תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י’

לפרק הקודם:

תיקי רז 1# חתונה סיוטית פרק ט’

—

קול סירנות הניידות החריד את תושבי השכונה ואת העוברים ושבים והם ניגשו לראות במה מדובר, מעט השוטרים שהספיקו להגיע בקושי דחק בהם להתפזר.
לאחר שהשיחה נותקה, צלצלה קנדריקס לטוני ואמרה לו בגמגום מה קרה – ומיד הוא נסע במהירות לביתה.
כשהביט בבית מרחוק חשב על הלילה הקודם. לא עבר הרבה זמן מאז והמצב ממש התדרדר.
כשראה את הקהל סביב הבית, יצא בעצבנות ממכוניתו עם רמקול "אין כאן על מה להסתכל! עופו מכאן!".
טוני נכנס לביתה של קנדריקס והבחין באגרטל המנופץ, ולאחר מכן הבחין בקנדריקס שישבה ונצמדה אל הקיר, אוחזת בחוזקה באקדח ומביטה בשאריות האגרטל.
אף פעם הוא לא ראה אותה מבוהלת כל-כך. עיניה היו רחבות והיא רעדה ללא הפסק.
הוא ניגש אליה באיטיות והתיישב מולה "האזור מאובטח, קנדי," אמר ואז של את ידו אל היד האוחזת באקדח "את יכולה לקום".
קנדריקס הביטה בו כאילו אינה מכירה אותו ואחיזתה באקדח התחזקה.
"זה אני, טוני," אמר בדאגה. "התקשרת אליי".
היא סקרה אותו במבטו ואז הרפתה מהקדח, נתנה לו אותו וקמה "מצטערת טוני, הייתי בבלק-אאוט לרגע".
"אם לא היית בשוק – הייתי דואג".
"טוני, הוא הרק את טיפני קלסו," אמרה קנדריקס בדאגה. "אתה יודע מה זה אומר".
טוני חשב לרגע ואז נזכר "רגע, טיפני קלסו הייתה זאת ש…?".
"כן, זאת היא".
"יש דרך לעצור בעדו לדעתך?".
קנדריקס נאנחה "כן, אתה כבר יודע מה היא".
"בשום פנים ואופן לא!" אמר בנחרצות.
"יש לך רעיון אחר?" דחקה בו.
"לא, אבל נחשוב יחד ונמצא, חייב להיות".
"אני מקווה…".
"לפני הכול, את צריכה להישאר כאן ולנוח. את לאחר טראומה ולא תתפקדי טוב," אמר טוני ואז הוסיף "אשאר כאן לחברה ואשגיח".
סוף-סוף ראה חיוך על פניה.
קנדריקס קמה מהרצפה והתייצבה "תודה".
"כמה זמן לא אכלת?" שאל.
"לא אכלתי מאז שיצאנו לעבודה, אני מורעבת".
"אז הגיע הזמן שנאכל משהו!" קבע. "שתדעי לך שאני בשלן מאוד מדופלם, מה להכין לך, קנדי?".
פתאום המבט של קנדריקס השתנה שוב למבט מבוהל, והיא קרסה לאחור – אך טוני תפס אותה בזמן.
'מה אמרתי?' תהה.
—
עברה כבר כמעט חצי שנה מאז שנפגשו קנדריקס ופטריק יחד, ומצב היחסים ביניהם היה סטטי. הם יצאו לבילויים, דייטים, סרטים, אפילו כמה פיקניקים– אבל כלום לא התקדם.
זה לא ממש הפריע לקנדריקס, והיה נראה לה שגם לפטריק זה לא הפריע. היא רצתה לבנות את הקשר באיטיות וביסודיות.
בחופש הגדול של הלימודים, לאחר ארוחה חגיגית במסעדה בה נפגשו לראשונה (על חשבונו, כמובן) הסיע פטריק את קנדריקס לדירתה.
"תודה על הדייט" אמרה כשפתחה את הדלת ושלחה נשיקה באוויר.
"קנדי," אמר פטריק באיטיות. "תרצי שאשאר?".
קנדריקס נלחצה וגמגמה "אנ… אני לא יכולה… קבעתי… קבעתי משהו".
"זה בסדר קנדי," חייך פטריק "בקצב שלך. לילה טוב ו… בהצלחה במה שקבעת".
כשהמכונית שלו נעלמה מעיניה התנשמה קנדריקס וסידרה את מרתון דפיקות הלב.
'מה יש לי?'.
קנדריקס ניגשה אל הדלת – ומיד הבחינה שמשהו לא כשורה.
הדלת לא הייתה נעולה, והיחיד שיש לו את המפתח הנוסף הוא סטיב- שנמצא כרגע בטיול בחו"ל, ומכוניתו לא נראתה בשטח.
היא שלפה את האקדח, פרצה בבעיטה את הדלת וכיוונה את אקדחה פנימה.
"מה לעזאזל?!" קראה.
הדבר הראשון בו הבחינה היה סטיב שעמד על כיסא. פיו היה חסום, ידיו ורגליו היו כפותות וסביב צווארו היה חבל תלייה שנקשר לתקרה ע"י מסמר. הוא נשם בכבדות.
הוא היה חבול מאוד.
ליד סטיב עמד אדם גבוה, שעיר ושרירן שלבש מדים משרדיים. הוא נראה לה כמו גורילה ענקית.
הוא כיוון אקדח לראשו של סטיב.
על ספה לא רחוקה ישב בתנוחת רגל-על-רגל אדם נמוך וקירח, גם הוא לבוש באותה צורה כמו האיש השני. הוא הצביע על מושב מולו "שלום לך מיס' קיין. אנא, הצטרפי אלינו".
"אני מעדיפה לעמוד, תודה".
"מיס' קיין, אני קצר בזמן, וכשאני לחוץ בזמן אני מתעצבן, וכשאני מעוצבן אני יכול להורות לאנשיי לעשות דברים שאולי יראו אגרסיביים כלפייך".
האיש הצביע כלפי סטיב. קנדריקס הבינה שהיא צריכה להקשיב.
'רק הפעם'.
קנדריקס התיישבה אבל עדיין אחזה באקדח "מי אתה ומה אתה רוצה?".
"שמי אינו משנה, קנדריקס," החל "אני יכול לקרוא לך קנדי?".
קנדריקס התפלאה "מאיפה אתה יו…?".
האיש פתר בידו "אני יודע לא-מעט דברים עלייך, קנדי, דברים שאת עצמך אפילו לא יודעת".
"ואני לא יודעת עליך כלום".
"את יכולה לקרוא לי בשם- הדוד סם," ואז הוסיף "או פשוט – סם".
"אני מניחה זה לא השם האמיתי שלך".
"לא, הוא לא," אמר סם ופנה למטבח . "הגיע הזמן שנאכל משהו! שתדעי לך שאני בשלן מאוד מדופלם. מה להכין לך, קנדי?".
"אני לא רעבה, תודה".
"כרצונך" אמר סם וחתך במהירות ירקות לסלט.
"מה אתה רוצה ממני?" קראה משם.
"העניין הוא כזה," החל סם. "החבר שלי ואני מגיעים מטעם סוכנות ביון בין-לאומית".
"ובאתם ישר אליי?" קטעה אותו. "לכבוד הוא לי".
הוא התעלם מההפרעה "יותר משנה אנו רודפים אחרי ארגון פשע בין-לאומי גדול, שלפי הבנתנו עד לחודש האחרון – חלק נכבד ממנו נמצא בימים אלה כאן בישראל".
"אני שומרת בבית ספר – לא סוכנת".
"נכון," הסביר סם והתיישב מולה "אבל שתביני – הקשר עם הסוכן האחרון שלנו בתיק הזה ניתק לפני כחודש, ואת הקשר הכי חזק שמצאנו שקשור אל הארגון".
"אני?".
"כן, את יוצאת עם הבן של אחד מחשובי הארגון".
"אתה מתכוון ל…"
"אביו של פטריק טנדי –ניקולס".
"למה שפשוט לא תפרצו לבית של ניקולס ותעצרו אותו?".
"ניסינו, אין שום עדויות מרשיעות," נאנח סם "וכאן את נכנסת לסיפור".
"אני?".
"אני רוצה שתהדקי את הקשר עם פטריק, כך שיזמין אותך לפגוש את אביו- ואת תחפשי עדויות מרשיעות ותמסרי לנו".
"ומה לגבי פטריק ופייפר?"
"לא יאונה להם כל רע".
"אני לא בטוחה שאעמוד בזה".
סם סימן בידו לאיש ליד סטיב.
האי חכך בידיו וחייך, שלח אותם לכיסא שעליו עמד סטיב והרעיד את הכיסא.
סטיב נלחץ לגמרי והתפתל.
קנדריקס קראה "חכה! בסדר, אני מסכימה, תורידו אותו".
סם סימן שוב בידו והאיש עצר.
"בסדר, אבל קודם תתקשרי לפטריק, ו…תנסי להישמע משכנעת".
היא הוציאה את הטלפון וחייגה.
"הלו?" שמעה את קולו של פטריק.
"היי! אמ… הגעת כבר הבייתה?".
"לא, למה?".
"התחרטתי".
רגע של שתיקה ואז "אני בא".
היא ניתקה "עכשיו שחררו אותו ועופו מכאן".
"נשמור איתך על קשר, קנדי," אמר סם. "אנחנו תמיד צופים".
הם שיחררו את סטיב והלכו במהירות.
קנדריקס עזרה לסטיב להיכנס לחדר שתמיד ישן בו וכיסתה אותו.
'למה נכנסתי?'
—
החוטפת של עדי רובין הופתעה.
היא לא ציפתה שהמיקום אותו תבחר טיפני קלסו לקבור בו את קפסולת הזמן שלה יהיה בית קברות.
ולא סתם בית קברות – בית העלמין הישן והעתיק ביפו.
השתיים התקדמו למרכז בית העלמין עד שעדי סימנה לה לעצור, ולאחר שווידאו שאין חטטנים במקום – ניגשה עדי לחלקת סלעים מאובקים ושבורים עם כתב שבור מסותת עליהם.
עדי התכופפה ונשפה על הסלע הגדול ביותר ולאחר מכן ניקתה את האבק בשרוולה.
"איך את מתכוונת להזיז את הסלע הזה?" שאלה החוטפת.
עדי לא ענתה אלא ניסתה להבין מה כתוב. הכתב היה מקוטע – 'מ…ורי…ו…רד…ול…לה'.
'על מה חשבת, טיפ-טיפ?' שאלה עדי את טיפני בליבה. מקווה שהיא שומעת.
"נו… אני מתה בחום הזה!" קראה החוטפת והתיישבה על סלע סמוך.
עדי הביטה לכיוונה ואז הבחינה במשהו. פרח?
היא זחלה אל הצמח. היה זה זרד ארוך שהיה תקוע באדמה.
'טיפ-טיפ, את גאונה!' חייכה עדי וקראה לחוטפת שלה להתקרב.
"כשטיפני ואני היינו ילדות – היינו עושות מלכודות לחתולים שהרסו לנו את גדר הצמחים. היינו מתחבאות – וכשהחתולים היו מתקרבים היינו מושכות בזרד נטוע באדמה שהרים רשת".
"אז את חושבת ש…?".
"כן, היא אמרה לי שזה המיקום, אז בטח חצבה על האבן – 'מאחורייך, למשוך בזרד והקפסולה תעלה'".
"אז תמשכי" הורתה החוטפת.
"לבד בעצמי? אני בהריון מתקדם!"
"אני לא עוזבת את הנשק שלי," אמרה החוטפת בנחרצות "וחוץ מזה – בעבר נשים בהריון גם עבדו".
'לכי לעזאזל!' חשבה עדי, התקרבה לזרד ומשכה בכל כוחה. היא קיוותה שצדקה בהשערות שלה – חיי משפחתה תלויים בה.
לאט-לאט עלה מהאדמה משטח קטן ועליו תיבת עץ מהגוני קטנה נעולה במסמרים.
"טוב מאוד!" אמרה החוטפת ולקחה את התיבה בידה החופשית. "עכשיו אסיע אותך הביתה. ותזכרי – שום מילה לאף אחד! אני אדע אם תספרי".
עדי הנהנה והשתיין הלכו למכונית.
היא קיוותה שזה נגמר.
—
"אתה? שוב?" שאל ריקו.
"גם אני לא שמח להיפגש, אדוני. אבל זאת העבודה שלי" ענה גל.
גל הביט סביב. משרד חברת הצילום סיורסלף לא היה קטן כמו שציפה.
תמונות מכל עבר, מצלמות מסוגים שונים, פרוז'קטורים של תאורה… בצד אחד הייתה דלת עם שלט "חדר פיתוח – נא לא להפריע" ובדלת אחרת "חדר מחשבים".
סדריק שרק בהתפעלות.
"במה אני יכול לעזור לכם, אדונים נכבדים?" שאל ריקו.
"אנחנו מחפשים את הקלטת החתונה של בראון-מגל," הסביר גל. "המצלמה הכי רחוקה שיש לכם מכיוון החופה – אבל שרואים את רגע הרצח בבהירות".
"משפחה מסכנה," אמר ריקו "אבל אני לא יכול סתם להביא לך את הקלטת".
גל הביט על סדריק, עכשיו התור שלו. סדריק הנהן לעברו בהבנה.
הוא הוציא פנקס צ'קים ושאל "כמה אתה רוצה?".
"עשרת אלפים".
"בשביל צפייה בסרטון?!" התפלא סדריק.
ריקו חייך "לך חשוב הסרטון, לי חשוב מצב חשבון הבנק שלי".
סדריק נאנח, רשם את הסכום בצ'ק, חתם את שמו ונתן אותו לריקו.
ריקו לקח בעונג את הצ'ק ושם אותו בארנק "אחריי, אדונים נכבדים".
הוא הוביל אותם לתוך חדר המחשבים שהיה ריק מאנשים. 3 מחשבים ומכשירים שונים שגל לא זיהה היו מונחים על 3 שולחנות ברחבי החדר. בקירות היו מדפים בהם אריזות סגורות מקטון. מדפסת צבעונית נראתה בצד והתאורה מלמעלה הייתה חזקה.
ריקו ניגש לאריזה מסוימת, פתח אותה והוציא ממנה דיסק "הנה מה שאנחנו מחפשים".
ריקו התיישב ליד מחשב, הדליק את המחשב וטען את הסרטון. סדריק וגל עמדו מאחוריו.
הסרטון התחיל וגל בחן אותו בתשומת לב.
בתחילה הוא ראה את האנשים המתארגנים בשתי שורות מקבילות.
הוא בחן אחד-אחד וראה את איימי (שנראתה בעיניו מהממת יותר עכשיו) ואת עצמו (שנראה מטופש יותר עכשיו).
לאחר מכן הזוג הובלו על ידי ההורים והרוקדים אל החופה, לידם רוג'ר, העדים והרב.
גל התמקד בבני דרייק, כרגע שום דבר לא היה חשוד חוץ מזה שעמד קרוב לריקי.
ריקי סיימה לדבר והמברכים התחילו לעלות ולרדת. הפסקה לכמה שניות עד שהוא עצמו עשה זאת.
ואז גל הבחין בזה – בזמן שריקי שתתה מהכוס, למשך שנייה הופיעה ונעלמה נקודה אדומה בגב שלה. ולאחר מכן ריקי התמוטטה על הבימה.
"מזעזע" אמר סדריק.
"מעניין," אמר גל "אני צריך את הדיסק".
"אתה לא יכול לקבל אותו" אמר ריקו בנחרצות.
גל הביט בסדריק. סדריק הוציא שוב את פנקס הצ'קים "כמה אתה מבקש?".
ריקו חשב שוב "כפול".
"אתה רציני?! 20,000 עבור דיסק אחד?" גער סדריק.
"זאת העסקה. ואל תחשבו לקחת אותו בכוח – הוא יש לו קוד הפעלה".
סדריק נאנח, שילם את הצ'ק, לקח את הדיסק ונתן אותו לגל "מה הקוד?".
"קוד פשוט ביותר – 3 מילים: עבדתי עליכם, פרייארים" הוא צחק ללא הפסק.
לגל לא הייתה סבלנות לזה.
הוא הוציא פתק מכיסו ונתן אותו לריקו "אם תראה או תיזכר במשהו שנראה לך חשוב, אפילו פרט קטן ביותר – צור איתי קשר. הפרטים שלי על הכרטיס".
סדריק וגל יצאו מהחנות וריקו הוציא את הסלולארי "זה קרה כמו שאמרת. מישהו מתעניין בזה".
"מי?" שמע את הקול בקו השני.
ריקו קרא את הכרטיס "אדם בשם גל רז. אתן לך את הפרטים. רק בבקשה תעזוב אותי בשקט".
—
איימי ושקד החנו את האופנוע ליד בית חולים עין כרם. הנסיעה כשלעצמה הייתה הרפתקה עבור שניהם.
הם צעדו ונכנסו דרך שער אבן ספיר ליער עמינדב של קק"ל ונעצרו בנחל עין תמר.
"המק… מקום הזה מק…סי..סים' אמר שקד בגמגום.
"נכון" אמרה איימי, חלצה נעליים וטבלה את רגליה בנחל. שקד עשה כמוה.
"אז… מה אתה מספר? אתה יכול גם בשפת סימנים" אמרה איימי.
'כלום,' סימן. 'פוטרתי לפני כמה ימים ובגלל זה היה לי זמן לבקר את אמא'.
"אני ממש מצטערת".
'זה בסדר, היחס שלהם אליי היה לא משהו, קצת רחמני. לא אהבתי את זה'.
"אז מה אתה מתכנן לעשות עכשיו?".
הוא עצר לרגע כדי לחשוב 'שום דבר מיוחד'.
איימי קמה, הוציאה את הרגליים ונעלה נעליים בחזרה. "בוא, יש לי משהו להראות לך".
שקד קם, נעל את נעליו, תפס בכף ידה והיא הובילה אותו לאורך הנחל, דרך שער יד קנדי ועלו אל המצפה שם גם אתר ההנצחה.
זה היה יפה וכל-כך ירוק ומיוער, מלא ציפורים עפות, בשעה של התחלת השקיעה. שקד שרק בהתרשמות "ת..תודה".
"חשבתי שתאהב את זה. במיוחד בגלל הקעקוע. מה הוא מסמל?".
"זה איש.. איש…י" אמר שקד.
פתאום שקד רכן לעבר איימי, הידק אותה אליו ונישק אותה מספר פעמים. היא לא התנגדה אלא שיתפה פעולה.
רטט בטלפון של איימי הפריע להם, ושקד התנתק ממנה 'כדאי שתעני' סימן.
איימי בדקה בזעף את הטלפון – הודעת SMS מגל: "זה לא היה נקמה, איימי, זאת הייתה התנקשות! ניפגש מחר במשרד על הבוקר. אני רוצה שנעבוד על זה יחד. מקווה שאת נהנית ביום החופשי".
'עכשיו הוא נזכר בי' כעסה איימי.
"מי ז.. זה היה?" שאל שקד.
"הבוס שלי – גל רז. אנחנו חוקרים רצח, ויש לגל התקדמות. הוא רוצה שניפגש במשרד מחר".
"וואו, מי נר… נרצח?".
"ריקי מגל, נרצחה בזמן החתונה שלה. התמוטטה ישר על הבימה בזמן ששתתה מכוס היין".
"נוראי".
"עזוב את זה.." אמרה איימי, "אני ביום חופשי, בוא נמצא לנו מקום שקט".
'ראיתי בדרך איזה שלט על אתר ארכאולוגי' סימן שקד.
"נכון! החווה ליד חורבת סעדים!" חייכה. "אף אחד לא יפריע לנו שם".
השניים הלכו מעט והגיעו לחורבה. בשעה זאת כבר לא היו מטיילים ועמדו לסגור להיום את המתחם, אבל איימי לא דאגה – היא כבר הפסיקה לספור כמה פעמים התחמקה למתחמים במהלך חייה.
הם נכנסו לחווה וסרקו את המקום – שקט.
שקד פשט את חולצתו ואיימי הסתערה עליו בנשיקות, חיבקה אותו צמוד ואז טיפסה עליו בהפתעה.
הוא נפל על גבו כשמעליו איימי.
"אתה בסדר?".
"כוא..אב א.. ב..בל, א.. בל הי…ייה ש..שווה!" חייך.
"קבל את זה בתור סליחה" פשטה את חולצתה ועיסתה את גופו.
"נ..נס..לח".
הוא פתאום תפס בה בכוח וגלגל אותה, כך שעכשיו הוא היה מעליה "תורי".
איימי צחקה.
'כן גל, אני בהחלט נהנית ביום החופשי'.
—
עבר כבר חצי יום מאז שיצא גל מחברת 'סיורסלף'. הוא נפרד מסדריק המאומלל ויצא לדרכו לאולם השמחות 'הורד'.
חוץ מהשאלה 'למה שמישהו ירצה להתנקש בריקי'? הופיעו במחשבתו עוד שאלות, אבל הוא לא הצליח לסדרם.
גל הגיע למקום, חנה ונכנס. כפי שציפה – המקום היה נטוש וריק. ושום דבר לא העיד עליו שהוא אולם שמחות.
הוא ניגש למקום בה הוא זכר שהייתה החופה, לנקודה בה העריך עמדה ריקי והביט מסביב.
אין מצב שגל היה בקהל ולא היה שם לב לאדם עם רובה צלפים.
הוא הביט כלפי מעלה.
'בינגו!' בקומת הגג של מפעל מול האולם הייתה עמדה מוסתרת ממנה היה טווח בטוח לפגיעה בריקי.
גל הלך למפעל, שכרגע היה נראה ריק מאדם. פרץ את דלת הכניסה ועלה לקומת הגג כשהוא מסתתר ממצלמות אבטחה.
הוא ניגש אל הקצה ומצא מה שחיפש. אפר של ירייה על הרצפה.
הוא בדק את השעה בסלולארי שלו וחייך 'זמן ללכת'.
—
"איי! זה כאב" אמר הבחור ועיסה את צלעותיו.
"אתה צריך לשמור על הדיפנס שלך" אמרה איזי סטרלינג והובילה אותו לבחור אחר שהתאמן באגרוף.
היא הביטה סביב. גל עדיין לא הגיע. האם הוא יבטל שוב? היא לא תסלח לו על זה!
"גברת סטרלינג, איך את מצליחה להרים את את זה?" שאלה בחורה שניסתה להרים משקולות.
"עקביות באימונים ואוכל בריא" איזי שמעה קול מאחוריה וחייכה.
"החלטת להגיע בסוף?" שאלה-אמרה איזי את גל.
"הייתי צריך להחליף בגדים, טירוף מה שהולך בעבודה".
"בגלל שאיחרת – תקבל עונש שילמד אותך ואת האחרים לקח".
"איזה עונש?".
איזי הצביעה אל זירת האגרוף "בוא נראה להם מה זה קרב אמיתי".
"בטוחה, איזי? אני לא רוצה לפגוע בך".
איזי לא הגיבה אלא פנתה ונכנסה דרך הגדר לתוך הזירה גל עלה על הבימה ובשנייה לאחר מכן התחמק מאגרוף מפתיע.
"יפה" שיבחה איזי ושלחה בעיטה. גל חסם בעזרת זרועו, ואז התחמק לצד. איזי צחקה.
במפתיע ובהירות היא התקרבה, הרימה את ידו כלפי מעלה, תפסה את ראשו בידו השנייה, נתנה לו נשיקה ואז בעטה בבטנו. גל התקפל מכאבים אבל צחק.
"ניצחון מוחץ" אמרה איזי "תלמד לקח לא לאחר לי אף פעם".
—
"מקווה שאתה סולח לי" אמרה איזי.
"זה בסדר" אמר גל ומישש את בטנו "היה כיף".
הם התקרבו לבניין חדש ומפואר ועלו במדרגות "אני רק צריכה להוציא קודם את פוגי לטיול לפני שנלך" אמרה כשפתחה את הדלת.
על השטיח ישב כלב מסוג "פאג" וקישקש בזנבו כשראה את איזי, לאחר מכן סרק את גל במבטו.
איזי הביאה רצועה מהארון וקשרה אותה לצווארו של פוגי, והשלושה הילכו בפארק מנחם בגין "זה לא ייקח הרבה זמן, אני מבטיחה".
הם הגיעו לספסל צדדי ופוגי עצר לעשות את צרכיו. באותו הרגע הגיחה דמות עם ברדס מאחורי העץ שלפניהם. הדמות אחזה באקדח ביד אחת ובשנייה זרקה לכיוונם שק.
"אתה- תוריד את האקדח ואת את הטיזר. הארנקים, הסלולארים והתכשיטים לשק, עכשיו! שהאישה תעשה את זה" אמרה הדמות בקול רם. איזי נבהלה.
"איזי, אולי כדאי לנו להקשיב לו," אמר גל "למדנו לקח".
גל הניח את האקדח על האדמה ואיזי עשתה כמוהו עם הטיזר.
הוא נתן לה את השעון השבור, את הסלולארי ואת הארנק והיא שמה בשק, לאחר מכן הורידה את העגילים ואת הצמיד שלה ושמה בשק ולבסוף גם את הארנק והסלולרי שלה.
"טוב מאוד. עכשיו תתקרבי ותתני את השק".
איזי הנהנה והתקרבה לאיש כשהיא נושאת את השק. ברגע שהתקרבה אליו מספיק – הרימה את ידו עם האקדח כלפי מעלה, תפסה בשערות ראשו בידה השנייה ושחה לו בעיטה בצלעות.
הוא שמט את האקדח ונפל על המדרכה.
גל זינק על האקדח, רץ אל האיש ונאבק איתו על האדמה.
בסוף הוא הצליח לכוון את האקדח לעבר האיש "שמי גל רז חוקר פרטי, אתה עצור בשם החוק בעבור ניסיון לשוד".
—
"תודה שבאת מהר כל-כך" אמר גל ליוסל'ה לאחר שיוסל'ה סיים לראיין אותם.
"היי, הייתי חייב לך," הסביר יוסל'ה ופנה לאיזי "ומי את יפה שלי?".
"זאת איזי סטרלינג היא ה…" החל גל.
"החברה הרשמית שלו".
גל הביט בפליאה.
"טוב, תהנו מהמשך הערב" אמר יוסל'ה והלך לניידת.
"החברה הרשמית?" שאל גל.
"לא כל יום דייט מציל אותי משודד," משכה בכתפיה. " ותודה על הרמז, לא יודעת אם הייתי חושבת על זה לבד".
"לגבי זה… אני שוב צריך לבקש ממך סליחה. התעייפתי לגמרי, וכולי מזיע ומלוכלך. אני צריך לחזור הביתה, להתקלח ולישון כי מחר יש לי יום עבודה עמוס".
איזי הניחה יד על כתפו וקרצה "אתה יודע, הדירה שלי קרובה יותר, ובדירה יש חדר רחצה גדול מספיק לשנינו"…

המשך יבוא…

תיקי רז 1# חתונה סיוטית – פרק י”א