Dr_Ellert
דיאנה סהר מאת Phoenix ; היי עדיין מחפש אמנים שמוכנים להתנדב. בינתיים פנו כמה, אבל אשמח להגדיל את הרשימה. יש הרבה דמויות לצייר :)

אלי מטרד | פרק 3: אל השינוי | חלק 2: אלת הציד ואל הדם

Dr_Ellert 18/05/2017 674 צפיות 12 תגובות
דיאנה סהר מאת Phoenix ; היי עדיין מחפש אמנים שמוכנים להתנדב. בינתיים פנו כמה, אבל אשמח להגדיל את הרשימה. יש הרבה דמויות לצייר :)

דיאנה ליקקה את אצבעה המורה, ונתנה לרוח לקרר את הלחות הדביקה. “צפונה,” לחשה ללברדור השחור שלה. “אחריי, חץ.” היא רכנה מאחוריי השיחים, ועקפה קרחת יער קטנה. היא לא רצתה לחשוף את עצמה. צייד טוב יודע איך להישאר חבוי. אפילו חץ מקש יכול לקלוע, כל עוד לא חשף את עצמו קודם.
היא תמיד חשה חזקה בעת מלאכת הציד, אבל הידיעה שהיא אלת הציד שינתה הכל. למעשה, עד שפגשה את רע, כל הרעיון של אלים נשמע לה מטופש. מה לה ולזה? כן, בטח! האלה ארטמיס תבחר להתגלגל לגופה של ילדה בעייתית. היא תעדיף לקחת מישהי כמוה, שלא יודעת לקבל סמכות, מי שנשרה בגיל חמש-עשרה מבית הספר. דיאנה, הבחורה שאבא שלה נכנס לכלא על סחר בסמים, ואמהּ ברחה מארץ. לא פלא שלא רצתה לעזור לרע… אם הוא רוצה את עזרתה, קודם שיעזור לה.
אם כי למען האמת, היא לא צריכה את עזרתו. היא מסתדרת מצוין בגפה. התגלית הקטנה רק הפכה את חיי היום-יום שלה ליותר משמעותיים. עכשיו, במקום להסתובב ביער רק כי היא אוהבת את זה, היא תעשה זאת משום שהיא תגן עליו. היא מפיצה את מילתה של ארטמיס, אלת הציד: יער בן-שמן מוגן על-ידי המשרתת הנאמנה, אלה בגוף נערה לבנת-שיער.
כשסיימה לעקוף את שיחי ההדס, היא מצאה עץ אלון רחב ענפים. היא טיפסה עליו, והורתה לחץ להישאר למטה. “חכה לסימן ממני,” לחשה. הוא נבח פעם אחת. דיאנה ישבה והמתינה. רע אמר שהאולימפיים – כנראה שהוא מתכוון לשאר אחיה האלים – בגדו בו. אז למה הוא ציפה ממנה? אם הם חשבו כמוה, כנראה שהייתה להם סיבה. וההצעה… היא לא צריכה טובות. היער לא צריך טובות. כל עוד הוא לא מזיק ליער, הוא בסדר, כנראה. אבל לקרוא לה בוגדת…
היא שמעה דבר-מה רוחש בין השיחים המרוחקים. היא הבחינה בדמות ענקית. אם זה היה איש, הוא היה גבוהה יותר משני-מטר. והבגדים! היא חשבה שזה שריון, אבל היא הייתה מסוגלת להרגיש את זה נושם. כמו חיה. זה היה מפחיד… ומאוד לא טבעי.
“אלת הציד!” קולו הדהד בקרחת היער. הוא אילץ אותה לקחת נשימה עמוקה. גם הקול בו השתמש נשמע כאילו דיבר ממגפון. תיקון: לא אדם אחד אלא צבא שדיבר ממגפון. היא דרכה את קשתה. היא לא תחכה להזמנות נוספות. לא הפעם. “הראי את עצמך!” פקד עליה.
‘לא נראה לי,’ חשבה לעצמה ונקשה שלוש פעמים ברגלה. היא לא רצתה לשלוח את חץ להתאבד, ולכן הורתה לו להישאר במרחק סביר בינה ובין הענק.
“אלה אולימפית לא פחות, ועדיין מפחדת להתמודד מול דָמוּ, אל הדם המִטְרֳדִי!”
אז למפלצת יש שם. לפתע, עלה בה רעיון. היא עצמה את עיניה, ולקחה נשימה עמוקה. כשפקחה אותן, היא הצליחה לראות דרך כלב הציד הנאמן. זאת טכניקה שהיא כמעט לא הרבתה להשתמש בה. לא כל כך יעיל בציד, וזה שימושי רק כשההוראה היא בהחלט הרבה מעבר למה שכלב מסוגל לעשות. כמו למשל, לקחת את הצרכים הארורים שלו החוצה. או במקרה שלנו, לנהל משא-ומתן עם אל מטרד.
חץ התייצב לא רחוק ממנו, וחשף את שיניו. “אל תבלבל בין צייד לטורף!” נבחה עליו דרכו.
היא לא טעתה. השריון שלבש היה עצום והוא פעם כמו לב עשוי פלדה. פסי האור הבריקו עליו כעורקים, ועל קסדתו הייתה צרובה האות ד’.
“אז ארטמיס התגלגלה לכלב? עלוב!” הוא בעט בו, אך חץ זינק אחורה. “צאי החוצה ונדבר!”
“אני יכולה לדבר איתך מצוין מכאן. מה אתה עושה כאן, ומה אתה רוצה ממני?”
הוא התמקד בחץ. “המלחמה התחילה, ארטמיס, ובמלחמה יכולים להיות רק שני צדדים. אם את לא אתנו, אלת הציד, את נגדנו!”
“אני לא חייבת לכם דבר! עזוב את היער שלי, או שתשלם את המחיר על הפלישה לתוכו!”
“גברת,” הוא נעץ את מגפי הפלדה האדומה של שריונו בקרחת היער החשופה, “שמעתי איומים הרבה יותר אכזריים מאלי שמיים וטיטאנים! כדאי שתתאמצי יותר!”
משהו קטע את הקשר שלה עם חץ. שריריה האחוריים התכווצו. הענף עליו ישבה חרק ממשקלה. משהו בו הרגיש… מת? משהביטה, כל העלים הפכו לכתומים ואדומים. ‘מה קורה כאן?’
כל דבר שצמח בקרחת היער וסביב לה גסס. נקודות החיים המרכזיות סביבם ממש “דיממו” את עצמם עד כדי שהתנקזו לשבילים דקיקים וסמיכים, היישר אל חליפת השריון האדומה. “כן…” קולו התהפך באורח מסעיר, “אני רואה אותך.”
היא ניתרה ממקומה כמו חגב. בשביל בחור בשריון פלדה מגוחך, הוא נע במהירות כבירה. זה היה מפחיד; רגע אחד עמד במרחק של עשרות מטרים, ורגע אחר-כך הוא שבר במו-ידיו את גזע העץ עליו ישבה. כל הביטחון שמילא את לבה על היותה אלת הציד התפוגג בין-רגע. אין זמן לחשוב. דיאנה מתחה חץ על קשתה, ושחררה אותו על צווארו. חושי הציד הטבעיים שלה אמרו לה שזה יהיה מקום טוב לפגיעה.
החץ ננעץ, והיא שמעה אותו זועק בכאב. היא חשבה שזה ייתן לה סיפוק במידת מה, אך זה רק מילא אותה בעוד פחד. דמוּ לא סבל כמו אדם רגיל. הוא סבל כמו היער עצמו, ודרך קולו עלו רעשיהם של מאות עלים נקרעים ומכרסמים צווחים. היא התרחקה, ומתחה חץ נוסף. “לך מפה. אל תחזור.”
משהו קרה. הוא הפסיק לזעוק ושחרר את החץ. לאחר ששמט אותו… הענק צחק. קולו הדהד דרך קסדתו המקורננת בצורה מאוד אלימה ואחוזת טירוף. “סוף סוף!” קרא בהתרגשות. “חיכיתי כל כך הרבה זמן!” אמר וקפץ לעברה.
דיאנה התגלגלה הצידה, ושחררה חץ נוסף. בצער רב התזמון היה קלוקל, והוא החליק על המתכת המפמפמת. “אוו! זה היה טוב!” אמר ושוב הסתער. היא פתחה בריצת אמוק, היישר אל עומק היער. “איפה כל הדיבור המאיים?” הוא כתש ומעך כל שיח ועץ. הטבע נקמל בפניו, והעניק לו את חייו בצורה נוזלית. “נראה שהצייד נהפך לניצוד!”
הקלישאה הכי נוראית בספר. היא דרכה שלושה חצים על קשתה, ושחררה אותם על הענק. בהנפה אחת קלה של ידו, הוא שבר את שלושתם בעודם נעים באוויר. “את ממש מחוץ לליגה שלי, ילדונת.”
“מה אתה רוצה ממני?!” היא הבינה שבריחה היא חסרת תועלת, וקפצה אל ענפיו של אורן קרוב.
“כבר חותכים לעניינים? משעמם!” הוא נעץ את כפפתו האדומה ישר אל גזעו, וינק כל זכר לשרף או ענבר. היא ראתה את קליפתו החומה מתפוררת, וחושפת את חריציו המתעבים של הגזע המתכווץ. “שרתי את אלי מטרד, ארטמיס, ואולי השאר ישכנעו אותי לא להרוס את היער שלך!”
דיאנה לא האמינה… אבל היא שקשקה. רע לא הגזים. היא הייתה בטוחה שתוכל להתמודד מולו לבדה. לחשוב שזה רק אל אחד. מה יקרה כשהשאר יבואו? זה בהחלט הרבה מעבר למה שציפתה. “אני לעולם לא אעזוב את היער שלי,” היא גמעה את רוקה. “היער הזה הוא החופש שלי.”
“קיוויתי שתגידי את זה.” עוד קלישאה נוראית. “האל האחרון שפיצחתי אותו היה איזה צפלון כנעני. תמיד תהיתי מה קורה כששוברים אולימפית לשתיים.”
היא צעקה וזינקה עליו בכל טיפת תעוזה אחרונה שהייתה בה. היא שלפה את סכין הצייד, וכיוונה אל עבר החרך שבין הקסדה לשריון. אסור לה לטעות. “לא חכם,” דמו אמר ותפס אותה באגנה. היא חבטה בידו הענקית, אך ללא הועיל. “אני יכול לשתות את כל היער הזה… אבל שום דבר לא ישתווה לדם האולימפי שלך.”
משהו דקר אותה. דיאנה צרחה ונופפה ברגליה בפראות. השריון הזה באמת היה חי, והוא שתה אותה. כמו ערפד מעוות, הוא שתה את הדם שלה. היא חשה כיצד היא נחלשת, ואט-אט ראייתה התמלאה כתמים שחורים. “אולי היית צריכה להסכים לעזרה של רע,” לגלג מעליה. “לא יודע עד כמה ראש-ציפור היה מועיל לך. שום דבר לא יכול לעזור לך נגד דָמוּ.” אלו היו המילים האחרונות ששמעה, לפני שאיבדה את הכרתה.

אלי מטרד | פרק 3: אל השינוי | חלק 2: אלת הציד ואל הדם
דרג את הסיפור

תגובות (12)

וואו. אני ממש ממש ממש מחכה להמשך

18/05/2017 15:47

    שמח שנהנית :)
    תכננתי לפרסם מחר, אבל נראה מה יקרה במהלך היום.

    18/05/2017 16:48

מדהים. ולגבי הציורים הייתי עוזרת בשמחה אילו הייתי יודעת איך לצייר ^^
אבל אני לא…וזו קצת בעיה.

18/05/2017 16:41

    אה ובשם החלק זה לא צריך להיות “והאל הדם” אלא רק ” ואל הדם”- כנראה פשוט טעות טייפו קטנה.

    18/05/2017 16:49

    תודה!
    וזה בסדר, אני פשוט יורה לכל הכיוונים.

    18/05/2017 16:50

    אופס! תיקנתי את השגיאה :)

    18/05/2017 16:52

אני באמת לא מבינה למה אני לא מגיבה ברגע שאני קוראת את הפרק… אחר אני פשוט שוכחת.
טוב, אז אולי ארי הוא לא דמו. אולי הוא פשוט אל מטרד אחר שהגיע כדי לנסות לצרף את זואי (זואי? אני די בטוחה שזו היא). בכל מקרה, אני לא אוהבת אותו.
יפה שדיאנה מבינה דברים רק אחרי שהרע מגיע. כל הכבוד לך ~מחיאותכפייםסרקסטיות~
המממ דמו נראה נחמד. אני מתכוונת, חוץ מהקטע שהוא פשוט מוציא מדברים את כל רוח החיים בהם.
תגיד, חץ מת? כי היה כתוב שהוא ילל (משהו כזה) אבל אחר כך לא הייתה התיחסות. או שהיתה ואני לא זוכרת כי שוב, קראתי את הפרק לפני כמה שעות טובות.
בסך הכל הפרק טוב. באמת שהקטעים עם דיאנה פשוט פחות מעניינים אותי והסיבות היחידות להתעניינות הן דמו וחץ. אם חץ כבר לא בין החיים אז רק דמו. דיאנה פשוט לא מעניינת אותי במיוחד, כאילו, הבנתי אותך. את לא רוצה להצטרף לעזור לרע (למה?) ואת חושבת שאת מספיק חזקה להגן על היער בעצמך, אבל את קולטת שלא ושהיית ממש מטמטמת אבל עדיין יש לך את הגאווה הזאת כי העובדה שאת אלה לא סותרת את העובדת שאת בת אנוש וידוע שבני אנוש מאוד גאים ואגואיסטים. אז… טוב… הבנתי אותך. בזה נגמר העניין.
מצד שני, אני חושבת שאתה מציג אותה ממש טוב.
מחכה להמשך! ומקווה שלא תימחק לי התגובה ^^

18/05/2017 21:32

“דמו נראה נחמד… חוץ מהקטע שהוא פשוט מוציא מדברים את כל רוח החיים.”
ישר לספר הציטוטים! חחח
רק רוצה להגיד שלכל אלי מטרד יש סיפורי רקע נוראיים, אבל לדעתי האחד של דמו פשוט קשוח בטירוף. גם אם את לא יודעת, את יכולה להבין את זה מכל מילה, כל פעולה שהוא עושה – זה טיפוס אחד קשוח שלא כדאי להתעסק איתו.
וכן, אולי יצרתי סוג של תדמית מאוד לא טובה לדיאנה. זאת לא באמת הייתה המטרה, רק ניסיתי לדבוק ברעיון שהיא עצמאית, שהיא לא מעוניינת לא בצד הזה ולא בצד הזה.
וחץ לא מת! … או שאולי כן? או שאולי לא? המתח!
מעניין, בדיוק סיכמתי הרצאה של סנדרסון והייתה שם התייחסות ל-“קטע מבלבל”. אני חושב שאני מרוצה מזה שזה לא ברור – זה לא אמור להיות כ”כ ברור בשלב הזה.
שמח שאת נהנית מהפרק.
לא רוצה להיכנס יותר מדיי לפסיכולוגיה של הדמויות, אבל אני יכול להבין מאיפה התסכול עם דיאנה מגיע. הבעיה היא שאני כותב את הסיפור בפיפטה, ואתן מקבלות עלילה בטיפין-טיפין. זה אתגר לא פשוט, ולכן לפעמים דמויות מסוימות מתנהגות בצורה שגורמת לכל קורא להגיע למצב הזה.
ותודה ^^ שמח שאת נהנית מהפרק גם אם יש בו דאון-סייד. זה נטו הסיבה שהסיפור הזה קיים!
המשך יתפרסם אולי מחר, אולי שבת. אני מתכוון לשבת ולהמשיך לכתוב את 4.

