נערה בלחץ פרק 6

בשעה ארבע כבר הייתי בבית וסיפרתי לאמא על היום הראשון (כמובן שלא סיפרתי לה על סוגיית נוי) והיא הייתה מאוד גאה בי, וממש שמחה שאני רקדנית ראשית. "את האירוע הזה אנחנו חייבים לחגוג! אני אתקשר לאבא שיזמין לנו מקום במסעדה". שירה צרחה מאושר, כאילו היא לא אכלה מימייה. אני לפעמים חושבת לעצמי, שלאמא שלי יש בראש מכונה שנועדה כדי לנפח אותי טוב טוב, עד שאני אתפוצץ. הטלפון צילצל. "הלו?" , "באמת?", "איזה כיף!", "אז אתה חוזר?" , "היום?" ,"מעולה! חגיגה כפולה!". זה היה נועם בטלפון, והוא עבר את השלב האחרון של הקורס טייס, והוא חוזר הביתה שוב, זה מאוד נדיר שבאותו שבוע הוא פעמיים בבית, בואו לא נדבר על אותו החודש.. "סתיוש אז מה את אומרת שאחרי המסעדה נלך למקס ברנר? נאכל שוקולד? רקדנית צריכה סוכר!" אוי נו באמת היא לא אמיתית . לפעמים אני תוהה אם אמא שלי לא איזה יצור ורוד חמוד כזה שחושב שרקדניות צריכות לאכול שוקולד. אני צריכה להתקשר לרננה, כמעט שכחתי! "הלו? סתיו?!?" "רננה, איך התגעגעתי אלייך!" "נו איך בדבר הזה של האומנויות? נכנסת לרוח הפלצנית?" איך תמיד הילדה הזאת מצליחה להצחיק אותי.. "את לא מבינה מה קרה, היום הכי הזוי בחיים שלי" סיפרתי לרננה הכל, מנוי ועד יוליה, מהסלט ועד רועי. "ואי אחות החיים שלך יפים, גם רקדנית ראשית, גם להשמיד רזה מעצבנת וגם חתיך? נולדת עם מזל" המשכנו לקשקש והיא סיפרה לי מה חדש בהרצליה, צחקנו ודיברנו קצת על מפורסמים אמריקאים חתיכים, כמו שהיינו עושות פעם. שמעתי דפיקה בדלת ונועם עמד שם "מה הרקדנית נהייתה עסוקה ושכחה לומר לאח הטייס שלה שלום?" "רננה אני חייבת לנתק, נועם פה!". קפצתי עליו כמו ילדה שקופצת על אבא שלה, וחיבקתי אותו. אני כל כך גאה שיש לי כזה אח חתיך, וטייס, הוא גם כזה אח מתחשב ומקשיב, אם לא הייתי מכירה אותו הייתי חושבת כבר מהתיאורים שלי שהוא …. לא משנה.
הלכנו למסעדה פלצנית ויוקרתית שאמא אומרת שיש עליה ביקורות טובות, ואבא הזמין לכל אחד מאיתנו סטייק וצ'יפס, למנות ראשונות הוא הזמין נא'צוס וכנפיים, וכמובן שאי אפשר בלי לחם משמין ביותר עם המון שמן. אחרי שהזמנו חיכינו לאוכל וכמובן ששירה הייתה חייבת לפתוח את הפה. "אז כולכם שמעתם שלסתיו יש חבר?". "מה מה מה?!" נחנקתי מהלימונדה שלי. אמא הייתה חייבת להתערב "נו סתיוש יש משהו שאני לא יודעת? . "שמעתי אותה מדברת עם רננה בטלפון, היא דיברה על איזה רועי אחד עם עיניים יפות ושהוא ממש החמיא לה ואמר שהיא מדהימה וזה" . "שירה! את לא אמורה להקשיב לשיחות שלי עם רננה. בכל מקרה, אנחנו לא ביחד, סתם מישהו שדיברתי איתו וזה הכל" אני כל כך רעבה . אני יכולה לאכול פיל. המנות הראשונות הגיעו, ולא יכולתי לשלוט בעצמי, נאצ'וס ועוד נאצ'וס, עוד חתיכת לחם ועוד כנפיים.. אחרי יומיים של רעב הכנסתי משהו לפה ושכחתי לרגע מהקלוריות וכל השטויות. ואז הגיע הסטייק ולא ריחמתי עליו, אכלתי כמעט חצי מהסטייק וכמעט את כל כמות הצ'יפס ואני עדיין רעבה, אבל עוצרת את עצמי \. עכשיו הולכים למקס ברנר ואמא מזמינה ואפל בלגי, וקרפ, וסופלה.. זה מריח כל כך טוב ועושה כל כך חשק, שירה ונועם מתנפלים בלי לחשוב . טוב רק ביס אחד.. מה כבר יקרה?. אני לוקחת ביס ועוד ביס ועוד ביס ועוד ביס, ביס אחד מכל מנה.. כל הדרך חזרה אני חושבת על מה שאכלתי, ועל האסון הנורא שנגרם לי וכמה קלוריות זה.. חייבת להיות דרך להוציא את הזבל הזה החוצה. הגענו הביתה, אמא ואבא הלכו לחדר שלהם למטה ואני ושירה עלינו לחדרים למעלה. אני הולכת לשירותים ושוטפת פנים, מתקרבת לאסלה וחושבת איך אני הולכת להוציא את זה ממני. שתי אצבעות לגרון, קצת ללחוץ על החזה ואני מרגישה את הכל יוצא, תחושה נוראית אבל לפחות האוכל הזה יצא ממני. אני שוטפת פנים ונרגעת, כואב לי הגרון, כואבת לי הבטן. אבל אסור שאף אחד ידע שהקאתי, זה מה שחסר לי עכשיו.. שירה עומדת מחוץ לדלת "סתיו, מה קרה, מה עשית שם, הקאת? " טוב. אני אומר לה שלא הרגשתי טוב, היא לא נראה לי יודעת מה זה להקיא בכוח. "שירוש אני לא מרגישה טוב כל כך, אז האוכל עלה לי והקאתי. אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו, באמת. אל תגידי לאמא, זה סתם ילחיץ אותה. בואי, נלך לישון". "לא סתיו, אני ראיתי ששמת את האצבעות בגרון. מה את פחדת להשמין? זה בגלל נוי הזאת?". ואו. הילדה הזאת הרבה יותר חכמה ממה שהיא נראת. "שירה! את חייבת להפסיק להקשיב לשיחות שלי. והכל בסדר את לא צריכה לדעת שום דבר, לא הרגשתי טוב וזהו!". אני שומעת אותה בוכה, כמו ילדה קטנה. " נו מה את בוכה? כאילו מה קרה..". "כי אני לא רוצה שתהיי כמו האלה שמקיאות או שלא אוכלות בטלוויזיה ושהן חושבות שהן שמנות ואז הן נהיות נורא רזות". "אל תדאגי שירה אני מאוד רחוקה מלהיות נורא רזה. פשוט תשכחי ממה ששמעת.. או שראית.. ואל תקשיבי לשיחות שלי ! לילה טוב" . כל הלילה לא הצלחתי להירדם, לא היה לי נעים משירה.. איך היא יודעת את כל זה? רק זה מה שחסר לי, שהיא תספר לאמא. טוב נו נשחד אותה בבגדים או משהו.