תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י”ב
לפרק הקודם:
—
זאת הייתה הפעם הראשונה של גולן מקול בתחנת משטרה כלשהי.
הוא קיווה שזאת תהיה היחידה.
ברגע שנכנס גולן לתחנת משטרת תל-אביב, קראה לו שוטרת צעירה להיכנס לחדר. הוא זיהה את קולה משיחת הטלפון.
הוא נכנס איתה בהכנעה ובחשש לחדר שהפנתה אותו השוטרת אליו.
היה זה חדר עם שולחן, כיסאות משני הצדדים ומראה בצד השמאלי. מאוורר שבשב בתקרה ומנורות ניאון האירו.
בצד השני של השולחן ישב שוטר צעיר שנראה עייף ומדוכא. השוטרת סימנה לגולן לשבת והגישה לו כוס מים.
הוא ידע שזה בשביל תביעות אצבע אבל שתה בכל זאת.
"אדון מקול. שמי קורט מילר, נציג מיח"מ בארץ. השותפה שלי כאן היא הצוערת יעל רוזן מתחנת משטרת תל אביב," קורט עצר ואז המשיך "נשמח אם תשתף איתנו פעולה ותספר לנו על טיב יחסיך עם מיס' טיפני קלסו".
"טיפני?".
"כן," אמרה יעל והתיישבה ליד קורט. שומרת על מרחק. היא הוציאה טאבלט והריצה תמונות שגולן וטיפני העלו לרשת. "הייתם בני זוג?".
"ניסיתי, ממש ניסיתי להגיע לרמת ה-'בן זוג'. אבל טיפני קשה כמו קיר, אי אפשר לשבור אותה".
"אני מבינה" אמרה יעל באגביות.
"הלילה אני אמור אולי להיפגש איתה" נזכר גולן.
"זה בלתי אפשרי לצערי" אמר קורט.
"למה לא?".
"טיפני קלסו מתה בהתרסקות מעלית בניין משרדים לפני מספר שעות," הסביר. "אני מצטער".
"היא מה?".
"אתה מכיר מישהו שירצה לפגוע בה?".
"לא, טיפני הייתה מלאכית. אבל – קשה כמו קיר מבחינה רומנטית, הייתי עושה הכול כדי שתתאהב בי".
קורט נאנח, קם ואמר "מר מקול. אתה עצור בחשד רצח טיפני קלסו".
יעל קמה במהירות ואזקה את גולן "למה?" שאל.
"אמרת בעצמך שהיית עושה הכול," הסביר קורט "אולי היא סירבה והתרגזת. יש לך את הכסף והכלים לגרום לקריסה. תהיה במאסר עד שהעניין ייבדק.
יעל יצאה עם גולן כשהוא כבול באזיקים והטלפון של קורט צלצל.
"הלו".
"מוצלח מאוד" קורט שמע את הקול המוכר.
"תן לי לדבר עם אשתי" דרש קורט.
כמה שניות עברו "קורט, מה קורה פה?".
"ליבי, הכל יהיה בסדר," הייתה לו תחושת הקלה. "איך אתם?".
"אני לא יודעת איפה אנחנו, הם פשוט פרצו בחבטה את הדלת וסיממו אותי. לא הספקתי להתגונן".
"יהיה בסדר".
עברו כמה שניות "עכשיו יש לי משימה אחרת בשבילך".
—
עמוס לא אהב להיות נוכח בלשבת שבעה, וגם לא הכיר מי שאוהב.
הוא לא אהב גם להיות נוכח בשבעה של אנשים יקרים לליבו.
והכי לא אהב לשבת שבעה בעצמו.
'מה קרה לך ריקי?'.
אל הבית נכנסה עכשיו אחת הנשים שעמוס נמנע מלפגוש הרבה זמן.
שריל גרדין התיישבה ממרחק לקחה ספר תהילים והחלה לקרוא כמו שאר האנשים בבית.
'הגיע הזמן לשבור את הקרח' חשב עמוס וניגש אליה.
"עמוס" היא לא ידעה מה להגיד.
"שריל, תודה שבאת".
"אני ממש מצטערת על מה שקרה," אמרה שריל. "מההיכרות הקצרה שלי עם ריקי – היא הייתה בחורה נהדרת".
"את צודקת, היא אכן הייתה נהדרת, ומיוחדת במינה".
"אם אתה צריך משהו, כל משהו, אל תהסס להתקשר אליי" הוציאה לו שריל כרטיס ביקור.
הוא לקח את הכרטיס הביט בכרטיס בתדהמה "רופאת משפחה פרטית? כל הכבוד!".
"כן," אמרה שריל בביישנות. "התקדמתי מעט מאז… אתה יודע".
שניהם שתקו.
"טוב… אני… אני חייבת לזוז, יש לי פציינטים" שברה שריל את השתיקה בלי להביט בעמוס.
"בהחלט, מקווה שניפגש שוב".
היא נעלמה במהירות כמו הרוח.
—
זה היה קשה. אבל שריל הרגישה שהיא חייבת.
היא הייתה חברה טובה של עמוס בעבר ומשמעותית בחייו.
בדרכה למכוניתה היא תהתה שריל אם הוא עדיין משמעותי בחייה.
מאז שנפרדה מבעלה לפני שנה כי בגד בה, הלב שלה היה פגוע מאוד.
שריל חיפשה אדם אמין, שתוכל לסמוך עליו, ופתאום כשראתה את עמוס – הלב לה קפץ!
'מה קורה לי?' תהתה שריל.
כשנכנסה למכונית, סגרה את הדלת והביטה במראה אמרה "מה לעזאזל…?".
"יש לנו הרבה על מה לדבר ומעט זמן – אז תקשיבי טוב" אמרה הדמות שהסתתרה במושב האחורי…
—
האישה נכנסה למשרד בפנים מרוצות. כולם צייתו לדבריה.
התכנית מתקדמת כמתוכנן.
"גברתי, יש שיחת אינטרנט בשבילך".
"תודה" אמרה וניגשה למחשב הקרוב.
במסך הופיע הפנים של אהוב ליבה "מה נשמע, מתוקה?".
"מתגעגעת".
"גם אני, אבל אני חייב לעבוד על התיק של קלסו כדי שנצליח".
"אתה צודק, אבל זה עדיין מעציב" פניה החמיצו.
"הרעיון שלך היה גאוני, לא פלא שנבחרת להיות המנהלת" אמר בהערכה.
"תודה, אהובי. מצפה לחזרתך".
—
"מה מצבה, ד"ר?" שאל טוני את הרופא המשטרתי בפעם העשירית.
קנדריקס הייתה מונחת על הספה והרופא ישב על כיסא ורכן לעברה. טוני הסתובב בדאגה מסביב, מביט בה בריכוז, אולי יש פרט חסר.
במבט ראשון נראה שהיא נחה בשלווה, אבל מבט שני הראה שההיפך הוא המצב.
היא הייתה אחוזת אימה.
"גרוע יותר מהפעם הקודמת לצערי. זעזוע שלישי ברצף זה כבר רציני," ענה בעצב. "אתה יודע מה גרם לזעזוע הזה?".
טוני הרים כתפיים בייאוש "היא הלכה לחדר האמבטיה בזמן שישנתי, שם מצאתי אותה".
"אולי יש שם דבר שהשפיע עליה" תהה הרופא.
טוני רץ לחדר האמבטיה והחל בחיפושים. לא היה אכפת לו לבלגן את הכול.
לאחר דקה מצא אותה – טבעת אירוסין.
'קנדריקס, מה עוד את לא מספרת לי?'
טוני לקח את הטבעת ושם אותה עמוק בכיס מכנסיו – איש לא צריך לדעת מזה, כרגע.
הוא החליט לחקור את זה בעצמו.
טוני חזר לרופא "לא מצאתי כלום".
"חבל…" נאנח הרופא. "המשך לשמור עליה ב-4 עיניים. תאזוק אותה אפילו. אסור לה לחזור לעבודה במצב כזה".
טוני הנהן והרופא הלך.
הוא שקל לאזוק את קנדריקס. היא לא תסלח לו על זה – אבל הוא לא יוכל לשמור עליה בדרך אחרת, ועל אף שוטר אחר הוא לא סמך.
הוא נשא את גופתה הרועדת למיטה ואיזק רק יד אחת למיטה.
לא מועיל בהרבה – אבל לפחות הוא ירגיש אם היא תנסה לברוח.
טוני נשכב על המיטה גם הוא, שומר ממנה מרחק בטוח, ובהה באוויר בייאוש.
הוא ניסה להיזכר מתי התפלל בפעם האחרונה.
—
הבר לא לא היה עמוס באותה העת.
זה לא היה אכפת מיקה מגל בכלל.
כלום לא היה אכפת לה.
"היי בייב" שמעה מיקה קול מוכר מהצד שלה "איך את מרגישה?".
"היי בייב" ענתה בסתמיות ובלי לענות על השאלה ובלי להביט לכיוון.
היא לא רצתה שייראו את שארית הדמעות שלה.
מיקה חטפה הלם רציני כשראתה את גופתה המדממת של אחותה ריקי.
היא בכתה ללא הפסקה והתביישה בעצמה.
מישהו אחז בכתף שלה. היא הסתובבה והספיקה להביע חיוך מאולץ.
"זה נגמר, מיק" כך אורן, החבר החדש שלה כינה אותה. היא אהבה את הכינוי.
אורן לבייב היה בחור בן גילה של מיקה.
מיקה לא ידעה למה היא אוהבת אורן, הוא לא היה הטיפוס שלה.
אורן היה דק גזרה, שיער שחור קצר, פנים עם גומות, ועל אפו משקפיים שתמיד גלשו.
הוא היה חכם מאוד. בצבא היה נהג ג'יפ, וכיום עובד בתוך עוזר-מחנך.
לא משהו מיוחד.
אורן לבש באותו זמן טי-שרט לבן ומכנסי ג'ינס. ואילו מיקה הביאה שמלה חושפנית בצבע כחול-ים שקנתה מכספה האישי – והסתירה אותה בארגז מתחת למיטה.
אבל היה באורן משהו שריתק את מיקה, דבר שלא יכלה להצביע עליו.
"מצטערת, אני עדיין בטראומה".
"אני מבין, אוכל לעודד אותך איכשהו?".
"איך?".
"זוכרת שזכית בתחרות השתייה לפני שבועיים?".
מיקה נזכרה. באמת היה מצחיק לראות אותו ואת חבריה בתחרות הזאת. היא אף-פעם לא הפסידה.
היא לא רצתה לדמיין מה אמא שלה הייתה עושה אם הייתה יודעת שהיא משתתפת בדברים כאלה…
"כן, הבטחת שתשיר שיר בעמידה על רגל אחת".
"ועכשיו אקיים את הבטחתי" אמר ופנה לסאונד-מן.
'הוא לא רציני…'.
פתאום אורן לקח את הרמקול של הסאונד-מן, עלה על הבמה ועמד על רגל אחת.
"השיר הבא מוקדש לחברה שלי – מיקה מגל".
'הוא לא רציני..'.
"אם תרצי לדבר מחר אני חוזר, אל הפינה החמה שבליבך. תני לי שקט נפשי וכח להמשיך לחיות את חיי לצידך…"
מיקה חייכה 'כנראה כן יש חיים אחרי המוות'.
—
אדם מבוגר בחליפה שחורה ובגדים הדורים יצא מחדר העבודה במשרדו של גל.
שלושה אנשים שריריים למראה וחמושים בקדח יצאו אחריו.
"נעים להכיר אותך, מר רז," אמר האיש "שמי…".
"ניקולס טנדי," השלים אותו גל. "חשבתי שאתה מת. שנערוך מסיבה?".
ניקולס צחק "שנון מאוד, מר רז. אני יכול לקרוא לך גל?".
"למה לא? כולנו חברים כאן" אמר גל והצביע לאחוריו.
"אז ככה, גל. אני קצר בזמן. אשמח לשיתוף פעולה מלא מצדך ואעזוב אותך לנפשך".
"קודם אמור לי היכן שותפיי – איימי וילנאי ועזיז אל-מסרי" דרש גל.
"לגבי עזיז," החל ניקולס והצביע על שלולית הדם "בוא נגיד שהוא לא איתנו כי לא שיתף פעולה".
'איימי, בבקשה תהיי בחיים'.
"באשר לגברת וילנאי," אמר ופנה לבחורים "בבקשה הביאו את הבחורה".
עוד אדם שרירי דומה לאחרים יצא עם איימי מחדר ההמתנה. הוא כיוון על גבה באקדח.
גל סרק אותה במבטו – נראה שנאבקה כי בעיניה נראתה חבורה.
"אני מצטערת" אמרה כשראתה את גל "הם אמרו באינטרקום שיש להם מה להעיד – וישר כשפתחתי הם השתלטו על המקום".
"זה בסדר" אמר גל.
הוא יכול לנסות לברוח, איכשהו, אבל איימי עלולה להיפגע.
"עכשיו, כשאתה מרוצה, אפשר להתחיל?" שאל ניקולס.
"למה לא?" משך גל בכתפיו.
"בסדר – רק שתדע שניתקנו את כל מצלמות האבטחה בבניין ובסביבה," אמר ניקולס.
"חכמים" אמרה איימי.
"תודה" אמר ניקולס ופנה לרז "אז איפה זה?".
"איפה מה?" שאל גל.
"התיעוד, איפה הוא?".
"אין לי מושג על מה אתה מדבר, ניקולס".
"ריקי מגל החזיקה סוג של תיעוד, זה יכול להיות כל דבר, הוא לא נמצא בשום מקום – לא בדירתה, לא במקום עבודתה, ואפילו לא בגופתה".
"אתה זה שירה למוות בריקי" הבינה איימי.
"אחד מבחוריי הטובים ביותר, כן" חייך ניקולס.
"בכל אופן אין לי שום מושג על שום תיעוד. הייתי בסך הכול שומר האולם" אמר גל.
"אכן, הצלף שלי ראה אותך יחד עם העוזרת היפה שלך, זה ממש כמו דייט לדעתי" אמר ניקולס.
"תודה על המחמאה" אמרה איימי באגביות.
"היא לא נתנה לי כלום, אני לא בטוח שהיא בוטחת בי כל-כך. לא היינו ביחסים טובים" טען גל.
"אבל – היא בטחה רק בך לשמור על החתונה, ולא באף אחד אחר" השיב ניקולס.
"ומסתבר שלא עשיתי עבודה מספיק טובה" אמר גל.
"אם היא בטחה בך בעניין כזה – אני בטוח שהפקידה בידך את התיעוד. אנא מסור לי אותו, וניפרד לשלום כ… ידידים".
"שוב, אני חוזר ואומר – אין לי מושג על מה אתה מדבר. ריקי לא נתנה לי שום תיעוד".
"ואני בקושי הכרתי אותה" טענה איימי.
ניקולס נאנח "כנראה שבכל זאת נצטרך לבצע חיפוש יסודי כאן, בחורים. לעבודה".
הבחורים שלו התלוננו מעט ואז החלו לבלגן את המשרד.
ניקולס פנה אל גל ואיימי "מצטער, גם אתם צריכים לעבור חיפוש יסודי. תורידו את הבגדים, כולל כל החפצים".
איימי החווירה.
"ניקולס, אני מבטיח לך- אין לאיימי ולי כלום. שום תיעוד או כל דבר אחר".
האיש מאחורי גל בעט בגל והוא התקפל בכאב. האקדח הוצמד לגבו.
"גל!" איימי קראה בבהלה.
"אני מצטער, גל. איני בוטח באנשים. זאת בעיה אצלי," נאנח ניקולס. "אני לא אבקש פעם שנייה. חבל לי לחפש עליכם כשאתם מתים. יותר מדיי דם".
"ארד לרמת הבנתך," אמר גל, עדיין מקופל על הרצפה ודיבר באיטיות כאילו מדבר לילד "אין… לנו… כלום".
ניקולס הפתיע פתאום ובעט בגל בעיטות חזקות ללא הפסקה עד שיצא דם מפיו של גל.
"תפסיק! אעשה זאת! רק עזוב אותו" קראה איימי בבהלה.
"איימי, לא!" דרש גל.
"בוא נסיים עם זה" אמרה ועשתה כציוויו של ניקולס. כולל הורדת הארנק, הצמידים, העגילים וגומיית השיער – מה שגרם לשיערה להתפזר.
ניקולס הביט וחייך "יש לך עוזרת יפה מאוד, גל – וגם חכמה יותר ממך," אמר ניקולס "תורך".
גל נאנח, קם בקושי ועשה כמותה. לאחר מכן הוציא את הכדורים מאקדחו וזרק אותו ואותם על הרצפה, הוריד את שעונו המקולקל, את העט והיומן ואת ארנקו.
כשסיימו הביט בהם ניקולס "איזה יפים אתם, יקרים שלי. ממש מתאימים אחת לשני".
הם הביטו אחת בשני כי לא הורשו להרכין ראש.
מודים במחשבתם שניקולס לא טועה בטענתו הראשונה.
בזמן שאחד מאנשי ניקולס נבר בבגדיהם ובחפציהם אמר ניקולס "אתם יודעים, עקבתי אחריכם וחקרתי עליכם לעומק מאז החתונה – אתם ממש אנשים מעניינים".
"למה אתה מתכוון?" שאלה איימי, חוששת מהתשובה.
"גל – חוקר פרטי מעולה, אבל גם עם שלוש משרות בקושי מפרנס את עצמו. לא ממש מוצלח בקשר חברתי – למרות שהוא מאוד נחמד ואהוד. משפחה תומכת אך לא משקיע בה. והכי מעניין – בעל רגשות עזים לעובדת שלו".
איימי הסמיקה.
"זה לא.." החל גל למחות.
ניקולס המשיך "ואת, איימי – בעלת עבר מזוויע שהתגברה כמעט על פחדיה. כמו שאמרתי קודם – יפה מאוד וחכמה מאוד. אבל הלב שלה מסנוור אותה וגורם לה להראות כטיפשה".
איימי צמצמה עיניים בכעס "למה אתה מתכוון|?".
ניקולס פנה לאחד מהגברים שבאו איתו "בבקשה, קרא לנהג שלנו".
האיש ירד ותוך דקה עלתה יחד עימו דמות שאיימי זיהתה תוך שנייה.
"אני לא מאמינה!" צעקה איימי. "איך יכולת לעשות לי את זה?".
"מצטער, איימי," אמר שקד סנואו ללא גמגום כלל. "זה לא היה במכוון, יש לי אכן רגשות כלפייך".
"למה?".
"המדינה לא משלמת לי ולאימי כסף – מר טנדי כן, והמון," אמר. "שכנעתי את מר טנדי שלא יפגע בך אם תשתפי פעולה".
'אני לא יכולה לבטוח באף אחד' חשבה איימי והחלה לבכות.
אחד הבחורים ניגש לניקולס ולחש לו דבר מה "נראה שאתם ממש טובים במחבואים – תתלבשו במהירות ונלך מכאן למקום יותר מהנה".
איימי רעדה "למה אתה מתכוון?".
"את עוד תראי – ויש לי הפתעה מיוחדת בשבילך כשנגיע" אמר ניקולס.
הם התלבשו ואספו את חפציהם למעט האקדח של גל והטיזר של איימי שנלקחו מהם וירדו במעלית לקומת החניון.
"ברשותך גל, ניסע במכוניתך ונשב מאחורה עם גברת וילנאי. אתה תנהג לאן שאומר לך".
גל הנהן, פתח להם את מכוניתו, ולאחר שכולם התיישבו – נכנס גם הוא לתא הנהג. אחד מהבריונים עם אקדח מכוון לידו.
גל הביט במראה על איימי שישבה בין בריון אחד לבין . היא הייתה מקווצת מפחד.
'איך חשבתי לרגע לצרף אותה לחקירה?' חשב בזמן שהתניע את המכונית וחיכה להוראות.
המשך יבוא…
תגובות (4)
*בדרכה למכוניתה היא תהתה שריל – או 'היא' או 'שריל' לא שניהם
מרוב שהאתר מוצף בסיפורי ספאם לאחרונה כמעט ופספסתי את הפרק.
גולן מקול המסכן. הוא נשמע כמו בחור נחמד שלא מגיע לו להיות מואשם במשהו כזה. בהחלט נראה שמפלילים אותו.
קורט הוא כזה, דמות ממורמרת, לפחות ככה הוא נראה לי, כאילו אין לו כוח להתמודד עם העבודה שלו. עצוב שחטפו את המשפחה שלו ושסוחטים אותו. (משום מה אני תמיד מדמיינת אותו כמו קורט מהסדרה אן-סי-איי-אס).
בהתחלה היו לי חשדות לגב טוני אבל אני מתחילה לחשוב שאולי הוא באמת בחור סבבה שדואג לקנדי באמת. אני מקווה שאני לא טועה.
עמוס, שלום חבר, נחמד לראות אותך ברצף העלילה.
הדבר היחיד שאני חושבת עליו כרגע זה רק שלא יתגלה שהוא גרם בטעות למוות של ריקי. זה לא נראה כך בשום צורה, אבל אני כבר לא בטוחה כלום.
לא צחוק, אני מרגישה שעשיתי עבודת בילוש בעצמי פה. לא זכרתי מי זאת נטלי בראון אבל השם משפחה הזה היה נשמע לי ממש מוכר. הלכתי פרקים אחורה ולא מצאתי איזכור שלה, אבל אז חשבתי לעצמי-
אולי היא קרובה של ריקי? חזרתי עד פרק ב' ואז זה היה מולי "עמוס בראון", אז היא אחותו (נכון? הייתי בעיקר נחושה לגלות את השם משפחה, לא התעמקתי ממש, אבל זה בהחלט ריענן לי הרבה מידע).
שקד סנואו ילד חרא. סליחה כן, אני פשוט לא תומכת בניצול אנשים, וזה לא משנה כלום שהוא אמר שיש לו רגשות. אני עוד התחלתי לשמוח בשביל איימי שהיא מצאה מישהו הגון, אבל נראה שבאמת יש לה ביש מזל אחד גדול בחיים.
עכשיו תוסיף לכל הסקרנות הקבועה שלי גם את הסקרנות על מה זה לעזאזל התיעוד הזה שהם מחפשים. אני מתחילה לחשוב שהשאלה האמתית כאן היא "מי זאת ריקי מגל?"
רעיון! מה אם ריקי היתה מלצרית של ניקולס טנדי ושמעה איזו שיחה מפוקפקת שלו, או שהיא גילתה עליו משהו כי יש לה תואר במדעי המחשב (אין לי מושג מה זה הנושא הזה כן, אני סתם מחרטטת כאן).
המסקנה שלי מהפרק הזה היא שכל הדמויות פשוט מסכנות (XD)
היי!
תודה על התגובה ועל הרעיונות, אבל יש כבר עלילה :-).
תיקנתי – מדובר במיקה מגל, אחותה הקטנה של ריקי
עייני פרק 5 ופרק 7
היי!
תודה על התגובה ועל הרעיונות, אבל כבר יש לי עלילה :)
לגבי נטע-לי בראון עייני פרק 5 ופרק 7
טעות