18/05/2017 22:02

חצופה וטיפשה… האם זו הדמות שלי?
אולי… אבל חייב להיות מהסיבה הנכונה.
לראות דרך עיניו של זה משהו שלא חשבתי עליו (משום מה)… לא שזה עזר לה…
יכול להיות שהדמות שלי מאוד שברירית… לפי המיתולוגיה הייתה לה פמליית ציד של בנות תמותה. נימפות וחצאי אלים. הן ליוו אותה לכל מקום. (ארטמיס כל כך כעסה על אקטיון שראה אותה במערומיה עד שהפכה אותו לצבי והפמלייה שלה צדה אותו והוא נקרא לגזרים בידי הכלבים… Man Eater).
אני מחכה לקרוא את ההמשך :)

19/05/2017 09:32

    עם כל הודעה שאני מקבל אני מספיק לרשום עוד הערות לעצמי, ואני שמח שכך… אבל הנה הדרך שבה אני הבנתי את הדמות: היא חסרת ניסיון, טינאייג’רית בעייתית, מעדיפה דברים שקשורים בפיזי מאשר בחשיבה. לכן כשהיא נכנסת לפרשייה שדורשת ממנה חשיבה קדימה… היא חוזרת ישר ליצר הבסיסי שלה שזה פשוט ציד והיכולות הבסיסיות שלה.
    צריך לזכור שצורות הגלגול הן לא האלים עצמם. הם בני אדם שקיבלו כוחות אלוהיים. כשהם נכנסים למצב אלוהי הם נהפכים לדבר הקרוב ביותר לאל, אבל הם עדיין לא האלים עצמם. וכן, ארטמיס במיתולוגיה אכן הייתה יכולה להיות אכזרית, אבל בדרך שראיתי את דיאנה, היא יותר טיפוס מגן מאשר נלחם.
    אישית אני לא חושב שדיאנה היא טיפשה. הסיבה, כנראה, שכולם חושבים שהיא טיפשה היא בגלל שלמרות שסיכוייה לנצח קלושים היא עדיין נלחמת. אני חושב שהיא הייתה טיפשה אם היא הייתה נכנעת ומציעה את עצמה למטרד, ביודעין שהם יהרסו את היער שלה. לעזאזל – הוא כבר הרס את היער שלה. זה מה שחשוב לה, נכון? להגן עליו?
    נכון, היא הייתה יכולה “להילחם ביום אחר”, אבל אתם צריכים לזכור: כל העסק הזה ממש חדש בשבילה. היא אפילו לא ידעה שהיא אלה עד שרע אמר לה. היא לא מבינה איך זה עובד, היא מבחינתה פועלת על פי היצר הרגיל: יש יער, היא אוהבת אותו, היא מגנה עליו.

    אני רואה שהסוגיה של אלים מפריעה כאן להרבה אנשים: חבר’ה, אנחנו רק בפרק 3. אפילו לא הספקנו להכיר את כל הדמויות. מבטיח שאחריי שאסיים לבסס את כולם, הדמויות יעברו את השינוי הדרוש כדי שימצו את הפוטנציאל האלוהי שלהם. לא כתבתם לדמויות כוחות וכל זה כדי שזה ירד לפח, אני מבטיח.

    19/05/2017 17:14

דבר ראשון, אני דווקא אוהבת את דיאנה…הגנה אצלה זו עדיפות ראשונה ואני אוהבת לראות מישהי שנלחמת ולא מוותרת גם אם הסיכויים קלושים, רק בשביל להגן על משהו.
ודבר שני, מתי ייצא הפרק הבא? ^^

19/05/2017 20:50

    כן אתמול היה לי יום עמוס, אני מקווה שאולי עוד היום או מחר.
    ראוי גם לציין – שבוע הבא (25.5-1.6) אני טס לחו”ל, ולא אהיה זמין בכלל לכתיבה באותו זמן. אני אשים הודעה רשמית יותר בשבוע הבא, אבל כן, זה המצב. אשתדל מחר וביום נוסף במהלך השבוע להוציא לפחות עוד שני פרקים.
    בינתיים היום כנראה זה לא יקרה, כי אני עובד + אני מרגיש חלוק לגביי הכתיבה של הסיפור, ואני הולך להקדיש את היום הזה ולחקור למה.

    20/05/2017 13:57
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך