חלום שהוא מציאות…

אני מוצאת את עצמי על כיסא, ידיי מאחורי גב הכיסא. הוא מאחורי, קושר לי את הידיים, ידי השמאלית נילחצת לחתיכת מתכת דוקרת שכניראה בלטה מהכיסא. זה חותך בבשר, כאב חד. הוא נעמד מולי אגרופו נישלח לכיוון פני, טעם מר ממלא את פי. דם.

לרוץ. לרוץ. לרוץ. לא להפסיק לא להיסתכל לאחור. אין זמן. אם אסתכל אחורה הוא יספיק להגיע אלי. הוא תופס לי בשיער, בלמתי. הוא מכריח את ראשי לאחור, עוד שניה ואני נופלת, אני נותנת לו מכה בזרוע, הוא מרפה תוך כדי אני נעמדת מולו. הוא מרים מזוודה כבידה ומטיח אותה לעברי, אני נופלת על הריצפה. הלחי בוערת, הכאב. כל כך חזק. כמעט בלתי ניסבל. אני מתגלגלת על הבטן, קמה וממשיכה לרוץ, תוך כדי משפשפת את הלחי. המזדרון ארוך מידי, אין לאן לברוח. לפתע, דלת פתוחה משמאל, אני שועטת פנימה ידי עדיין על משקוף הדלת. הוא מגיע וטורק את הדלת על היד, צרחה ניפלטת מגרוני.הכאב הולם לא מרפה. בחלקיק שניה אנני קולטת, אין מנעול על הדלת. אני רצה לשרותים באה ליסגור את הדלת, הוא שם מנסה ליפתוח, אני נשענת ונועלת. ראותי צורבות, נשימותי ניקרעות ממני. אני נישענת על הכיור בקושי מחזיקה את עצמי, מיסתכלת במראה. שערי פרוע, עיניי עייפות, עין ימין חצי עצומה בצבע כחול-סגלגל, חבורה סגולה על לחיי. עזרה עזרה מוחי משנן לי שוב ושוב. התיישבתי על הריצפה, מנסה לעשות סדר בראשי. אני לא יכולה לצאת, זה מה שבטוח. הוא כנראה מחכה ליד הדלת עד שאצא. קמתי וניגשתי לחלון שפונה החוצה, בדיוק משהוא עבר שם. "הצילו" הוא נעצר בהפתעה. מרוב לחץ אני חא מצליחה להסביר לו מה קרה, אני מרגישה את בירכי קורסות…