הסיפורים של SharonEitan
כך בדיוק חייכתי לפני שנתיים, ואמא שלנו שמחה עבורי. עד שהורדתי וילון אפור על מסיבת העיתונאים המבזיקה. כי אין בעולם עיניים מחייכות ואין בעולם בובות צוהלות, שמבטן יודע-כל עוקב אחרי […]
רוני חומקת ממגעי דרך אצבעות קפוצות. אני עוד מספיק להרגיש את חלקיקיה, רגע לפני שהם נוזלים מעליי בהונותיה מוצאות מפלט רק בשולי הים. בלהט אור היא נרדמת על החול לידי […]
אל תבטחי בנינוחות הליכותיו, כי הלוך יוליכני אל גיא חשיכה. אל תשפילי עינייך בפני חיוכו, כי דמעותיי החורצות יבשרו בואו. אל תטי אוזן ללשונו המלחשת של אבי, כי היא שתיסטור […]
ממחשכיך דלית באצבעות אהובות נושאת אלי תמונות כמנצחת מניחה שללך לרגלי מתעכבת על צידקתך. תמיד את נכונה. ידיי המצפות מחליקות על משטח מזמין. זה עם חיוכו האפל, זו שמכילה כל, […]
והרי יודע אתה שנוח לי לדמם אל נייר. סלח לי, כי בבואתי ניטשטשה. שוב לא אקרב אל אוזניים ערלות, שוב לא אחשוף לובן עור מול עיניים סומות. אך המרווח בין […]
רכותה מחליקה על לשוני, חודרת עפעפיים נעולים, מסתחררת בין גלגלים מסתובבים בסבך קפלים, המכים על חטא. והחטא הוא קדום ופרוץ לכל. טעות מתמשכת הפתיעה ונותרה. אני עדיין מרגישה את ידה […]
I cannot see these lines, but I can certainly picture them. Lyrics from a poem forever mark her skin. Etched from spine to right shoulder, awaiting my lips. In dark […]
איתי שולח אצבע צרדה למצחי, נותן לה לרכוב על גבותי ולגלוש על אפי. אני מצחקקת בקול כדי שהוא יבין את הטוב שהוא מביא איתו. "אז למה לך?", אני מקשה שוב. […]
אדווה יצאה הביתה והשאירה לנו את החדר לעצמנו. עברנו מאור גדול לחושך גמור. לאט לאט התגלו העיניים של יערה. אנחנו מחייכות. סוף סוף יש לנו הזדמנות להיות ביחד. אני מתקרבת […]
רוח סתיו התגנבה שוב. לא מחיתי. נעימותה שאבה חיים משערי, שתיקתה מילאה פי ביללות, תנועתה דחקה אותי אל זרים. העלים, הנושרים תחת כפות יחפות, סדורים לצד טיפות כאבי. עוד יגיע […]
נוח לי שאתה לא אוהב, זה מקל על הויתור. נוח לי שאתה מרחיק מעליך, שוב לא אתנשף אחרי מגע קצרצר. נוח לי שאתה שותק ונפקד, כך גרוני הניחר נותר יבש. […]
להבה קטנה שלי האם את מבינה? עדינה ולוהטת מאכלת ומתכלה כיצד אאחוז בך? כל זפיר מרעיד צלליתך, בכף ידי אסוכך ואגן עליך. וכשכך את רועמת בכף ידי אסוכך ואגן מפניך. […]
אם אתן לה לצאת אשבר אם לחוץ תפרוץ זה סופי. הקהות היא בנפשי אדבוק בה עד. אצבע דקיקה תיעלם מהקיר כסות תעלים עולם ניצבים ינשפו חרש. אז אוציאה.
הכלי שלי רועד בידיי, הנה הוא שוב מכוון. זו אני שמכוונת אותו, ומחר אחייך אל החוץ רגועה כולי. החבוי בי מרים את ראשו ואני נמהרת לאחוז בו, במוט לוהט מטביעה […]
ואם יבוא אלי עם שחר רוכן לעברי נשפך אל נפשי זורם בגופי, את כל שבו לא אוכל להקיף את מי שהוא לא אדע לחבוק. עולה על גדות בתוך דמעותיי, דמעותיו, […]
בין סדקים אני מוצאת זמן ללחוש כמו שאני אוהבת בין אם את מקשיבה אם לאו. מוזר לראות בי שקט, כשאיני מפסיקה לאוושש באוזנך. את קירות הבקע ממששות מילותיי. והרעד מסרב […]
נחשול ירוק לימיני, וכולי שומעת. בשדירת העצים לצידי, נזרק כתום. ("מאמא לא יכולה לאש שעל ראשי") אני פוסעת פסיעות זעירות על שפת השביל, כי שם איני נראית. סירה עמוסה בהוללים […]
אצבעותיה הדקיקות בוחשות בשיערי עיניי נעצמות מושכות מותרות. קולה לואט והיא מכוונת עמוק פנימה אל תוך ראשי. רק לה אני מרשה כך לרפרף בין דפיי רק לה אני מרשה כך […]
בידו המונפת לעברי לא הבחנתי, רק המשכתי בשביל. ורציתי לומר לעיניך העייפות: אל תאמרי כלפי חוץ, ואל תבכי כלפי פנים. כי גם אני כמוהו, רוצה להיות אֶת שחלמת אך לא.
למשמע מילתי הוא קרס אל תוכו. כאילו לא היו שנים, כאילו לא מדד צעד ועוד צעד. הטיפות ששכחתי, אלה שכה אהב, חזרו לדור. וכל שאסף נעלם וכל שהחזיק פרח וכל […]
את הדרך העוברת ממני אליה הצלחתי לראות רק במעומעם. כמו כדור שלג כבד היא חומקת ממני ומתקדמת לעברה. היא מאיימת לקבור, מאיימת לגעת. מאיימת להיות מורגשת ולו במעט. אני חשה […]
אל תוך תמונה מצויירת היטב אני נכנסת וכל הצבעים מתערבלים זה בזה. אם תתבונן לא תבחין בשינוי. המסגרת נותרה מרובעת, הגוונים חדים עד כדי כאב. אך הסחרור הקדום מתעצם והולך. […]
רחוק מחומות האבן, בדיוק במרכז החצר, היא עומדת נוהרת. את השלווה שלה מרגישים גם כאן, בשוליים. החדר גדוש באנשים שבאו לראות אותה לפני הסוף. לגעת בשערה השחור הם לא יכולים, […]
ומחר זה מגיע. השקט שלי עם כל הזעם ובלי אף אחד לידי להספיג את דמעותיי. הרבה יותר בטוח בלי מילים לא מחושבות שנופלות על אוזניים עוינות. שם, בין עצים ואדמה, […]
לא האמנתי שאגע, אגלה. אדע את כל הטוב שחבוי בתוכך. ולחשוב שתמיד נצמדת אל גופי. קרוב אלי ועם זאת חסרתֲ. כלל לא ידעתי את קיומך עד שנגעו האצבעות יד פורצת […]
רועדת, אני מביטה בספל שנותר. מיהרת לברוח מעליי והכוס לא הספיקה להתרוקן. וכמה טעימה הלשון שלך כשהיא חמימה ומתוקה מהתה. אני מקרבת את הכוס אל שפתיי, להרגיש אותך להתמלא בך. […]
מתוך קרעי שינה אני חושבת אותך. ידיי מחפשות אחר פניך שפתי מגששות את שפתיך. ידיים חזקות לופתות אותי לא יתנו לי להתרחק וקולך (אני כמעט נוגעת בו) הולך ודוהה.
בתוך מעטפה זעירה הוא מונח. ואני הוספתי נרתיק מסביבו, ספרים מעליו, מגירה להכיל, ומפתח לנעול. וכל שרציתי ללטף צוואר בכיכר, להרגיש שפתיים בשמש, לחבוק מותניים בין העצים. רציתי אותָּךְ באור.
מילות היחס החסרות מזכירות לי אותך. מילים נעדרות נחבטות בין עיקשותך לידי ההולמת. גם לי לא הייתה שפה בבית לא היו מילים כלל. רק אני לפעמים החבאתי אותיות בארון והברות […]