מחברת הכתיבה של ווילו

" 'ב- בבקש- שה…' הנער גמגם בפחד, ונסוג אל גזע העץ הרחב. 'א- אני מ- מצטע- ער.'
ווטרס האציל נד בראשו לשלילה, ושערו הבהיר נע מצד לצד. מאחוריו ג'ייק וראסל עשו כמותו. עיניו החומות של הנער התרוצצו לכל כיוון בחיפוש אחר מוצא שלא היה שם."
ווילו הרימה את מבטה ממחברת הכתיבה, מביטה בסיטואציה שהתרחשה מולה.
"עשית צרה אחת יותר מידי." ווטרס אמר במציאות.
'לווית מטבע אחד יותר מידי.' ווילו כתבה במחברת.
"ווטרס התקרב על הנער, עיניו האפורות כפלדה בחנו את גופו הדקיק מכף רגל ועד ראש. הוא היה לבוש בכותנת ירוקה כעלי היער, מוחזקת במקומה בחגורת חבל פשוטה. עיניו חומות כמהגוני ושערו חום סתמי.
'יש לך חוב, אתה מתכוון לשלם אותו?' שאל ראסל בקולו העמוק והדוחה.
'א- אין לי א- את הכ- כ- כ- סף כ- כא- כן.' הנער גמגם בפחד, ובלע את רוקו. 'ת- תיתנו לי ע- עוד שבוע.'
'נתנו לך כבר חודש נלסון.' ג'ייק אמר ואיגף את הנער מצד אחד, ראסל בא מהצד השני בעוד שווטרס חסם את האמצע, והעץ מנע ממנו לברוח אחורה.
הוא היה מוקף.
'האם אתה יודע מה קורה כאשר אתה מתחמק מתשלום במשך חודש?' ווטרס שאל, ושלף את חרבו הקצרה והדקה. תווי פניו היפיפיים והמרשימים העתקמו בחיוך זדוני, ראסל וג'ייק צחקו את צחוקם האווילי.
'נו, האם אתה יודע?' ווטרס חזר על השאלה. הנער האומלל נד בראשו לשלילה. 'אז נספר לך.' האציל אמר בנבזות אלגנטית להפליא.
'אנחנו גובים את התשלום בעצמנו!' ג'ייק קרא, וניגב את מצחו הרחב בהתרגשות."
ווילו הביטה בהם סוגרים על הנער האומלל באגרופים שלופים, וחזרה למחברת.
"ווטרס תפס את הנער מגרונו והצמיד אותו לעץ בעוד שראסל וג'ייק חיטטו בכיסי כותונתו, וכשלא מצאו דבר הם פנו לתרמיל העור ושפכו את כל תחולתו, הנער צעק במחאה אך ווטרס הצמיד את חרבו החדה כתער לגרונו.
'אדוני!' קרא ראסל ומשף באפו החזירי. 'אין כאן דבר!'
החיוך נמחק מפניו של ווטרס, והוא התכונן לשסף את גרונו של הנער."
במציאות, ווטרס הצמיד את נלסון לקיר מצווארו ואיים עליו באגרופו הקמוץ.
"הנער עיווה את פניו בהתכוננו למכה אשר תסיים את חיו, אך לפתע צעקה נשמעה. 'אדוני! העלמה הזאת מלגלגת עלינו במחברתה!' ראסל צעק ו-"
העיפרון החליק מידיה של ווילו יחד עם המחברת שנחטפה מידיה, ולאחר רפרוף קצר ראסל -האמיתי- דחף אותה לרצפה, וזרק את המחברת לג'ייק שקרא את תוכנה ואחריו גם ווטרס, ג'ייק כינה אותה בשמות שלא יעלו על הכתב, ואחז בכתפיה והצמידה לקיר ממש כפי שעשו לאותו נער אומלל. ווילו עצמה את עיניה ודמיינה לעצמה מה הייתה כותבת לו המחברת היקרה הייתה ברשותה.
"הגבר הגס אחז בעלמה בידיים כבירות, ושמלתה הירוקה המקושטת בעיטורי זהב התקמטה תחת ידיו חסרות הזהירות. הוא הרים את אגרופו וחבט בפניה, העלמה צעקה בכאב ובעטה באיש הגדול ללא טעם. ראסל הצטרף למהומה וחבט בבטנה, מורה לג'ייק להשליך אותה על הרצפה. הנזר הזהוב השתחרר וניתז על רצפת היער ושערה החיוור התפזר, ידיה הדקיקות נשלחו להגן על פניה מפני החבטות העוצמתיות של זוג הנערים.
'האם חשבת שתוכלי להשפיל אותנו כך ולצאת ללא פגע?!' צעק ג'ייק, העלמה צעקה כשראסל בעט בבטנה. 'תעני לי! זונ-'
'הנח לה!' צעק קול, העלמה הביטה בעלם צעיר, לבוש בבגדי עור חומים. שערו ברונטי כהה ועשיר ועיניו בהירות וצלולות. העלם הוציא סכין מחגורתו והשליך אותה, היא פגעה היישר במצחו של ג'ייק, וזה התמוטט מיד. במהירות הבזק העלם הסתער לעברו של ראסל, אך מאחר שאיבד את גורם ההפתעה הוא נאלץ להילחם באיש במלוא כוחו, אך ורק בסכין קצרה.
ראסל ניסה לפגוע בראשו של העלם אך זה צלל והתגלגל בין שתי רגליו, נועץ את הסכין בשכמתו של הענק, וזה צרח בכאב והסתובב. תולש את כלי הנשק של העלם מידיו. העלם מיהר לסגת אחורה, אך שורש עץ הכשיל אותו והוא נפל לאדמה. מיד ראסל הסתער בחרב שלופה ושבריר שנייה לפני ששיפד את לבו של העלם זה שלף מחגורתו המוסווה חרב קצרה וקהה ונעץ אותה במרכז חזהו הרחב, ובמהירות הוא חמק הצידה לפני שגופתו של הענק מחצה אותו.
אך בזמן הזה, ווטרס הספיק לחטוף את העלמה לידיו ולהצמיד את חרבו הארוכה לגרונה, מאיים לשספו.
'שחרר את הנערה.' אמר העלם.
'אתה הרגת את שני לוחמי, פרחח ארור! איזו סיבה הגיונית יש לי לענות לדרישותיך?!' ווטרס צעק בתשובה, האצילות נעלמה מקולו.
'כבוד.' ענה העלם. שיניו של ווטרס חרקו, והוא השליך את העלמה הצידה. מסתער על העלם בחרבו האלגנטית. בשנייה האחרונה הספיק העלם לשלוף את חרבו שלו מנדן שהיה מוחבא היטב בבגדי העור, חרבו הייתה חרב ברזל ארוכה, לכאורה אלגנטית הרבה פחות מחרב הקריסטל של ווטרס, אך בעיני העלמה היא הייתה יפה מהחרב האצילה בעשרות מונים. כי מטרת בעליה הייתה טהורה.
ווטרס תקף והעלם חסם בקושי. ניתן היה לראות כי הבחור המסכן אינו מצטיין בסיף כלל וכלל, בעוד שווטרס היה סייף יוצא מן הכלל. אט-אט נהדף העלם אחורה, עד שהוצמד בגבו לעץ וחסם בנואשות את ההתקפות המהירות כרוח. צווארו, ידיו, ופניו, היו מכוסים שריטות מדממות והאציל לא התקרב אפילו לקצה גבול יכולתו. העלם התעייף, תנועותיו נעשו מקוטעות ואיטיות ואיבדו את הקלילות המקסימה שאפיינה אותן קודם לכן, ורגע לפני המכה שהעלמה הייתה בטוחה שתכריע את העלם לתמיד, ווטרס קרס במפתיע. הסכין של העלם שנשלפה ממצחו של ג'ייק בצבצה כעת מגבו של ווטרס, אך פעולתו האחרונה של האציל הייתה לשסף את הנער האומלל שהציל את חיו של העלם וסביר להניח שגם את של העלמה כפי שרצה לעשות מלכתחילה.
העלם זינק אל העלמה, עיניו הירוקות הבהירות סוקרות אותה במהירות, וידיו הדקות אוחזות בידה.
'את בסדר?' הוא שאל, היא נדה בראשה בכאב, הוא הרים אותה על סוסו והלך לבדוק האם ארבעת המתים אכן אינם, ועצם את עיניו של הנער, מבטיח לחזור למקום בקרוב כדי לקחת את גופתו חזרה לכפרו- למשפחתו, ובינתיים הוא יחזיר את העלמה למקומה הראוי."
במציאות: ווילו התכווצה על אדמת החצר. לידה שכב אותו נער אומלל שלא הציל אותה או את העלם הדמיוני, רק הוכה כהוגן, ובמקום להיות מתים ווטרס ג'ייק וראסל הלכו מהמקום בהליכה שחצנית, ושני הקורבנות נשארו על אדמת חצר בית הספר עד שמישהו יעז להזעיק מורה- מה שכנראה לא יקרה לעולם.
הכל היה דמיוני, כל סיפור הגבורה, כל הסוף הטוב. בחיים שום דבר לא מסתיים כמו באגדה. הכל היה קיים אך ורק במחברת המושחטת שלה שהייתה זרוקה כמה מטרים משם.
"הי, את בסדר?" שאל קול, ווילו פקחה את עיניה ומצאה עיניים ירוקות-בהירות ושממוסגרות בשיער ברונטי כהה ועשיר.
טוב, אולי לא ממש הכל.