חצי-חצי 2

חלק שני לסיפור הקצר "חצי-חצי" מוזמנים לקרוא💕
כל יום אשתדל להוסיף עוד חלק קטן, עד לסיפור השלם.
הוא לא ארוך- מבטיחה :)

הניגון היה שמח ומלא ברגש – ולפני ששמתי לב, מצאתי את עצמי מתופפת בידי על השולחן עם קצב המוזיקה, בעוד המים בסיר גולשים לכל עבר.
לרגע השתעשעתי במחשבה שאני נמצאת עם הלהקה הזאת, שרה איתם את השיר עם המילים הלא מוכרות ורוקדת על הבמה, לא בסינית זה בטוח.
"לי-מיי, המים!" , הקול הקפיץ אותי על רגליי והחזיר אותי באחת למציאות. "לא חשבתי שתאהבי את השיר" , היא אומרת בנימה שנשמעת כמו.. הקלה?. אני ממהרת לנגב את המים ולכבות את האש ומתמקדת שוב באמי, עם הפנים העגולות והמעודנות שלה והשיער השחור הארוך.
עכשיו אני לא מתאפקת לעקם אליה גבה, למרות שאני יודעת עד כמה זה גס רוח. אבל המחשבה שאמי השקטה, המאופקת, תאהב שירים שכאלה – מפתיעה אפילו אותי. מה השתנה?. החלטתי להעלים עין. הנושא יעלה שיעלה, ולא יהיה מנומס פשוט לשאול אותה ככה ישירות.
בזהירות הנחתי את הצלחות העמוקות על השולחן , לא לפני שרעננתי את האגרטל בכמה סחלבים צבעוניים מהגינה והתיישבתי על יד השולחן. אכלנו בשתיקה, נותנות לניגון הבוקע מהרדיו למלא את החדר בצלילים שמחים, שמשתלבים בהרמוניה עם נשיפות קולניות לצינון המרק החם.
"אמא, מה זאת השפה הזאת שהם שרים בה?, מה הם אומרים?\" השאלה ברחה מפי בהיסוס עוד לפני שהספקתי לבלוע את מלוא כף המרק. אמא לא השיבה מיד, והתבוננה בי באריכות, כאילו כבר צפתה שזה מה שאשאל. ניסיתי להסיט את מבטי, לשחק את המשחק עד הסוף, אבל לא יכולתי לעמוד בפני עיניה החודרות של אמי.
רציתי לפתוח את פי ולחזור על השאלה אבל אמא כבר קמה מהשולחן, וכשחזרה הביאה איתה תמונה במסגרת עץ שהייתה מוכרת לי. אה! נזכרתי לפתע, התמונה של אבא! אבל, מה הקשר של אבא לשיר המוזר ברדיו? ניסיתי לקשר בין שני הדברים.
"לי, תיראי", היא אמרה בקול לא יותר נמוך מלחישה, והצביעה על דגל קטן שאבא החזיק, שני משולשים מנוגדים ופסים ארוכים ארוכים בצבע תכלת דהוי. מוזר. אף פעם לא הקדשתי לדגל מחשבה. חשבתי שהוא מסמל אחווה שאבא השתייך אליה שלמד באוניברסיטה, או של צבא כזה או אחר. ששאלתי, אמא אמרה שאבא נפטר במלחמה, ויותר מזה לא העזתי לשאול. אולי לא רציתי לדעת יותר.
הרדיו צפצף ונכבה, מתריע על בטרייה שצריכה להיטען מחדש. "זה הדגל של ישראל", היא אומרת, ומדגישה את המילה ישראל בהתרגשות. "מה זה ישראל?", אני שואלת במצח מקומט.
"המדינה של האנשים שלך, האנשים שלי, לי, לשם את שייכת" עיניה נוצצות בחיוך.
" אבל סין היא המדינה שלי! אני סינית!" אני מוחה בפליאה, מה פתאום שאהיה שייכת למדינה שלא שמעתי עליה מעולם?.