Dr_Ellert
תום עדן\בלדר מאת Gray ||| לילי גרין\דמטר + איזבל בלו-ריין\סוסאנו מאת liron100 ||| זואי ווינברג\אתנה + שלי כהן\ארס מאת .My name is Yuval. ||| דיאנה סהר\ארטמיס + סינתיה פגאן\סקתך מאת Phoenix ||| חצי האל אריאל מרון + דור הררי\טסוקויומי מאת puma161 ||| אל תדאגו, זה לא ייקח הרבה זמן. פרק 27 לדעתי הכל ייסגר.

אלי מטרד | פרק 25: קבר סת’ 5

Dr_Ellert 20/03/2018 462 צפיות 2 תגובות
תום עדן\בלדר מאת Gray ||| לילי גרין\דמטר + איזבל בלו-ריין\סוסאנו מאת liron100 ||| זואי ווינברג\אתנה + שלי כהן\ארס מאת .My name is Yuval. ||| דיאנה סהר\ארטמיס + סינתיה פגאן\סקתך מאת Phoenix ||| חצי האל אריאל מרון + דור הררי\טסוקויומי מאת puma161 ||| אל תדאגו, זה לא ייקח הרבה זמן. פרק 27 לדעתי הכל ייסגר.

זואי ואֶרִי חלפו על-יד לוחות אבן מנותצים, שייתכן והיו דלתות. כוכבים נצצו בשמי הלילה, והם היו הדבר הברור היחידי שהנערה הצליחה לראות. ארי החזיק את ידה לאורך כל הדרך, עד שהגיעו לפתח קטן. “זכרי, אני נכנס קודם. חכי כמה דקות ואז יגיע תורך. אם חשוך מדיי, תשתמשי בפנס.” היא הנהנה, והתבוננה בנער בן-גילה נבלע על-ידי חשכה גדולה יותר מזו שבחוץ.

/\/\/\/\/\/\

לילי לא האמינה למראה עיניה: אלת הקוברה פתחה את הסרקופג!
“עשיתי את המחקר שלי,” איזבל אמרה. “ברגע שישחררו אותו, נקבל הזדמנות.”
איזבל הייתה הגלגול של סוּסָאנוֹ, אל הסערות היפני. היא חשפה עבורה תכנית שעשויה להציל אותם היום, על אף הקרב האבוד של וואדג’ת. לילי החזיקה את ידו של אריאל, והביטה היישר בעיניו. פחד שרר ביניהם. הם מהמרים בענק, והם הולכים למות. כשעצמה את עיניה, היא חשבה על אביה שרצחה, ולקחה נשימה עמוקה. ‘אני מצטערת…’ גמעה את המחשבה בצרידות.
דלת הסרקופג הוסרה. תנועה גסה ואדירה העיפה באוויר את אלת הקוברה עד שנחתה סמוך לאריאל ולילי, מטושטשת וחסרת איזון. “ווּאדְגֶ’ת, את בסדר?” אריאל שאל.
“אסור לתת להם…” צקצקה בלשונה המחודדת. “לא…” לחשה בזמן שעיניה נפערו כשראו כף-יד גדולה ואדומה לופתת את שולי הארון. “מה עשיתי?…” רעדה.
סֶת’ הצליח לקום, עדיין מחפש יציבות על רגליו. הוא היה גדול כמעט כמו דָמוּ. גופו החום-אדמדם היה רחב וחסון. ראשו היה… לילי התקשתה להגדיר אותו. “זה חמור?… זה תן?… מה זה?…”
“נראה כמו שֶׁנַּבּוּב,” אריאל מלמל.
ראשו היה מוארך, אוזניו גדולות ומרובעות, שיערו שחור וחלק. עיניו יקדו באדום בוהק, ללא אישונים. “סת’!” דמו קרא בהתרגשות במרחק זרוע מזה שעתה קם. “מה נשמע טרח זקן שכמוך?!”
שי דאג לשמור על מרחק. אם איזבל צודקת, עוד מעט ההזדמנות שלהם תבוא.
“מטרד…” קולו נשמע מחוספס, כעט נוצה הכותב על נייר זכוכית.
“אני?” שאל דמו חסר הקרן בקלילות, עד שסת’ הרימו. “מטרד!” שאג אל הסופות, וריסק את הבריון המשוריין והכבד על הסרקופג. לילי בקושי ראתה; נדמה שטיפות דם סמיכות מילאו את האוויר, כבלון מים מתפוצץ. היא הבחינה בכמה טיפות שנפלו על-יד כף רגלה. היא ניסתה לבחון מזווית עינה, אך לא זיהתה כל גופה או שמץ ממנה. ריח ברזל מילא את החדר.
“שִינִיתוּ!!!” קרא והתקדם הלאה ברישול. “בגדת בי, תולעת! בגדת בי, ממש כמו אבי!”
“עכשיו?” לילי לחשה – ושמה לב שאוזניו המרובעות רטטו. צמרמורת טיפסה במעלה גבה. נדמה שהרים את אפו, ורחרח. “בני תמותה? הם עבדיך?”
“חלקם,” הסביר הנער סגול-העיניים, אך סבלנותו של האל המצרי קצה. הוא דחף את עצמו קדימה, ונחת ממש על שיניתו עצמו. לילי שמה לב שבתנועותיו חול מנצנץ ואדום התפזר. הוא גחן מעל שי וחשף שיניים צהובות וחדות. “ידעתי שתבגוד בי, תולעת!”
“הרוג אותו ויש לך עסק איתי!” קול חדש הצטרף להרמוניה. לילי לא זיהתה את הדוברת: נערה, אולי בת גילם, יפהפייה. שיערה השחור והחלק החמיא לפניה העגולות כלבנה. עיניה הסגולות-כחולות הבריקו לאורו הקלוש שבקע מתום המעולף והאל היפני.
“את הבאה בתור, בוגדת!” הוא פתח את פיו לנשיכה, אך פלט אנחה קטנה. כשקם, לילי ראתה סכין נעוצה בחזהו. “הקשב לי-”
“עכשיו!” איזבל לחשה, ולילי החלה להרפות את שורשיה. “סת’ הכביר!” האלה היפנית בירכה אותו, מצליחה לקוד קמעה. “אני משרתת של שיניתו אל השינוי-” האל המצרי שלף החוצה את הסכין, וחשף פצע שהתמלא בחול אדום. “שיניתו תכנן לבגוד בך!”
“סתמי את הפה שלך!” האלה החדשה צעקה.
וואדג’ת העניקה מבט מודאג ללילי, שסימנה לה לנצור את לשונה. “הם תכננו לשחרר אותך מקברך, ולהעניק את חלקנו כמשרתיך-”
האלה עגולת-הפנים רצה אליהן, לא לפני שסת’ חסם אותה. היא ניסתה לעקוף אותו, אך הוא דחף אותה אחורה. “המשיכי!” ציווה על היפנית. “כמצוותך,” אמרה וסוף-סוף התנערה מכל השורשים. “הם רצו שנתנקש בך כדי שתתגלגל הלאה!”
“אתם בני תמותה! אין בכם את הכוח להרוג אותי!”
“גלגולים אדוני. בי שוכן אל הסערות סוּסָאנוֹ, ובאחיי אלים נוספים.”
“גלגולים?” אפו העקום של סת’ התרוצץ לכל עבר בבלבול.
“חמשת-אלפים שנים חלפו,” שי אמר. “האמן לילדים. הרוג אותי אם זהו מבוקשך.”
הוא השתהה ורחרח. “למה אתה לא משלה אותי? ואת, למה את לא מחלישה את רגשותיי?” לילי לא הבינה למה התכוון. ככל הנראה פנה אל שי והאלה היפה. “אתם בוחנים אותי.”
“היית צריך לראות את הפנים שלי כשקמתי,” קול גס וויטאלי נשמע מאזור ארון הקבורה. דמו התאושש, ונראה יותר כמו נער בלונדיני מאשר הבריון המשוריין. “כמעט ערפתי את שיניתו.”
“אני לא אשב בצד-” וואדג’ת החלה להגיד, עד שסת’ השליך הצידה את האלה ממטרד. “ווּאדְגֶ’ת!” הוא שאג ואץ במהירות עד שבלם ממש על-יד לילי. הוא היה עצום; מעל שתי מטר בוודאות. אלת הקוברה התפתלה אחורה בגופה דמוי האנוש, התגלגלה ושלפה את חרבותיה. “חיכיתי לרגע הזה זמן רב!”
“אדוני,” איזבל חזרה, “להזכירך, שיניתו תכנן להיפטר ממך!”
משהו בו היה מוזר. למרות שהיא, אריאל, איזבל ו-וואדג’ת היו ממש מולו, הוא בהה באוויר. כשאיזבל דיברה, אוזניו נעו, אך פניו נשארו מקובעים. “אני רוצה לשרת אותך, סת’! התכוונתי להכין אותך לקראת העולם הנוכחי-”
“כלבה!” האלה היפה רצה לעברה, לא לפני שסת’ הסתובב לעברה. “תמשיכי, משרתת,” אמר.
“יש לי את הכלים. כֶּמֶת, או בשמה החדש ‘מצרים’ מוכנה ללקיחה.”
“רימיתם אותי!” צעק, גורם לפירורי אבן לנשור מהתקרה. הוא התכוון לעשות צעד נוסף, אך עצר. משהו הסיח אותו. פניו התרוצצו לכל עבר, עד שרץ אל עבר היכן שדמו עמד. הבחור הבלונדיני סר הצידה, וגרם לאל המצרי להתנגש בבזלת. לילי הניחה ששיניתו הפעיל עליו אשליה.
“את מתה,” הנערה עגולת הפנים אמרה והתקדמה לעברם. עיניה הצרות נפגשו באלו של איזבל, והיא דחפה אותה. “כולכם מתים,” הצביעה על לילי, אריאל, ואף וואדג’ת. “את במיוחד. בוגדת בנו? אין לך סיכוי, עם סת’ או בלעדיו.”
איזבל חייכה, והידקה את להב הקטאנה שלה על צווארה של האלה. “וואדג’ת, דמטר, אני רוצה שתכירו: זאת אֶרִישְתוּ, אחת מאלות מטרד המסוכנות ביותר.”
‘אֶרִישְתוּ היא אלת התשוקה, תחמנית ותככנית,’ לילי נזכרה בדבריו של רע. אלת הקוברה זינקה לעברן, והוסיפה את להב הח’וֹפֶּש המעוקלת לקטאנה. “לפחות נפטר מאחת,” ענתה בצקצוק לשון.
“רק תנסו,” היא חייכה, ונסה אחורה.
“הו לא את לא!” וואדג’ת הכריזה והסתערה עליה. ארישתו נפלה על אחוריה, נתונה לרחמיה של האלה המצרית. כשעמדה לערוף את ראשה העגול, ארישתו התעלפה. “פתטית. ראיתי צפרדעים יותר מרשימות ממך!” אמרה והסתובבה.
לילי ראתה שהאלה פקחה חצי-עין, ולפתה אותה בעקבה. אלת הקוברה קפאה על מקומה. “הוא ברח. נכשלת במשימתך,” ארישתו אמרה והרפתה.
“לא!!!” וואדג’ת זעקה ונטשה את שתיהן, מתקדמת אל עבר סת’, דמו ושיניתו.
“יש לך עדיין אותי ואת כח”ד,” איזבל התריעה. מבלי ששמה לב, האל היפני שוחרר ממקומו. סקתך, איזבל, האל היפני, הטומבוי, היא ואריאל – תום היה מעולף עוד ליד הסרקופג, בנס שלא נפגע מסת’ – ודיאנה דרוכה מאחור. “וגם כוח העתודה. כולנו מוכנים לחסל אותך.”
“אני מוכרחה להודות, אני בהחלט מוקפת,” חייכה ונדה בראשה. “מה אני יכולה לעשות?”
“השתמשי בשורשים שלך עליה,” איזבל ציוותה. לילי לא אהבה את הטון שלה, אבל יש לה ברירה? היא עטפה את גופה של ארישתו מכף רגלה ועד לצווארה, נותנת לאצבעותיה עשויות העץ להתהדק סביבה. היה בה משהו מוזר. לרוב חישת השורשים הייתה חד כיוונית, אך מסיבה מוזרה, במקרה של ארישתו זה הרגיש דו-כיווני. כאילו היא מרגישה אותה חזרה.
האלה חייכה. לילי לא הבינה מה קרה: רגע אחד היא עטפה את אלת מטרד הזו בשורשיה, ורגע אחר-כך תחושת קבס התהפכה בבטנה. צבא של פרפרים התרוצץ בלבה, שהתלווה לידיים רועדות ומפוחדות.
“לילי?” אריאל שאל בחשש, וצעד אחורה.
“המון כעס מסתתר מאחוריי צער ובדידות,” אמרה ארישתו. “אני במקומך הייתי פורקת אותו.”
לבה פעם כה במהירות עד שחשה על סף עילפון. היא הייתה מסוגלת לראות על-יד אחד העמודים צללית מוכרת… צללית שראתה בגיל שתים-עשרה. היא לא תיכנע. היא לא תהרוג בשנית. אבל לפני כן, עליה להיפטר מכל אלו שמנסים לפגוע בה, כמו סְקָתָך וחבריה.

אלי מטרד | פרק 25: קבר סת’ 5
דרג את הסיפור

תגובות (2)

תכננת שכל הסיפור יהיה בנוי כך או שהלכת עם הזרם? (Discovery writer Or Outline writer).
פרק הרבה יותר טוב מהאחרונים… הרבה יותר עלילה. זה גורם לגלגלים במוח להסתובב.
סוף סוף רואים קצת קושי… גם של שיניתו… זה הופך להרבה יותר מעניין.
המשפטים גם התקצרו… זה טוב… מגביר את הקצב.
מחכה לפרק הבא

21/03/2018 00:36

    תודה על התגובה!
    אם את באמת סקרנית – במקור היו אלמנטים מסוימים שהיה לי חשוב מאוד להכניס כבר בהתחלה, בלי באמת לדעת איך ישחקו בסוף. דיי דיסקאברי רייטינג. אחריי שכולם הגישו את דמויות הנבלים, הבנתי שאני לא יכול להמשיך לעשות דיסקברי בלי שזה יקרוס עליי. אז זאת הייתה אחת הסיבות להפסקה – שכתבתי שוב ושוב את הנקודות שצריכות להיות בכל פרק עד שזה הפך לאאוטליין.
    עברתי פה תהליך מעניין :)

    21/03/2018 00:41
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך