תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י"ד

לפרק הקודם

תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י"ג

—

קורט נדהם למשמע אוזניו.
"אתה באמת חושב שאני אעשה את זה?".
"שמעת פעם על חמורבי?" נשמע קולו של ניקולס. "הוא נשמע בחור כלבבי".
"לך לעזאזל, טנדי!" קרא קורט.
"היזהר במילותיך, צריך לכבד זקנים ממך".
"ואם אעשה את זה – אתה מבטיח שתעזוב אותי ואת משפחתי?".
"נשבע בקבר של הבן שלי!".
קורט נאנח בעגמומיות "איך תרצה שאבצע את זה?".
—
הניידת חנתה מתחת לבניין המשרדים.
המכונית שחיפשו לא הייתה שם כמצופה.
יוסל'ה כינר טען את אקדחו והפנה את פניו למושב האחורי "תישארי כאן".
"נראה לך?!" אמרה איזי "אני קראתי לך! אני המנהלת של המבצע הזה!".
"את אזרחית" הוא תיקן אותה.
"אני יודעת להג.. היי!" החלה לומר, אבל אז מחתה כשאזק את זרועה לדלת.
"בשביל הבטיחות שלך" אמר וזרק לעברה מכשיר קשר משטרתי. "וזה כדי שלא יהיה לך משעמם".
"אני אצעק עד שכולם ישמעו!" היא איימה. "ואז ייראה כאילו אתה עושה לי משהו רע".
"יופי, זה ימשוך את הנמצאים במשרד, אם הם עוד שם".
"בגללך אפספס את כל האקשן, מעוצבנת עליך!".
"קחי מספר" אמר ופנה למדרגות לקומת המשרד של חברו משכבר הימים.
"אם לא אחזור תוך חצי שעה או אם תשמעי יריות – תקראי בקשר לתחנה" קרא בלי להביט בה.
—
יוסל'ה הופתע כשאיזי התקשרה לתחנה וביקשה דווקא לדבר איתו.
בהתחלה בכלל לא הבין מי היא, אבל אז כשתיארה את עצמה נזכר ביום הקודם.
אחרי שאסף אותה מביתה עם הניידת, סיכמה לו במהלך הנסיעה, יש לציין- בפרצוף קצת מסמיק, על מה שקרה בינה לבין גל מאז שנפרדו ממנו.
"מה אתה חושב שזה?" שאלה אותו אז.
"זה יכול להיות לא מעט דברים – תיק בלתי פטור, סחיטה, איום… אני לא רוצה להעלות השערות לפני שנגיע".
עכשיו הבחין בדמות נוספת שעלתה כמה מדרגות לפניו. הדמות נכנסה לקומה בה המשרד של גל וניסתה לפרוץ למשרד.
"עצור! משטרה!" קרא יוסל'ה והרים את התג, מוכן לשלוף את האקדח.
הדמות הסתובבה והביטה בו בבהלה – בחורה דומה מאוד לעוזרת של גל.
"איימי וילנאי?" שאל יוסל'ה.
"לא, אני בת דודה שלה – דבי וילנאי" אמרה הבחורה הוציאה תעודת זהות.
התעודה נראתה אמיתית בעיני יוסל'ה.
"מה את עושה כאן, מיס' וילנאי?".
"אני מתארחת אצל איימי בזמן האחרון, כי אני גרה בחול והגעתי בשביל עסקים – אבל איימי לא הגיעה הביתה ממזמן, והסלולארי שלה לא זמין".
"והסיבה שאת כאן היא…?".
"היא אמרה שהיא הולכת לעבודה," החלה דבי. "וכמו שאני מכירה את הרגשות של איימי כלפי גל רז – היא לא תפספס יום עבודה".
יוסל'ה לא רצה לספר לה על איזי.
"הישארי כאן, את אזרחית – אני אכנס ואבדוק מה המצב בפנים".
דבי רטנה ונתנה לו לעבור.
'לפחות בחורה אחת בעולם לא עושה לי בעיות' הירהר.
המשרד היה נעול – אבל יוסל'ה קיבל אישור לפתוח.
"מה אתה רואה?" קראה דבי כשפתח את המשרד.
'משהו רע בהחלט קרה כאן' חשב יוסל'ה.
"אני עדיין בודק" ענה.
כל המשרד היה מבולגן לגמרי, קלסרים עם דפים מפוזרים, ארונות פתוחים, המצלמות בכלל היו כבויות ו… דם קרוש?
'הו לא, גל!'.
יוסל'ה ניגש למקור הדם – היה זה אדם עם חזות מזרחית.
הוא הכיר אותו רק מתמונות – עזיז אל-מסרי.
'מסכן'.
הוא רקע ברגל מצוברח 'גל, איפה אתה? אם אתה מת – אני אהרוג אותך!'.
פתאום הרגל שלו נגעה במשהו קטן שהיה מוסתר צמוד לכניסה.
יוסל'ה הרים את החפץ.
'זה רק עט'.
ובמחשבה שנייה 'ה-עט!'
הוא שם את העט במהירות בכיסו ויצא מהמשרד בריצה לכיוון המכונית.
"מה קרה? מה מצאת?" שאלה דבי ורצה אחריו.
"הבנתי שלבוס של איימי יש יותר שכל ממזל".
—
נשמעו דפיקות על דלת החדר.
"יבוא!" קרא ניקולס.
הדלת נפתחה ובדלת עמדה הבחורה הג'ינג'ית המנומשת.
"מצטערת סבא – זה גם לא היה גם אצל איזבלה סטרלינג".
היא לא ידעה לפרש את מבט התגובה – עצב? אכזבה? כעס?
"זה בסדר, פייפר, התיעוד יכול להימצא בעוד מקומות. רק צריך לחשוב מחוץ לקופסה".
"אתה רוצה שאפעיל את האנשים שמחוץ לקופסה?" שאלה פייפר.
ניקולס הנהן בחיוך.
—
"וזה כל הסיפור" סיכמה קנדריקס.
נראה שנרגעה קצת ושהוקל עליה.
טוני הביט בה בעצב "אני מצטער לשמוע".
"עכשיו אתה יכול לשחרר אותי בבקשה?" שאלה בתקווה.
טוני ניגש, פתח את האזיק ואז שם את הטבעת על שידה צדדית.
"מילאתי את הבטחתי. להתראות קנדריקס".
הוא פנה ללכת אבל אז הרגיש יד על כתפו, הוא הסתובב חזרה.
"לא התכוונתי למה שאמרתי," אמרה קנדריקס. "אני במצב מתוח וכנראה עם פתיל קצר. בבקשה תישאר".
טוני חייך "לא תיפטרי ממני בקלות".
קנדריקס נשקה לו והרגישה חמימות. כאילו כוחה חוזר אליה.
טוני ניתק את המגע אחרי מספר שניות "אכין לנו משהו טעים. שאחמם פסטה?".
היא התיישבה על כיסא ושמה מרפקים על השולחן "מה שבא לך".
"תזכרי, את נתת אישור" קרא, ואז נשמע צפצוף המיקרו-גל.
היא הביטה על הטבעת ממרחק, שוב התחיל כאב ראש.
'תשתלטי על עצמך, קנדריקס! עוד יקחו אותך לבית משוגעים! הסיפור נגמר והטבעת חסרת משמעות'.
'פאק-פאק-פאק-פאק!'
דפיקות דלת הכניסה נשמעו.
"מי שם?" קראה קנדריקס.
אין תגובה.
"לכי תסתתרי בחדר, אבדוק מה זה" לחש טוני.
קנדריקס הנהנה, רצה לחדר, נכנסה במהירות לארון הבגדים וסגרה את הדלת של הארון.
היא שמעה את טוני מתקרב באיטיות לדלת ואז שמעה קול אנחת רגיעה, ואז שמעה את הדלת נפתחת.
"מה…?" היא שמעה את טוני.
"פפפ, פפפ, פפפ!" נשמעו 2 יריות אקדח.
"טוני!" צרחה קנדריקס ומיהרה לכיוון הדלת.
גופתו של טוני שכבה בתוך שלולית דם.
נראה כי כדור אחד פגע בחזה וכדור שני בבטן.
היא הביטה החוצה, לא היה אף אחד בחוץ.
'פלללל! פלללל!'
צלצול הטלפון נשמע מפנים הבית.
קנדריקס ניחשה מי זה.
היא ניגשה אל הטלפון "הלו?".
"התגעגעת אליי, קנדי?" שמעה את קולו של ניקולס.
"איך אתה מעז…" צרחה.
"עין תחת עין, קנדי. נתראה!" צחק ניקולס וניתק.
—
לא רחוק משם ישב יוני ארנון על הספה וצפה בטלוויזיה בחדשות היום.
עוד רצח, האשמת אונס, פוליטיקה, תחקירים, מזג אוויר…
'מתי כבר ידברו על דברים פוזיטיביים משמחים, ובאמת יוכיחו שזה – ערב טוב, כמו שהם אומרים בהתחלה?'
חווי הגיעה מסביב לכורסה והתיישבה לידו "סוף-סוף שי וקרן הסכימו להירדם".
"אני דווקא מקנא בך," אמר יוני בהערכה. "את נמצאת עם הילדים יותר ממני"
חווי החזיקה בכף ידו "כי אתה בהיי-טק. אבל אתה מועיל לעולם, כולנו יודעים על זה. למשל, תזכיר לי מה אתם מפתחים עכשיו?".
"תוכנת וירוס לוירוס," ענה בגאווה. "אנחנו קוראים לתוכנה 'ויויאן'".
"בדיוק, אתה תוכל להגן על משרד הביטחון עם זה – וגם על המחשב בבית כדי ששי וקרן יוכלו לשחק בו".
"יודעת, מזמן לא חגגנו איזה משהו" אמר יוני וקם "יש כאן איזה בירה?".
"טיפשון, שכחת שיש לנו ילדים קטנים בבית?" צחקה חווי.
"טיעון טוב, אני מזמין פיצה. מה בשבילך?".
"אתה רוצה שאשמין, כמו איריס שבהריון?" צחקה חוי.
"איריס בהריון?" הופתע יוני וכמעט השתנק. "מזל טוב!".
"איפה אתה חי?! איריס בהריון כבר חודשיים! אפילו כמעט שלושה חודשים".
יוני התנשם ואז אמר "טוב, אני מתקשר להזמין פיצה, ואני לא מקבל סירוב" אמר בחיוך והלך לפינת האוכל שם הטלפון.
יוני החל לחייג.
קול חבטה נשמע מחדר הילדים.
"אני הולכת לבדוק מה זה, תזמין לי תוספת זיתים".
היא הלכה לכיוון החדר כששמע יוני בטלפון "הלו?".
"איריס, אנחנו צריכים לדבר".
"סוף-סוף אתה נזכר להתקשר?!" שמע את קולה של איריס זועם בשקט. "אחרי כמעט שלוש חודשים!".
"אני…" החל יוני לומר, עד ששמע קול ניפוץ מהחדר "אני אחזור אלייך".
הוא רץ לכיוון החדר ונדהם לראות אדם גבוה וחסון עם מסכת ציפור בפרצופו, מנסה להגיע אל פנים הבית.
שי וקרן הצטנפו בפחד בצד החדר וחוי זרקה על האיש כריות בגדלים שונים.
האיש נאבק בכריות ודם ירד מזרועו, יוני הבחין בזכוכית על הרצפה מרסיסי מראת השולחן השבורה של הילדים.
יוני הסתער עליו בכל כוחו במתקפת פתע והפיל אותו על הרצפה.
הבעיה הראשונה הייתה שיוני נפל יחד איתו, הבעיה השנייה הייתה שהאיש קם מהר יותר ממנו.
כשעמד האיש לבעוט ביוני – חבטה בגבו חוי בעזרת מנורת שולחן ואז נתנה בעיטה בישבנו.
האיש קרא בכאבים.
"צא מהבית שלי!" צעק יוני.
האיש ברח דרך החלון במהירות ונעלם.
"מי זה היה?" שאלה קרן.
"לא יודעת, מתוקה שלי. אני מקווה שהוא לא יחזור" אמרה חוי.
"אני פוחד," אמר שי. "מה אם הוא ממתין מחוץ לחלון ומחכה שנלך לישון?".
יוני הביט בחלון – האיש לא היה שם.
הוא שקל להזמין משטרה, אבל במחשבה שנייה הבין שבטח הוא כבר הספיק לברוח, ומשטרה תפחיד עוד יותר את הילדים.
"יש לי רעיון. בואו נזמין פיצה שתעודד אותנו, ואחר כך נישן כולנו יחד?" הציע.
הילדים הנהנו.
חוי חייכה והביעה מבטים של הערכה והכרת תודה.
"אז קדימה, בואו נלך ונתקשר לפני שיסגרו" אמרה חוי.
הם יצאו והלכו לסלון וחוי הפעילה את הסרט המצויר – 'מולאן' של דיני, אותו הילדים אהבו, כל אחד מסיבה שונה.
היא אהבה רק את מושו דרקון הכיס, ואת אדי מרפי באופן כללי.
באותו זמן הזמין יוני פיצה, כל אחד עם תוספת כבקשתו, ואז חייג שוב לאיריס.
"סליחה שניתקתי" אמר.
"מה קרה?" התעניינה.
"פורץ הפחיד את הילדים, חוי כיסחה אותו ועשתה את רוב העבודה.
"אוי, זה נורא!" אמרה איריס. "מה עם הילדים?".
"שמתי להם דיסני, הם יירגעו מהר" ענה.
"זה לא זמן טוב לדבר, ת'יאו יכול להתעורר ולשמוע" אמרה איריס בחשש.
"מחר ב-15:00 בקניון איילון בארומה?" הציע.
"בסדר, נתראה, לילה טוב!" אמרה וניתקה.
הוא לא הספיק לאחל חזרה.
'למה זה קורה לי?'.
"אתה בא, אבא?" קרא שי. "עוד מעט השיר שאתה אוהב".
"אני בא!" קרא והלך לכורסה.
כששמע את השיר 'תהיו גברים' נאנח בשקט וקיווה שאף אחד לא שמע אותו.
בעיקר לא חוי.
'מה אני אעשה?'
—
'פפפ!!'
גל לא הרגיש כלום.
משהו נפל על האדמה לא רחוק ממנו.
'אם זה לא אני – זה אומר… אוי לא, בבקשה שזה לא איימי!'.
גל הביט במתח הצידה בחשש לכיוון בו נראתה איימי קודם.
הדבר הראשון שהבחין בו הייתה גופה – והיא לא הייתה שלה.
שקד סנואו שכב מת על האדמה.
איימי רכנה צמודה אל גופתו של שקד, מתנשפת כדי להרגיע את עצמה.
'מה לעזאזל קורה כאן?' חשב גל, מתעלם מהכאב שנשאר מהעינויים שעבר.
"אנחנו חייבים להוציא אתכם מכאן" אמרה דרורית ופתחה את השרשראות והאזיקים.
"למה שתעזרי לנו?" חשדה איימי.
דרורית הורידה את המסכה מהפנים "כי העניין נוגע גם לי".
גל זיהה אותה תוך שניה.
נטע בראון, אחותו של עמוס שלא הגיעה לחתונה.
"נטע, מאיזו סיבה את עובדת אצל ניקולס טנדי?" שאל גל ואז נפל על האדמה בכאב.
איימי תמכה בו כדי שייעמד.
"אין לנו זמן עכשיו, אם לא נטפל בך – אתה יכול למות" אמרה נטע בקשיחות.
היא פנתה לאיימי "את יכולה לגרור אותו מכאן?".
איימי הנהנה.
"טוב מאוד, תלכו ישר עד הסוף ותגיעו לכביש, שם אני מקווה שתשיגו עזרה".
"תודה נטע" אמר גל.
"ממש תודה, הצלת את חיינו" אמרה איימי.
"אל תודי לי עדיין – אני צריכה לבקש ממך טובה" אמרה נטע.
"כל דבר".
נטע זרקה את האקדח על האדמה "אני רוצה שתתני לי מכות ושתירי לי ברגל".
"שאני מה?!" נחרדה איימי וכמעט הפילה את גל.
"נטע, בואי איתנו" אמר גל.
"אם אעזוב – איחשף. ואם לא תעשו מה שאומר – יענו אותי ואז יהרגו אותי".
איימי הניחה את גל ליד סלע גדול והתקרבה לנטע "אני מצטערת".
"Give me your best" אמרה נטע וחייכה.
איימי נתנה לנטע מהלומות אבל ניסתה כמה שפחות להכאיב.
"עכשיו הח… החלק השני!" הורתה נטע בכאב.
איימי הרימה את האקדח ברעד.
"זה בסדר" הרגיעה אותה נטע.
איימי היססה 'הפעם האחרונה שיריתי במשהו כמו אקדח, היה בבובות חרסינה בפארק שעשועים עם גל…'
'גל צריך עזרה!'.
איימי כיוונה את הרובה אל הרגל ודמיינה אותה כמו בובת חרסינה – וירתה.
נטע קראה בכאב ואמרה "תתחפפו מכאן!".
—
גל שם את ידו מאחורי צווארה והיא עזרה לו ללכת. נראה ששניהם סובלים.
הם הלכו בשתיקה קצב איטי דרך שטח גבעות מדושאות ושמעו כל הזמן מכוניות נוסעות.
"אני מצטער איימי" אמר גל בשלב מסוים.
"על מה?".
"שהכנסתי אותך לזה".
"אני…" החלה.
"ביייפ! בייפ!"
מכונית הונדה סוויק משפחתית בצבע אפור נסעה במהירות על האדמה לקראתם.
הם לא יכלו לברוח.
המכונית עצרה מולם ודמות יצאה במהירות ממושב הנהג.
"בואו איתי אם אתם רוצים לחיות" אמרה הדמות ואז הוסיפה "תמיד רציתי להגיד את זה".
—
נטע הוציאה את הטלפון שלה מכיס המכנסיים הספוגות דם.
היא חייגה וחיכתה למענה.
"הלו?" שמעה קול מוכר.
"זאת… דרורית… אני נפגעתי בשטח במהלך משימה… תוכלו לאסוף אותי?".
"היכן את?"
נטע אמרה את המיקום.
"בסדר, מישהו יגיע אלייך עוד כ-10 דקות, החזיקי מע מד!".
"אני אשתדל" אמרה וניתקה.
נטע קיוותה שפעלה כהוגן ולא חיבלה במשימה.
אחרי כ-3 דקות הגיעה מכונית מסחרית לבנה קטנה מסוג דצ'יה והתקרבה אליה.
'זה היה מהיר'.
מהמכונית יצאו ארבעה אנשים עם מסכת גרב על הפנים והתקרבו אליה במהירות.
נטע נבהלה וחיפשה את האקדח שלה.
'הוא אצל איימי!' נכנסה לפאניקה.
אחד מהאנשים בה והרימו אותה לכיוון תא המטען הרחב של המכונית.
"עזבו אותי! אני פצועה!" אמרה ונאבקה בו.
היו דרושים שלושה כדי להחזיק בה והרביעי הוציא אקדח וכיוון לראשה.
" silent!" פקד.
היא הפסיקה לדבר והוכנסה לתא המטען.
המכונית נסעה משם…

המשך יבוא…

תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק ט"ו