יום תרומות מהנה :)

קשה לי לחשוב שאני אוכלת קורנפלקס עם חלב ומתלוננת שלא קנו חמוציות. שאין מספיק מיץ ושנגמר כול העוף. שהאורז קשה מיד והפסטה רכה מידי והכרית גדולה מידי והשמיכה קטנה מידי. ואז הכול מתהפך. הכרית קטנה מידי השמיכה גדולה מיד יש חמוציות ואין קורנפלקס, יש יותר מידי מיץ ויש ויש ויש, ואין ואין ואין…
כשאני חושבת על כול אותם דברים שיש לי ושאני מתלוננת עליהם אני נזכרת באלה שמברכים את האורז הקשה, מתפללים שיהיה להם חמוציות, גונבים שמיכה מהחנות ומקווים לכמה כריות. כשאני חושבת על כול האנשים שאין להם דברים כמו שלי יש אני רוצה לאסוף תרומות. ללכת בכול הארץ "ולקבץ" תרומות.
אני רוצה לצעוק לעולם שזה לא פייר.
שהאנשים הכי טובים, הכי מסכנים.
אני כועסת עליו. שככה הוא מפקיר אותם בידי הטבע הנוקם. בזמן שאלא שיש להם הורסים אותו, אלא שאין להם חוטפים ממנו.
אז למה? תסבירו לי למה? אני פשוט חייבת לדעת.