הרהורים של כאב

10/12/2020 176 צפיות תגובה אחת

מסתכלת ובודקת מי אני ומה עשיתי,
בעיקר על דברים שלא רציתי.
הולכת וחושבת על זה שאולי עוד מעט,
אני אפסיק לחכות, הרי נשאר עוד קצת.

לא מבינה למה כולם מצפים,
אולי אני לא האדם שהם היו רוצים,
בסך הכל רציתי להיות אני, האם זה פשע?
ובמקום זה יצא לי רק עשן ורשע.

חושבת על החברות שהיו אמורות להיות שם בשבילי,
אבל מוצאת את עצמי לבד ותוהה איפה התמיכה שלי?
למה אני צריכה להתעקש שוב ושוב,
אם כבר אף אחד לא ישים לב כשאשוב?

מאמינה בעצמי שיכולה להמשיך לבד,
אבל מה הטעם אם אין לי אף אחד?
אולי אכזבתי, התעצבנתי, כעסתי,
אני יודעת כבר ממזמן, שאת הלב שלי נתתי.

הרהורים של כאב
דרוג הסיפור 5 | 5 מדרגים

תגובות (1)

שיר מדהים, מודה שאת הקודם אהבתי יותר.
אבל הכתיבה שלך מדהימה ותישארי כמו שאת אני בטוחה שאת בן אדם מדהים, ומי שלא רוצה אותך לא צריך.
אם הייתי יכולה לתת לך עצה אז הייתי אומרת לך שתעמיקי את הקשרים שלך דווקא אם האנשים שכן אוהבים אותך כי אני בטוחה שיש כאלו.

11/12/2020 00:15
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך