סיפור בהמשכים על וואן דיירקשן: פרק 2.. :)

פרק 2.

"ה..הא..הארי?!" אמרתי, בגמגום, כאשר ראיתי את האיש המתולתל והמחויך יושב לצידי. הוא היה לבוש במעיל חום ומכנס ג'ינס כהה.
"מה אתה עושה פה?!" שאלתי אותו בטיפשיות.
"א..אני.. גר בהמשך הרחוב.." הוא גמגם במשפטו, בדומה אליי. "הייתי באמצע ההליכה. ופשוט התעייפתי מעט…" הוא הוסיף למשפטו, כדיי להסביר מה הוא עושה על הספסל. "ואת??"
"אא.. אני גרה בבית הזה." אמרתי הצבעתי על ביתי. "תבוא לבקר." הצטערתי על צמד המילים הזה שהוצאתי מפי בטיפשות רבה.
"אולי.." הוא אמר לי, בעודו מסתכל על ביתי. "אני לא חושב שאמא שלך תסכים לראות איש זר מסתובב לה בבית." הוא הוסיף.
"לא זה.. זה בסדר.. אמא שלי לא תהיה בבית שבועיים…" אמרתי. אוי, אני מכירה אותו בקושי יום שלם. כבר אני מזמינה אותו לביתי.
"את רומזת משהו?" צחקק הארי. הרגשתי שגם הוא חשב, על הדבר שעליו חשבתי בזה הרגע. "אני צריך לחזור הביתה.." אמר הארי, וקם מהספסל. הוא התחיל ללכת לכיוון ביתו. "ידעתי שנתראה." הוא פלט מפיו, והמשיך ללכת בפזיזות.
נשארתי על הספסל. שיערי הבלונדיני התנפנף בגלל משב הרוח הקרה שהיה בחוץ. הסתכלתי לצדדים. כבר הארי לא היה באיזור. הרגשתי את פעימות ליבי דופקות חזק חזק. לא הבנתי. איך.. איך דווקא הוא מצליח לעשות לי את זה? דווקא הוא??
אפילו שון, שהיה החבר הראשון שלי, שהייתי מאוהבת בו מאז ומתמיד, לא הצליח ללב שלי לדפוק בכל כך מהירות.
נזכרתי בו.
שון.
שון.
שון.
שון.. 
למה אני תמיד נזכרת בו. כבר שנה שלמה עברה..
אבל אני לא עברתי הלאה .
הדמעות הציפו אותי. דמעה, אחר דמעה, אחר דמעה..
ניגבתי את דמעותיי, ועליתי בחזרה לביתי. בית די גדול, 2 קומות ובכל קומה 3 חדרים.
עליתי לחדרי. ניגבתי את אפיי בנייר שהיה מונח על השידה בחדרי, והבטתי בחדר. חדר די מוזנח ומלוכלך. הסדין לא מסודר, כוסות בתוך החדר, ניירות בכל מקום, ספרים וקשקושים …
סידרתי את הסדין אשר היה על מיטתי, ונשכבתי על המיטה. הייתי עייפה, ויכולתי להרגיש את עייני נעצמות בעייפות. קמתי לאט לאט מן המיטה, ופתחתי את הארון הלבן והקטן. משם הוצאתי שמיכת צמר לבנה עם פסים וורודים וסגולים. התכסיתי בשמיכה בכיף, ויכולתי להרגיש את הרעד שלי, מהקור, פסק.
היה מאוד קר בחוץ, אף על פי שכבר הקיץ הגיע. לעיתים גם ירדו גשמים קלים, או שהיו סופות רעמים וברקים.
הטלפון שלי רטט. גיששתי בחושך אחר הטלפון שלי, שהיה בעל מגן מחוספס וכחול, והבטתי בסמס שסימסו לי. ראיתי שהיתה לי הודעה ממספר לא ידוע.
לא ידוע: אני רואה אותך.