עיניים

19/10/2021 67 צפיות אין תגובות

לראשונה הבחנו בה כשנכנסה מתנשפת לשיעור.
“סליחה שאחרתי” אמרה.
נפש לא ראתה אותנו, העיניים החזקות שלו,
איך נצבענו באור
ונמלאנו חיוך.
כשהיא מרימה את ידה בשיעור, חולצתה מתרוממת קלות
והקימור בתחתית גבה נחשף מולנו.
יופייה ממלא אותנו ואנחנו רוצות להיות שלה,
להיות איתה.
להריח את ריחה ולהסתחרר.
לשאוף אותה
רק לא לנשוף.
לא לאבד חלק ממנה.
הגודש הזה,מה עושים איתו?
לעיתים אנו פורשות מהעולם.
עפעפיים טובים סוגרים עלינו
ואז אפשר לגעת בצווארה,
לרפרף על שפתיה.
אך איך נעטוף אותה והיא לא שומעת את מבטינו?

עיניים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך