מכתב אחרון

חיים, אהוב יקר,

זה המכתב השני שאני כותבת לך מאז שנפרדנו לעד. אני יודעת שלא תענה גם הפעם. אני גם יודעת שאתה לא אשם. מאז שהלכת ממני, אני רואה איך הכל משתנה לי בבת אחת מול העיניים. חיי התהפכו במאה ושמונים מעלות. אתה רחוק עכשיו, במקום אחר, ולי נשארו רק הזיכרונות.

אתה זוכר חיים, את הפעם ההיא שהיינו בים? איזה מצחיק היה כשעלינו יחד על הסירה המתנפחת הצהובה והתהפכנו על השנייה הראשונה? אחר כך חזרנו בחזרה אל החוף וצחקנו בלי הפסקה… אתה זוכר מה היית תמיד אומר לי כשהייתי בוכה? היית אומר לי "סילבי, סילבי, חבל על הדמעות. יש לך עיניים כל כך יפות"… זוכר את הלילה ההוא שחזרנו מהסרט? היה מאוחר, ירד גשם שוטף ונתקענו בלי מטריה. נואשים חיפשנו מונית ונרטבנו כהוגן. חיבקת אותי חזק ועטפת אותי בגופך כדי להגן עלי מפני הגשם. זה היה אחד הרגעים היפים ביותר בחיי…

תמיד בעת משבר ידעת לבוא, לחבק ולהרגיע. תמיד אמרת "סילבי, יהיה בסדר", גם כשבעצמך לא ממש האמנת בזה. ולמרות שרבנו הרבה פעמים, לפעמים על כאלו שטויות, תמיד חזרנו והשלמנו כי אהבנו. זו הייתה אהבה אמיתית שאין כמותה עוד בשום מקום אחר. אבל עכשיו אני יודעת שזה סופי. אתה עזבת ויותר לא תחזור. אני לא יודעת איך אוכל להמשיך כך בלעדיך. אני אוהבת אותך כל כך חיים, מעולם לא אהבתי עוד מישהו ככה. ועכשיו נותרתי בודדה ואומללה, לכודה בתוך תהום עמוקה של דממה.

אני יודעת שיהיה עלי להתגבר ולהמשיך הלאה. אבל בינתיים, הדמעות אינן פוסקות. כל הפחדים הכי גדולים טורפים אותי בחלומות. ימי אינם ימים וליבי מדמם ומנותץ לרסיסים… חיים שלי, אני כל כך מצטערת שלא הייתי עיקשת די הצורך. אני מצטערת שככה נתתי לך ללכת. אתה אמרת שאתה חייב ושאין לך ברירה. נשקת לי במצח והלכת למלחמה.

לסיום חיים, רק אומר לך תודה. על מי שהיית, על מה שאתה. אוהבת אותך לנצח וזוכרת לעד. היה שלום למעלה, אהוב יקר.

שלך לנצח,

סילבי