מייק וזווסקי
גבירותיי ורבותיי, אני מרוצה מהמצב בו אני ניצב! אנחנו קרובים לסיום הסיפור! (אבל לא קרובים מספיק...!) אז... בבקשה לכם! D:

מבוכים ומטורפים – פרק 19 – זה חיי, לא מת!

מייק וזווסקי 21/03/2014 659 צפיות אין תגובות
גבירותיי ורבותיי, אני מרוצה מהמצב בו אני ניצב! אנחנו קרובים לסיום הסיפור! (אבל לא קרובים מספיק...!) אז... בבקשה לכם! D:

ובכך, הקוסמים האדירים שלנו המשיכו במסע האדיר שלהם!
והפעם הוא הלכו למקום בו רגלי אדם לא נחתו בו. אולי בגלל שאדם עם רגל אחת הגיע לשם…?
בכול אופן, מקום מסתורי ביותר שרק המוות מחכה לבני התמותה שם, אם אתם מבינים מה אני אומר. לא, ברצינות, אתם לא מבינים…?

ארבעת הקוסמים וואקס עמדו מול ערפל. אבל הערפל היה כבד ואפור. האדמה הייתה ישרה ואפורה. ואין שום דבר אחר באופק.
“הגענו” אמר ואקס.
“לשום מקום בטח…” מלמל וורם.
“איפה אנחנו?” שאל שילו.
“פה זה ביתו של… טוב… הוא לא אוהב שאומרים את שמו הרבה…” אמר ואקס ושפשף את סנטרו הארוך.
“מה, מה הבעיה איתו…?” שאל ספארק.
“אמממ… אני הודעתי לו שאנחנו באנו לבקר… אז הוא דיי התעצבן על הטיימינג הגרוע… כך שלא כדאי לעצבן אותו” ואקס צעד לאחור באיטיות. “אני בטוח שאם אתם תסבירו לו את המצב שלנו הוא יסכים לעזור לנו בנדיבות, נכון?” הוא חייך חיוך מודאג ונעלם לצללים.
“אני בחיים לא אבין את ואקסי הזה…” אמר וורם.

“אוקיי, רבותי!” ספארק מכה כף. “לאיפה לעזאזל צריך ללכת?”
ארבעת הקוסמים הסתכלו סביב.
“טוב… תמיד יש את הדרך אחורה…!” אמר וורם.
“לא, אנחנו פה כדי למצוא את…” ארטי עצר לשנייה. “מי שזה לא יהיה, כדי שהוא יעזור לנו!”
“ארטי, צודק” אמר שילו. “אם יש מישהו שיכול לעזור לנו זה הוא!”
היתה דממה.
“אבל מי זה הוא…?” שאל שילו.
“היי חבר’ה! אני רואה שם אור קטן!” אמר ספארק בהתלהבות. “בואו נתקדם לשם, אולי יהיה שם מישהו שיעזור לנו”.
ארבעת הקוסמים התקדמו לכיוון האור דרך הערפל. זה היה אור משונה בצבע אדום. עם הזמן נוספו אורות נוספים. ירוק, צהוב, כחול. ונשמע מוזיקה משונה.
“היי, יש פה אווירה של קרקס…!” אמר ארטי.
“כן, ניתן לדעת לפי המוזיקה הקליטה הזו” אמר וורם והזיז את ראו לפי קצב המוזיקה.
ארבעת הקוסמים יצאו מאזור הערפל והגיע למקום משונה. היו שם בתים קטנים בגובה 4 מטר, שרשראות של אורות תלויים על עמודים, מוזיקה של קרקס, ושביל של אבנים שחורות.
“זה… לא מוכר…” מלמל ספארק.
וורם צחקק. “אולי זה מקום מיוחד בו יש סוג של–”
מאחד הבתים יצא שלד עם כוס קפה לבן בידו. הוא הסתכל על הקוסמים בבהלה במשך כמה שניות. הכוס נפלה מידו וגם כן לסתו התחתונה.
ארטי ניגש אל השלד. “שלום אדונ– אממ… שלדי. יש לך מידע על מישהו שיכול לעזור לנו?”
“אויש, נו ארטי, תהיה יותר ספציפי!” אמר שילו בתוקפנות.
“אמממ…” ארטי חשב לכמה שניות. “מישהו… אמממ… עצבני, אולי?”
השלד הסתכל על ארטי עם גולגולת בנטייה הצידה.
“אוי, אמממ… סליחה… אולי זה יעזור” ארטי הרים את הלסת מהרצפה ונתן אותו לשלד בידי העצמות שלו.
השלד הסתכל על הלסת. ואז על ארטי. הוא חיבר את הלסת בזהירות בחזרה לגולגולת.
“אז… אתה יכול לדבר…?” שאל ארטי.
“אתה מצפה משלד לדבר?” צחקק וורם.
השלד הסתכל על וורם. “אאה אוא א’אאי או יאאו א’אאר?” אמר השלד.
היתה דממה.
“מה?!” צרח וורם בהפתעה. “שלד שמדבר ג’יבריש?!”
“לא, טמבל” אמר ספארק. “הוא דיבר עברית”
“מאיפה לך?” שאל שילו.
“איך מישהו יכול לדבר בלי שפתיים?” שאל ספארק. “הוא לא יכול, לכן יוצאת לו שפה מוזרה” הוא שילב את ידיו. “נכון, שלדי?”
השלד הסתכל על הארבעה. וצחק צחוק מוזר. “ברצינות?! אתם האמנתם לזה?” הוא אמר וצחקק.
“שלד מדבר עברית?!” התפלא ספארק.
“כן, ספארק. כן” צחקק וורם.
“רבותיי, את תפחידו אותי ככה בפעם הבאה! מאיפה לעזאזל בני תמותה חיים באים לכאן?” אמר השלד.
“מה, אין פה אנשים חיים?” שאל שילו.
“לא, לא אדוני. פה זה מקום רק למתים!” אמר השלד וניראה היה שהוא חייך.
“מקום למתים..” אמר ארטי בלחץ.
“כן, כן! אה, ולגבי השאלה שלכם, עם המישהו הזה…” אמר השלד. “זה לא מישהו… זה משהו. או אוליי…” הוא עצר לשניה. “את האמת אף אחד לא יודע…!”
“טוב, זה מידע חיוני…!” אמר ספארק.
“אבל אני יכול להוביל אתכם אליו. לכו בכיוון השביל. ביי!” אמר השלד, נפנף בידו וחזר לביתו.
“האה, שלד נחמד…!” אמר וורם.

ארבעת הקוסמים הלכו בכיוון השביל, ומולם ניצבה זירה גדולה שנראתה כמו שולחן שח-מט מלוכלך, ובמרכז עמד לו כיסא העשוי משלדים, גולגולת, וריפוד שחור. ולצד הכיסא עמד שעון חול, והחול בו שחור.

מבוכים ומטורפים – פרק 19 – זה חיי, לא מת!
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך