זיכרונות מגבעת הגרדום (פרק 5 )

"אבא…. מה עושים?"
"יש לי רעיון….. "
"נו….ספר!"
"אבל…אולי זה לא יעבוד.."
"נו.."
"בסדר,בסדר". אני מכיר מישהו, גם חצוי, שנראה לי שיכול לעזור. הוא מומחה בתחום המכשפות."
"איפה הוא גר?"
"במיאמי" .

"אז… יש לך מושג איפה המכשפות?" שאלתי את הזקן.
"אני…"הוא אמר וצחק "אני לא יודע." "אבל אני יודע להכין שיקוי שימצא איפה הן."
"אתם צריכים מלח הימלאיה, פיסת קרח מאנטרקטיקה, מים מזוקקים מהרי הרוקי ושמן סחלב הודי."
"אוקיי… אז מתי תיתן לנו אותם?"
הוא צחק בקול. "אתם תביאו אותם אליי מחר עד השקיעה."
אבא קנה כרטיסים לטיסה בעוד אני יורדת לסופר הקרוב לקנות אוכל וציוד לנסיעה. תנחשו מה מצאתי בסופר? את המרכיבים לשיקוי. "אבא!!!!!" "תבטל הכל! מצאתייי!"

"המממ.." "זה מוכן!" הזקן אמר ואנחנו קיבלנו לידיינו שיקוי סגלגל מצחין. "למה זה כזה מסריח?" שאלתי. הרי זה רק מלח קרח מים וסחלב. "כי הוספתי חשופית מרוסקת כמובן!" הוא חייך חיוך חסר שיניים.
הצעקה ושוב צחוקו המתגלגל הדהדו בקירות המערה החשוכה והסודית שבמרתף ביתו. "ו… מה אנחנו אמורים לעשות עם זה?" שאלתי ובעלתי רוק. רק לא זה, רק לא זה.. "לשתות" הוא אמר. נהנה מכל רגע.
שיט. אמרנו תודה ויצאנו. אבא שתה ראשון. "זה דוחה!" הוא הכריז את המובן מאליו. גם אני שתיתי. בין רגע ידענו איפה הן. התמונה כאילו הופיעה במוחנו. יצאנו לדרך.

משולש ברמודה, הנה אנחנו באים!