דיבוק

19/10/2021 106 צפיות אין תגובות

הכלי שלי רועד בידיי,
הנה הוא שוב מכוון.
זו אני שמכוונת אותו,
ומחר אחייך אל החוץ
רגועה כולי.

החבוי בי מרים את ראשו
ואני נמהרת לאחוז בו,
במוט לוהט מטביעה בו חותם אפל.
לא הכלי רועד, אלא אני.

דיבוק
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך