"אני יודע שהמשימה המוטלת עלינו נראית בלתי אפשרית," המשיך זוזקיק והביט לסירוגין בכל אחד מחברי "האחווה", "אבל אנחנו אחוות השבעה! אין משימה בלתי אפשרית בשבילנו!"

ארבע הסגולות | 9 – מועצת המלחמה ואחוות השבעה

25/12/2019 88 צפיות אין תגובות
"אני יודע שהמשימה המוטלת עלינו נראית בלתי אפשרית," המשיך זוזקיק והביט לסירוגין בכל אחד מחברי "האחווה", "אבל אנחנו אחוות השבעה! אין משימה בלתי אפשרית בשבילנו!"

ישון נזכר בישיבות המלחמה בכפר שעל גדת הנהר. אף שאביו היה המנוסה ביותר מכל הנוכחים, הוא מעולם לא עמד בראש הישיבה. הוא תמיד נתן לילידי המקום לנהל את הישיבה. אבל הם העריכו אותו ושאלו לדעתו, ופעמים רבות היא גם מי שהתקבלה למעשה בסופו של דבר. ישון אומנם היה צעיר, וילדים לא הורשו להשתתף בישיבות האלה, אך רמוע אביו הסכים להשתתף במועצה בתנאי שבנו ילווה אותו. כמובן, ישון עצמו מעולם לא העלה על דעתו לפצות את פיו בישיבות האלה.
דיה נהגה ללעוג לו שהוא מנסה להראות עצמו גדול בהיכנסו לישיבות האלה. בהתחלה הוא התווכח ורב איתה, ובגיל צעיר יותר אף רדף אחריה בכעס, אבל בשנה האחרונה הוא בגר מספיק להבין שהיא מדברת מתוך קנאה. היא הייתה נותנת הכול כדי להיות שם במקומו. אבל רמוע מעולם לא קרא לה להשתתף. “מלחמות אינן עניין לנשים.” היה אומר לה כשביקשה ממנו להצטרף, “הייעוד שלכן הוא להוסיף חיים בעולם – ולא למעט אותם.” דיה כמובן לא קיבלה את זה. והסירובים האלה לא הוסיפו ליחסים בין בני המשפחה, שהיו מעורערים גם ככה מאז שאימם הסתלקה.
אבל “ישיבת המלחמה” שהוא היה נוכח בה עכשיו נראתה אחרת לגמרי…
זה היה רעיון של זוזקיק. הוא נכנס כל כולו למשימה שהפיל עליו ישון. זוזקיק התחנן לפני ישון שייתן לו “לכפר על חטאיו” ולסייע לו לשחרר את “המרגל של המחוללת”, השריונאי השבוי. ישון עשה עצמו מסרב בהתחלה, אך אחרי שהילד התחנן והבטיח שיעשה הכול בשביל המשימה הזאת, הוא התרצה…
זוזקיק הפרחח התגלה מצביא לא קטן. הוא קבע עם ישון להיפגש במקום מסתור, לא הרחק מהכפר. המקום היה מוקף בסלעים גדולים, שיחים עבותים ועצים מסועפים. כל נפש חיה לא הייתה במקום, פרט לכמה חתולים שכנראה ברחו עם בני הכפר מהכפר ההרוס ומצאו שם מחסה.
זוזקיק הבטיח שיחזור עוד כחצי שעה עם תגבורת. ישון לא אהב את הרעיון לשתף עוד גורמים בתוכנית, אך לא הייתה לו ברירה, הוא ידע שהוא יזדקק לעזרה נוספת מלבד הילד הנחוש. הוא הזהיר את זוזקיק לבחור רק את הלוחמים האמיצים והנאמנים ביותר שהוא מכיר.
כעת, כשסקר את התגבורת שאסף זוזקיק בשעה האחרונה, בעודו מלטף חתולה שחורה ופרוותית שנצמדה אליו במקום המסתור, הוא תהה לעצמו אם אלו באמת הלוחמים המתאימים לתפקיד.
הם ישבו כולם מתחת למחסה העצים. ישון היה המבוגר בחבורה. זוזקיק הילדון הוא שניהל את “מועצת המלחמה”, כפי שכינה את ההתכנסות המשונה הזאת. סביבו ישבו עוד שישה ילדים בערך בני גילו. כולם ענדו את עדי השהרונים של בני הכפר, ולישון הם נראו כמו העתק של זוזקיק בהבדלים דקים. כולם נראו פראיים ושובבים. כמה מהם ליטפו כמותו את החתולים שנמצאו שם. ישון הניח שחתולי הרחוב ובני החבורה המרופטים היו מכרים ותיקים מרחובות הכפר…
חבריו של ישון הגיעו אל המחסה אחד אחד. זוזקיק אסף אותם מרחבי המחנה. הם היו חבריו הקרובים ביותר. והוא סמך עליהם. הוא לא פירט להם את המשימה המצפה להם, אלא הסתפק בהבטחה שמצפה להם הרפתקה נועזת שאסור למבוגרים לדעת עליה. זה הספיק בשבילם. כל אחד מהם הצליח להשתמט מהמטלות שלו ולהתחמק מהמחנה בלי שישימו אליו לב ולהגיע אל מקום המפגש בהיחבא.
אחרי שכל החבורה התכנסה, ערך זוזקיק היכרות בין חבריו לישון הנער הזר. וכך, בלי שיהוי נוסף, פתח והסביר לחבריו את המצב כפי שהציג לו את הדברים ישון קודם לכן.
“אז זוזק,” אמר ילד שמנמן ונמוך, שזוזקיק קרא לו פופי, “אתה אומר שאנחנו צריכים להוציא את השריונִי ההוא מהמחנה? איך נעשה את זה? המבוגרים שומרים עליו ממש חזק! אם הם רק יראו אותנו – זה הסוף שלנו! אבא שלי אמר שעוד פעם אחת אני עושה שטויות – אני חוטף!”
“יא־פחדן!” קרא לעברו ילד ארוך כמו שרוך, מצידו השני של המעגל, “אמרתי לזוזק שלא כדאי לקרוא לך!”
“למי קראת פחדן! יא־ארוך אחד!” השיב לו פופי בחזרה בכעס ונעמד על רגליו, “עוד פעמחת’ ת’קורא לי פחדן – אני מפוצץ אותך בוחציר!”
“אם ת’מתקרב לאח שלי, אני אשבור אותך כמו קש!” השיב לו ילד שישב לצד בוחציר השרוך. הוא לבש בגדים מרופטים יותר מהשאר, ושערו היה מבולגן וגדוש חציר.
ששת הילדים קפצו על רגליהם והתחילו להטיח אחד בשני איומים וקללות. ישון ישב ובהה בהם. הוא כבר בכלל לא היה בטוח שהדרך שבחר להציל את אחאיים הייתה הדרך הנכונה… החתולה שליטף נבהלה מהמהומה והסתתרה מאחורי גבו.
אבל זוזקיק הפתיע אותו שוב. הילד נעמד על רגליו, שלף מכיסו משרוקית עצם ושרק בה בעוצמה. השישה השתתקו מיד והביטו בו בפחד. הוא ירה לעברם, “אם עוד מישהו אחד מאיים פה על השני, אני אגרש אותו מיד מאחוות השבעה! ב’נתם?”
השישה הנהנו בראשם במרץ והתיישבו במקומם בבהלה.
“ועכשיו,” המשיך זוזקיק אחרי שכולם השתתקו, “אין לנו זמן לריבים המטופשים שלכם. כל מי שנמצא כאן הוא גיבור דגול, ולא ארשה שמישהו יכנה אותו פחדן!” אמר ונעץ מבט חודר בבוחציר. השרוך נבהל והשפיל את ראשו.
“אני יודע שהמשימה המוטלת עלינו נראית בלתי אפשרית,” המשיך זוזקיק והביט לסירוגין בכל אחד מחברי “האחווה”, “אבל אנחנו אחוות השבעה! אין משימה בלתי אפשרית בשבילנו! אל תדאגו, כבר הספקתי לחשוב על רעיון. אבל אני צריך שתקשיבו טוב, ושכל אחד מכם ימלא ת’תפקיד שלו. ביחד נצליח. אני צריך את כולכם בשביל זה!”
“ומה איתי?” שאל ישון, “איך אני משתלב בתוכנית שלך?”
בני החבורה הפנו את ראשם לעבור ישון בעיניים מורמות, כאילו שכחו שהוא נמצא שם.
“אתה כמובן לא יכול להיכנס למחנה,” השיב ישון בקול שקט והביט בחבריו כמבקש אישור. כל בני החבורה נענעו מיד בראשיהם להסכמה, וזוזקיק חזר לקול הסמכותי שלו, “אל תיעלב ישון, אבל אתה בולט כמו קוץ בשלג! אתה תחכה כאן. אל תדאג. אנחנו נחלץ את החבר שלך. אתה יכול לסמוך עלינו.”
ישון הביט בילד הפרוע ובבני חבורתו המרופטים ושב לתהות לעצמו אם הוא באמת יכול לסמוך עליהם… אבל איזו עוד ברירה יש לו?
“אנחנו נתקוף הלילה.” חזר זוזקיק לדבר אל חבריו, והם שבו להתעלם מישון. “סללי חקר קצת את אבא שלו, הוא אמר שהם החליטו לדחות את ההוצאה להורג למחר כי הם עדיין לא יודעים איך אפשר להרוג שריונאים.”
“גם את האיש השני הם יהרגו מחר,” הוסיף סללי, הילד שישב בין זוזקיק לפופי, “אבא אמר לי שאותו לא בעיה להרוג, אבל הם החליטו להרוג את שניהם ביחד.”
“אבא של סללי הוא מפקד המשמר של הכפר,” הסביר זוזקיק לישון, “הוא יודע הכי טוב מה קורה.”
“תגיד, זוזק,” אמר השרוך, “מה אנחנו עושים עם השני? גם הוא מרגל של המחוללת? גם אותו צריך להציל?”
“לא. הוא לא מרגל של המחוללת. הוא מהעם לק,” השיב זוזקיק, “רואים את זה עליו. אם זה היה תלוי בי, הייתי משאיר אותו למות. אבל ישון טוען שהוא העגלון שלהם והם זקוקים לו כדי להתקדם בדרך. בחירה די מטופשת, אם אתם שואלים אותי… אבל מה אני מבין בזה… מרגל עוד לא הייתי… אז אנחנו צריכים לשחרר גם את התולעת הזה.”
אחרי מילות הפתיחה המכובדות האלה, הציג זוזקיק במומחיות מפתיעה את תוכנית ההצלה. ישון הקשיב לכל מילה ונאלץ להודות שיש לה סיכוי להצליח. לילד הזה בהחלט מצפה עתיד מזהיר…
אחרי שווידא זוזקיק שכל אחד מבני חבורתו מבין היטב את תפקידו במערכה, שיחרר אותם איש איש לדרכו. הם יצאו מהמסתור אחד אחד, בהפרש של כמה דקות, כדי שלא ייראו יחד. זוזקיק כבר התכוון לשחרר לוצי, הילד האחרון, שהיה נראה הצעיר מכולם, אלא שאז נשמע קול משונה ממרחק, מעין שירה. שלושת הילדים קפאו במקומם והקשיבו לקול בהשתאות. ישון מעולם לא שמע קול כזה. היה בו משהו מרפא ומחייה. מלבד הקול הזה, השתררה דממה מוחלטת. קולות הציפורים והצרצרים השתתקו.
כול זה נמשך פחות מדקה. לאחר מכן, הקול נמוג ונעלם, ואחריו שבו צלילי הרקע הרגילים להישמע. אבל משהו השתנה באוויר. היה אפשר להרגיש את זה. כאילו האוויר התנקה פתאום.
“הבגד שלך,” אמר זוזקיק והצביע על ישון, “תראה, הוא השתנה!”
ישון בחן את בגדיו. “למה אתה מתכוון?” הוא לא שם לב למשהו שונה.
“עד לפני דקה בקעו ממנו אדים כחולים ונדף ממנו ריח נורא,” אמר לוצי, הילד הצעיר, “עכשיו הם נעלמו! כאילו הקול הזה גירש אותם!”
“הקול הזה הגיע מכיוון הכפר שלנו,” הוסיף זוזקיק, “מעניין אם זה קשור למחוללת? אולי היא מתקרבת לכאן! אנחנו חייבים להזדרז, אסור שהיא תגלה מה עשינו למרגלים שלה! לוצי, קדימה! צא לדרך!”
“חכה רגע!” קרא ישון ותפס בשרוולו של לוצי שנייה לפני שיצא ממחסה העצים. “תגיד זוזקיק, ראית פעם את המחוללת? אני מתכוון, אם ראית אותה ממש, ולא רק שמעת עליה מאחרים?”
זוזקיק הסמיק מעט. “אה… טוב… אפשר לומר שראיתי אותה קצת… לפני הפיכת הכפר, היא הופיע כמו משום מקום בבניין המועצה. אני בדיוק חיטטתי במחסן הישן שם… חיפשתי מציאות… ואז שמעתי את הקול שלה מבעד לקיר. הצצתי מאחד הסדקים וראיתי אותה מזהירה את מועצת הכפר מפני מה שעתיד לקרות…”
“אתה בטוח שזו הייתה היא?” המשיך ישון, “ליתר ביטחון, תתאר לי אותה.”
“היא הדבר הכי יפה שיש בכל העולם…” אמר הילד בעיניים נוצצות, “היא הייתה לבושה בשמלה לבנה וארוכה, מכוסה בפרחים ובכל מיני סימנים משונים. היה לה שער חום נפלא… והיא הייתה גבוהה… ממש גבוהה…”
פניו של ישון הרצינו. “כ… כן… זו היא… זו מחוללת האורות… אין ספק…”
“קרה משהו?” שאל לוצי כשהבחין ברצינות שאחזה פתאום בישון. גם החתולה השחורה שהתחככה ברגליו של ישון נראתה מפוחדת, כאילו מצב רוחו של הנער הדביק ואתה.
“אני צריך ממך טובה, זוזקיק,” אמר ישון, “אני צריך שתשלח את לוצי למשימה נוספת לפני שיחזור לכפר. זה בקשר למשרתת שלי. אני צריך שתעביר לה מסר.”

ארבע הסגולות | 9 – מועצת המלחמה ואחוות השבעה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך