידך מרגע שהתעוררתי.”
“אמ… תודה,” הסמיקה הנערה, “באמת שלא היית צריך… אבל… תודה, אני מעריכה את זה.”
ישון הנהן בראשו והשיב לעברה בחיוך.
“אז… מה קרה בזמן שישנתי?”
“למען האמת, קרה די הרבה,” השיב ישון והושיט לנערה כוס מים. “חיננית עדכנה את אדון המחוללים שעלינו לצאת למסע לאיסוף ארבע הסגולות, אך לא גילתה מה הן הסגולות, כי רק השותפים במסע יכולים לדעת את הסוד הזה.”
“איך הוא הגיב כשחיננית לא הסכימה לספר לו?”
“לא הייתי שם, אבל חיננית אמרה שהאדון קיבל זאת בהבנה, אף שאני קצת מסופק בזה…” חייך ישון חיוך שובב. “בכל מקרה, הוסכם שנצא למסע מוקדם ככל האפשר. למען האמת, המתנו שתתעוררי.”
“תודה,” אמרה סוני והתאמצה לשבת במיטתה, “תודה שלא יצאתם בלעדיי.”
“לא העלינו בדעתנו לעשות זאת,” הרצין ישון, “את חלק מהצוות שלנו – את וחיננית, אחאיים וגדג.”
הנערה הרימה גבה, “אחאיים וגדג?”
“לא באמת חשבת שהשריונאי הנאמן ייתן לנו לצאת לדרך לבדנו? סוף סוף הוא נשבע לאבינו שיעשה הכול לשמור עלינו.”
“אבל חיננית ואחאיים לא מסתדרים טוב כל כך יחד…” אמרה סוני ולגמה לגימות קטנות מכוס המים, “אתה בטוח שזה רעיון טוב ששניהם ילוו אותנו יחד?”
“כפי שאמרה לפידה, לא אנחנו בוחרים את המלווים אותנו, אלא הם בוחרים אותנו,” השיב ישון והרים את ידיו בחוסר אונים, “כשהבין שאין לו סיכוי להניא אותנו מהיציאה למסע הכריז אחאיים שהוא יוצא איתנו למסע ויהי־מה!”
“אבל – גדג? למה שיצור המים הקטן יצטרף אלינו?! הוא אינו מחפש את המשפחה שלו?”
“בזמן שהיינו בחוסר הכרה התייעץ גדג עם אדון המחוללים לגבי המשפחה שלו,” אמר ישון ונשען לאחור בכיסאו בעייפות, “מסתבר שאדון המחוללים מומחה גדול ביצורי מים. גדג תיאר לפניו את האגם הגדול שחי בו בילדותו. התיאור הזה התאים לכמה אגמים ברחבי היבשת.”
“אז גדג מצטרף אלינו כדי לחקור את כל האגמים הללו?”
“את הרי יודעת שהבטחתי להחזיר אותו הביתה, ואני מתכוון לקיים את הבטחתי… אייי…”
סוני התיישרה במיטתה לשמע נאקת הכאב של ישון. “מה קרה?” הזדעקה לנוכח סימן כחול עמוק בידו, “נפצעת??”
“זה בסדר, זה בסדר…” מיהר הנער להרגיע אותה וניסה להסתיר את ידו, “זו רק מכה יבשה, הכול בסדר, זה מהאימונים עם אחאיים…”
“אימונים עם אחאיים?” הרימה הנערה גבה.
“כן…” השיב ישון בלאות, “אחאיים אמר שאם אנו יוצאים למסע מסוכן שכזה, אני מוכרח ללמוד הגנה עצמית…”
סוני נשענה לאחור באנחת רווחה. חיוך שובב התגנב לפניה. “נו… אז איך מתקדמים אימוני ‘ההגנה העצמית’ של הנער הכפרי?”
“כן כן… תצחקי עליי…” נאנח ישון, “תאמיני לי שאחאיים לא מקל עליי…”
“לא חשבתי אחרת…” מלמלה סוני, מתאמצת שלא לצחוק.
נקישות נשמעו מכיוון הדלת. ישון קם ממקומו ופתח את הדלת.
“סוני התעוררה?” נשמע קולה של דיה, “סוני? התעוררת?” אמרה הנערה והתקרבה אל חברתה בהתרגשות, “את בסדר?”
“מי את?” נרתעה סוני לאחוריה.
“אבד לה הזיכרון?” הביטה דיה באחיה בדאגה, ואחר חזרה להביט בחברתה, “באמת שכחת אותי, סוני? זו אני – דיה!”
“דיה?!” אמרה סוני לאט, “את באמת דומה לה… רגע, את באמת דיה! אבל… מה קרה לך? את נראית שונה לחלוטין!”
“לְמה את מתכוונת?” הביטה דיה בידיה, “אני – אני, שום דבר לא השתנה בי!”
ישון צחק והתקרב אליהן. “את צודקת סוני, אחותי השתנתה מאוד בשבועיים שהיית בתרדמה, ויש לזה כמה סיבות…”
“איני מבינה על מה אתם מדברים!” התרגזה דיה, “לא השתניתי כלל! אולי החלפתי בגדים ושיניתי קצת את התסרוקת, אבל חוץ מזה – שום דבר לא השתנה בי!”
סוני בחנה את בגדיה של חברתה. הלבוש שלה באמת השתנה. מאוד השתנה. במקום הבגדים הכפריים המטונפים והמטולאים שלבשה במהלך מסעם למגדל המחוללים, לבשה עתה דיה שמלה ארוכה, תפורה היטב ומקושטת בסימנים משונים. שׂערה, שהיה אסוף תמיד בקוקו מרושל, היה עתה מסודר בצמה ארוכה סביב ראשה ככתר.
אבל לא הלבוש החיצוני של דיה הוא שהטעה את סוני. גם לא המראה החיצוני הכללי שלה, שהיה מסודר ונקי יותר, וגם לא הפנים שלה, שהיו נראות שלוות יותר, וחסרו את המבע המתגרה של דיה.
“הריח שלך שונה לגמרי…” הפתיעה סוני את שני האחים.
“הריח שלי?!” קראה דיה ומיהרה להריח את עצמה, “על מה את מדברת?! את בטוחה שאת בסדר?”
“הריח שלך שונה לגמרי,” השיבה סוני ורחרחה את האוויר, “איני מתכוונת שהוא לא טוב, הוא פשוט שונה. כאילו את אדם אחר לגמרי, איך זה קרה? וגם המראה החיצוני שלך השתנה, מה עבר עלייך?”
“סתם חשבתי להתחדש קצת…” מלמלה דיה במבוכה, “זמן רב לא החלפתי בגדים, וניאל הציעה לי בגדים נקיים ותסרוקת חדשה, אז לא התנגדתי…”
“בכל מקרה,” הוסיפה דיה, “אני שמחה לראות שהתעוררת, ועכשיו, אם תסלחו לי, נותרו לי לעשות עוד הכנות רבות לקראת המסע שלנו. להתראות! ” ולפני שסגרה אחריה את הדלת, הוסיפה בעוקצנות, “סליחה שהפרעתי לכם, אתם מוזמנים להוסיף לפטפט…”
“טוב…” נאנח ישון במבוכה אחרי שנסגרה דלת, “נראה שיש דברים שאינם משתנים מהר כל כך…”
“מה קרה לה, ישון? אני אומרת לך, משהו השתנה בה מאוד!”
“היא באמת השתנתה,” אמר ישון ושב למקומו, “חיננית אומרת שדיה הולכת ומתחברת אל נקודת האור הפנימית שלה, והדבר מאיר את נשמתה, או משהו כזה… אבל גם אם זה נכון, אני חושב שההסבר פשוט יותר, אחותי מצאה סוף סוף מטרה לחיים שלה.”
“מטרה לחיים?!”
“מאותו יום נורא שנעלמה צפי אחותנו לנגד עיניה, אחותי חיה בתחושת הישרדות. לא הייתה לה שום מטרה בחיים חוץ מהיצר החייתי הבסיסי ביותר – הישרדות. בתחילה הייתה צריכה לשרוד את הזעזוע של היעלמות צפי, וזמן לא רב לאחר מכן הייתה צריכה לשרוד גם בלי אימא. שלא לדבר על היעלמותו של אבי לפני כשנה, חורבן כפרנו וכל המסע שלנו.”
“אז מה השתנה עכשיו?” תהתה סוני, “לפי איך שאני רואה את זה, עכשיו היא עומדת לקראת מלחמת ההישרדות הקשה ביותר שידעה עד עכשיו. רבים כל כך רודפים אתכם, ואתם אמורים להסתדר כמעט בכוחות עצמכם!”
“זה נכון,” נאנח ישון, “אבל עכשיו יש לה גם מטרה – למצוא את ארבע הסגולות. המטרה הזאת מאתגרת אותה ונותנת לה טעם בחיים. מהרגע שהתעוררה, החלה לעסוק בהכנות למסע, וההכנות הללו מחיות אותה.”
“אילו מין הכנות בדיוק?”
“בזמן שהיינו חסרי הכרה כבר הספיקה למצוא את הספרייה במגדל המחוללים. הספרייה הזאת קטנה בהרבה מזאת של היכל החוכמה, אבל עדיין יש בה כמות ספרים מדהימה. בתוך ימים ספורים ריכזה מידע מועיל על הצמחים שעלינו למצוא, ואספה מפות של האזורים שבהם הם צומחים. וזה רק המעט שאני יודע, אין לי באמת מושג אילו עוד הכנות היא עושה.”
“נשמע כאילו אחותך נולדה מחדש,” הרהרה סוני בקול, “ייתכן באמת שזו הסיבה לשינוי בריח שלה.”
“מצחיק שזיהית את זה בריח שלה,” חייך ישון, “אני ראיתי את השינויים הללו מול עיניי, אך לא חשתי בשום שינוי בריח. יש לך יכולות מיוחדות, בלי ספק.”

* * *

“חיננית, את הרי יודעת שלקישא ממתין להשלמת המאבק ביניכם,” אמר אדון המחוללים למחוללת הצעירה בעומדם במרפסת הקומה השביעית, “את בטוחה שטוב שתתלווי למסעם של האחים? אולי מוטב שאשלח מישהו אחר, אולי דעי?”
המחוללת התמירה חייכה בחיבה אל האיש הזקן, “דעי הוא בהחלט בחור נהדר, אמין וישר, אך התפקיד הזה הוא שלי. כך נגזר עליי, וגם אם ארצה לוותר על התפקיד הזה, לא אוכל לעשות זאת.”
“למה את חושבת כך?”
“כבר ניסיתי לוותר על המשימה הזאת פעם אחת – ולא הצלחתי.”
המחולל הזקן זקר גבה עבותה.
“בפגישתי הראשונה עם דיה, בכפר השהרונים, ביקשתי להיפרד ממנה ולהשתגר לדרכי – אך לא הצלחתי, האור לא אִפשר לי לנטוש אותה מאחור.”
“וכי בטוחה את שיש קשר בין הדברים?” הזקן לא נראה משוכנע, “בדיוק סיימת אז קרב כוחות מתיש עם לקישא, ייתכן שכוחותיך פשוט אזלו.”
“לא אתכחש שהייתי מותשת באותו רגע…” חייכה חיננית וגלגלה תלתל שורר על אצבעה, “אך זו לא הייתה הרגשה של חיסרון־כוח, חשתי שהאור מסרב לאפשר לי לעזוב אותה…”
“מי אני שאתווכח עם התחושות שלך…” צחק אדון המחוללים, “תחושותיך הוכיחו את עצמם לא פעם… אבל גם אם נחסם האור בפניך באותה שעה, מדוע את משוכנעת כל כך שעליך ללוותם בדרכם לאיסוף ארבע הסגולות?”
“לאחר שמועצת מחוללי האורות בחרה בי לנציגת המחוללים במאבק ההבדלה, פניתי למורתי לקבל ממנה הדרכה.”
“מובן מאליו,” אמר אדון המחוללים, “סוף סוף לפידה הישישה ניצחה במאבק ההבדלה בעצמה, מי יוכל להדריך אותך טוב ממנה…”
חיננית התאמצה שלא לצחוק בשומעה את האיש הזקן מכנה “ישישה” את מורתה, הצעירה ממנו בעשרות שנים.
“נו?” דחק בה אדון המחוללים, “מה אמרה לך מורתך?”
“בסופו של דבר, דברים רבים אמרה לי, אך בתחילה התעקשה שאקרא הררי ספרים העוסקים במאבק ההבדלה.”
“כן כן… אני מכיר את האגף הזה בהיכל החוכמה…” אמר הזקן ביובש, “באחת משנות המחקר שלי נאלצתי לקרוא את כולם. אני תוהה לעצמי איזו תועלת מעשית יכול מחולל נבחר להפיק מהם למאבק ההבדלה.”
“אני מסכימה,” חייכה המחוללת, “ועם זאת, באחד הספרים העתיקים מצאתי תיעוד של קול עתיק קדום ביותר בעניין מאבק ההבדלה.”
“באמת?” נפערו עיני הזקן, “אינני זוכר תיעוד של קולות קדומים על מאבק ההבדלה…”
“הקול הוזכר כבדרך אגב, בתוך דבריו המייגעים של מחולל אורות מלפני כמה מאות שנים…” חייכה המחוללת, “גם אני לא ייחסתי לו חשיבות מרובה כשקראתי אותו, אך כשלא הצלחתי להשתגר ליד דיה, עלה הקול בראשי, ואיתו – ההבנה.”
“מה היה כתוב שם?”
“מחולל האורות הסביר כי היכולת של כל אחד מאיתנו לחולל אורות נובעת מהתכלית שלשמה אנו מופיעים בעולם.”
“הדברים ידועים,” אמר אדון המחוללים וליטף את זקנו, “אחת הדוגמאות שנוהגים להביא לעיקרון זה הוא באמת מאבק ההבדלה.”
“אכן כן,” אישרה המחוללת, “זה מה שבדיוק כתב מחבר הספר. אומנם מועצת מחוללי האורות היא הבוחרת איזה מחולל לשלוח למאבק, אך למעשה, המחולל נולד מראש לתפקיד זה, והם בבחירתם רק מגלים זאת.”
“כן כן…” אישר אדון המחוללים, “המסקנה העקרונית העולה מהתפיסה הזאת היא שהיכולת שלנו לחולל אורות קיימת רק כשאנו משתמשים בה למטרה שלשמה היא הוטבעה בנו מלכתחילה. זו הסיבה שהמחולל הנבחר מסוגל לחולל אורות בעוצמות שאינן קיימות בשאר המחוללים.”
“כאן נכנס הקול העתיק,” אמרה חיננית, “מחבר הספר ציטט קטע מקול עתיק נשכח, הקובע שישנן ארבע תכליות עליונות למחוללי אורות.”
“ארבע?” זקר המחולל הזקן גבה.
“הראשונה – עצם מחול האור ושימוש בו להוספת הופעת האור בעולם.”
“ברור מאליו. זו תכליתו הבסיסית של כל מחולל אורות.”
“השנייה – מחול הברק.”
“כמובן. אומנם איננו יודעים מה תכליתו המקורית של מחול הברק, אך כבר שנים שנושאו מופקד על שמירת הקומה השביעית.”
“התכלית השלישית – מאבק ההבדלה ושמירת האיזון בין האור והחושך בעולם.”
“כן כן, כל אלו דברים פשוטים, אך מהי התכלית הרביעית?”
“ארבע הסגולות.”
“ארבע הסגולות?!” הזדקף האיש הזקן, “מה בין מחוללי אורות לארבע הסגולות?! ארבע הסגולות מוטלות על זוג האחים, והם באים במקום שבו מחול האורות אינו מועיל!”
“כל זה נכון, כמובן,” הסכימה חיננית, “מחולל אורות אינו יכול להחליף את צמד האחים, אך הקול העתיק קובע כי בהרמת ארבע הסגולות מוכרח להשתתף גם מחולל אורות, ושזהו ייעודו של אותו מחולל בעולם.”
“האם את אומרת…”
“אדוני, אני יודעת שרבים חושבים שאני נמנעת מלהשתמש בכל כוחותיי במאבק עם לקישא בגלל העבר המשותף שלנו, אבל זה מורכב יותר…”
המחולל הזקן התנער ממקומו נרעש, “את טוענת שהתכלית שלך איננה מאבק ההבדלה כלל – אלא ליווי מסע הסגולות? ואת תולה בכך את חוסר ההצלחה שלך במאבק ההבדלה?
“לא בדיוק…” חייכה חיננית חיוך לאה, “ייתכן שיש לי ייעוד כפול בעולם, ולא אוכל להשלים את משימתי במאבק ההבדלה – עד שאשלים את משימתי באיסוף הסגולות.”
מחולל האורות הזקן הסתובב בחוסר נחת מצד לצד במרפסת, ממלמל לעצמו ומורט את שערות זקנו.
“אדוני,” עצרה אותו המחוללת הצעירה כעבור דקות ארוכות ולאחר שנעקרו ממקומן שערות רבות מזקנו, “כבר זמן רב שחוסר ההצלחה שלי במאבק עם לקישא מעורר אצלי תהיות אם מאבק ההבדלה הוא באמת התכלית האמיתית שלי. כשהאור התעקש שלא אטוש את דיה בכפר השהרונים, עלו בראשי דברי הקול העתיק. ואם מחול האורות הפשוט איננו לפי מידותיי, ומחול הברק בוודאי איננו מיועד לי, וגם מאבק ההבדלה אינו מצליח בינתיים בידי, לא נותרה לי אלא תכלית אחת – ארבע הסגולות.”
“הדברים שאת אומר מדאיגים מאוד…” הביט בה אדון המחוללים בחומרה, “ולעת עתה, אבקשך שלא לשתפם עם איש. אם דבריך נכוחים, הרי שמאבק ההבדלה הנוכחי תלוי בהשלמת מסע הסגולות, ומצד שני, כל המסע הזה התחיל רק בשל אי השלמת מאבק ההבדלה…”
“האם האור מתעתע בנו, אדוני?”
“אינני יודע, ילדתי,” השיב אדון המחוללים בקול רפה והפנה את מבטו לעבר האופק הנישא מעבר להרים, “אך נראה כי המסע שאתם יוצאים לקראתו מורכב הרבה יותר מכפי שציפינו.”
המחוללת התמירה הנהנה בראשה, מתאמצת לשמור על חיוכה, אך גבו הכפוף של אדון המחוללים סדק משהו בביטחון העצמי שלה.
“אם יורשה לי, אדוני,” אמרה בקול חלוש לאחר שתיקה ארוכה מצידו, “עליי לארגן דברים אחרונים לקראת היציאה לדרך.”
אך אדון המחוללים כבר היה שקוע במחשבות, ומשראתה שדבריה אינם חודרים לאוזניו, קדה בראשה ועזבה אותו להרהוריו.

ארבע הסגולות | 33 – דיה החדשה ותכליתה של חיננית
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

לקוראיי הנאמנים!
הספר הראשון של “ארבע הסגולות”, שאתם אוחזים בו כרגע, נמצא ממש לקראת סיום. הפרק הבא אמור להיות הפרק האחרון בספר הראשון, והוא כבר כתוב עימדי, אך לפני עריכה והגהה. מקווה להעלותו במהרה.

עליי להודות כי הפרק שקראתם זה עתה קצת התיש וייגע אותי, וייתכן שמשום כך נדרש לי זמן רב כל כך לסיים ולהעלות אותו.
מה אתם חושבים? הוא בכלל מובן? כוונתי בעיקר להתפלספות בסופו בין חיננית לאדון המחוללים.

תודה לכל הקוראים, ובעיקר – למגיבים!
עומר

17/10/2021 01:57

היה לי די ברור, למרות שאני מרגישה שאני צריכה לרענן את הזכרון שלי בהתרחשויות מהפרקים הראשונים.

מה הכוונה הספר הראשון? הפרקים עתידים לצאת בצורת ספר?

25/10/2021 13:33

    תודה ספיר על הקריאה – והתגובה.
    הכוונה היא שבפרק הבא נגמר הספר הראשון של עלילת ארבע הסגולות. הפרקים שייכתבו אחר כך יתחילו את הספר השני.

    האם אוציא את הספרים הללו לאור אי פעם? אולי… ורק אחרי עיבוד ועריכה משמעותיים…

    לדעתך, ולדעת שאר הקוראים כאן, האם ספר זה – אחרי עבודת עריכה משמעותית כמובן – ראוי לצאת לאור? או שהוא אינו מעניין דיו, הנושא לא משהו, ולא עתיד להיות לו קהל קוראים?

    אשמח לכנות, אף אם היא תהיה כואבת…

    25/10/2021 13:49
סיפורים נוספים שיעניינו אותך