הסיפורים של חתולת ספרים
הרגלים נעות מהר, הנשימה כבדה. אני בורחת מהם, רק שלא ישיגו אותי. כי זה יהיה הסוף. למה עשיתי את זה בכלל? אני מזועזעת מעצמי. לפתע הנוף משתנה, משדה פתוח ליער […]
אנחנו אחדים. עשו מאיתנו צבא, שווה, אחיד. אין שוני. אסור להתבלט. ומי שלא מציית לחוקים, כבר מטפלים בו. אבל אני שונה. ומהרגע שנולדתי, ידעו את זה. מהרגע שפתחתי את עיניי. […]
אהבתי אותך,ואתה אהבת אותי,היה לנו אחד את השני,כמו מלאך על מגש של כסף,אבל הייתי מספיק טיפשה,כדי לתת לך ללכת. וכשהלכת,רק אז הבנתי,כמה אהבתי אותך,וכמה אתה חסר לי עכשיו,אבל כל פעם,שאמרת […]
צעדיי הקצובים תופפו בעצבנות. מונית צפצפה לי. המולה. קולות של אנשים מתערבבים עם מנוע מכונית, ומוזיקה רחוקה מתנגנת. זהו זה. הגעתי. אני בעיר הגדולה. בין מיליוני אנשים, אבל עדיין, לגמרי […]
מושכים לה בחוטיםאומרים לה מה לעשותלאן לפנותהיא בובהבלי לב או נשמההיא רק כלי של מישהוקליפה ריקהדמות על חוטיםללא סיבה לחיים על חוטים היא מוחזקתחייבת לצייתבלי יכולת לשאולאו לחשובאין חופשכל איבר […]
הוא נישק אותה. היא חייכה. "אני לא מאמין שאת עושה את זה." הוא אמר. היא התעלמה. מהורהרת בחשבות. הוא אחז בראשו, מטלטל אותו בעצב."אף אחד לא יכול לעצור אותי." היא […]
דמעות של קרחשוטפות את פניימנגבות את פניי פניי האומללות מאז שהוא הלךהכל השתנהאני לא אותו אדםכבר לא שמחהכבר לא חברותית ואהובהאני מופנמת, עצובהאדישה, רגישה מאז שהוא נהרגבאותו פיצוץאחד מתוך רביםשאת […]
לכל מקום שהוא הולך… מסתוריות אופפת אותו. במסדרונות בית הספר, הוא לגמרי לבד. מעולם לא ראיתי מישהו מדבר איתו. אפילו לא המורים. כאילו שהם לא רואים אותו. אולי הם באמת […]
ישבנו, רעבים. אני ישבתי על מכסה פח האשפה הגדול, הוא על האספלט הישן. רוח קיץ נשבה, שורקת באוזנינו. "תעשי לי טובה, תחפשי בפח משהו… אני מת מרעב." הוא אמר. גם […]
הוא הולך, מתרחקדמעות זולגות, פנים רטובותאני בוכה, גם מבפניםלבי זועקתישארהוא הולך, מתעלםאני צורחת אליוהוא מפנה את הגבאני רוצה להכאיב לעצמיעל מה שעשיתי לוהתעלמתי ממנוהכאבתי לו כל כךועכשיו זה חוזר אלייהמילים […]
הוא הלך בדממה, מגפיו מתיזים מים מהשלוליות. אור הירח החיוור האיר מעל, היה זה לילה נעים ושלו. רוח קלילה נשבה. מתוך מעיל העור שלו, נחו אקדח וסכין. עם כל צעד […]
קול צעדים מהדהדיםעולים במדרגותאפלה, חושךאור ירח יום סתיו קריררוח מצמררת נושבתאנקה חלושהשלווה רועשת כוכבים מאיריםעצבות לפני שאתה הולךרגע לפני.. גשר שקטנהר זורם מתחתזכוכית נשברתערפל סמיך גופים נופליםנשמות האנשיםעננים רכים רגשות […]
חום. זה כל מה שאני זוכרת. ואור. ואז.. התעוררתי בבית החולים. לקח לי חודש להתאושש מהכוויות. כשראו אותי שוכבת על האדמה השרופה, חשבו שאני מתה. אך בדרך פלא שרדתי. ועכשיו, […]
הוא ראה אותה, כל לילה במועדוןעורה חיוור, שפתיה אדומות ושערה שחור גולש הוא התאהב בה, ניסה להתקרבהם היו ביחד כמה זמןוכשהרגע הגיעהם כמעט התנשקושפתיהם כמעט נגעוהוא ראה את הניבים שלההיא […]
אנבל שילמה ויצאה לרחוב. היא שנאה את העיר הגדולה בה חיה, את הרעש, הזיהום, המכוניות, הביניינים ואת כמות האנשים. עכשיו היא צריכה להבין איפה נמצא מסתור המאפיה. היא החליטה לבסוף […]
מר סלבי פתח ואמר "תשמעי, זה סיפור.. שניסינו לטאטא מתחת לשטיח. אבל זה טבעי שתרצי לדעת. ומכיוון שאת כבר גדולה, אני אספר לך. אני לא יודע הרבה. כל מה שאני […]
בעודה צועדת, פושע אלמוני פרץ מבין הבתים העלובים והפיל אותה. הוא תכנן לעשות בה את רצונותיו, שזה אחד החסרונות בהתגוררות בשכונת פשע. היא לא צרחה ולא נכנסה לפאניקה. היא הוציאה […]
ביום אוקטובר קריר, אנבל וויליאמס ישבה על הספסל שבסמטת לינקולן. רוח הסתיו הקרה נשבה, והקפיאה את אנבל, שהייתה עטופה בחולצה בעלת שרוולים ארוכים וחצאית בלבד. בעודה רועדת עובר אורח נחמד […]
"היא הייתה בת שש-עשרה לערך, לבדה, ויפה באופן מיוחד… שמה היה אנבל ווילאמס. ובתוך 18 דקות היא תהרוג מישהו." ————————————– שערה בצבע הזהב גלש על כתפיה בגלים רכים. עינייה, בצבע […]
16 שנים אחר כך… אני יושבת על הספסל, ליד שני הילדים שלי. בדיוק סיימתי לספר להם איך אבא פגש את אמא ואיך יזמנו את המרד. הם מקסימים. היא יורדת מהספסל, […]
כשאני כותבת סיפורושלושה פרקים ברצף אין תגובותזה מעציבגורם לחשוב שאתם מתעלמיםממה שאני כותבתמעדיפים לא לקרואאת מה שאני משקיעה בו.בבקשהתגיבואפילו מילה אפילו סמייליכי אז אני יידעשקראתםוזה ישמח אותיותשימו לבשכותבים כמומאקס או […]
בישיבה, שבה קבעו על סדר היום שלמחרת לא הצלחתי להתרכז. רק חשבתי על דקסון… ידעתי שהוא האחד. שהוא יהיה שלי אם הוא ירצה ואם לא. אני להוטה לחזור לאותם רגעים […]
אדמונד נפל בקול חבטה רמה על רצפת השיש הקרה. למספר לרגעים אני, לוסיל, אנדי ודקסון קפאנו כפסלים. האם זה היה שווה? האם הייתי מוכרחה להרוג אותו? את אבי? מובן שכן. […]
אני רוצה להעלות סיפור מרגש ומדהים: ילד אחד שאל את אביו – "מה תקנה לי ליום הולדתי ה18?"האב ענה – "יש עוד זמן, אתה רק בן 13. זמנים עברו וכשהילד […]
כשאני עצובה, אני הולכת לשם. לאגם. בחצר הבית שלי יש אגם גדול. כשיש בעיות עם המשפחה אני פשוט יורדת לשם, מאכילה את הברווזים, מקשיבה לפכפוך המים המרגיע. אני אוהבת להיות […]
אני אוהבת לשכב על הספה, ולעשות משהו שאנו כמעט לא עושים ביום יום – להקשיב. לציוץ ציפורים, לרוח הנושבת, למכונית שעוברת, לטירטור המזגן, לצילצול מעלית מגיעה. לקול רדיו רחוק, לנביחת […]
אף אחד לא אהב אותה. כולם התרחקו ממנה. הציקו לה. לעגו לה. היא הייתה הולכת כל יום, אומללה הביתה. בוכה. אף אחד לא הבין לרגשותיה, לליבה. היא הרגישה שהיא חיה […]
הוא התקרב אליה, מצחקק. היא חיבקה אותו, מחייכת. הוא אחז בה, להוט. היא נישקה אותו, מלאה בתשוקה.הם היו מאושרים ביחד. דבר לא הפריד בינהם.
נקודת מבט וונדי, אמצע היער:"צוות שלוש, אנחנו ביער, יש הצעות כיוון?" שאלתי אל תוך מכשיר הקשר. ציפור קטנה התעופפה מעל ראשי. זה היה יכול להיות מקום יפה. אבל עכשיו אני […]
אני גרה בסינגפור. העיר הכי מדהימה בעולם, הכי שווה. אני מאושרת פה. יש לי חברות מיפן, מסין, מקוריאה, מאיטליה, מישראל, מדנמרק, מנורווגיה, משוודיה ועוד ועוד. זה מקום בין-לאומי. בבצפר שלי […]