שלמות פגומה
היא תמיד הרגישה מושלמת. היא לא היססה להגיד שהיא מושלמת. אבל משום מה, כשאמרה: "כן, אני מושלמת", נעצו בה מבט נגעל, כאילו אמרה שהיא מלכת העולם והם נתיניה פשוטי העם.
כשעשתה דבר-מה, תמיד היו את אלו שחיפשו במעשיה פגם. וכשמצאו אותו, אמרו: "היי, זה לא טוב! רואה, את לא מושלמת כמו שחשבת."
אבל היא עדיין הרגישה מושלמת, עדיין טענה שהיא מושלמת.
בגלל זה נדחתה מהחברה, אבל כן הוזמנה למסיבות וכדומה. כנראה בגלל שהתלמידים לא רצו שהמורה תחשוד שמשהו אינו קשורה. היא ידעה שזו צביעות, ובכל זאת השתדלה ליהנות כמה שאפשר במסיבות.
עכשיו, היא ישבה על המדשאה בגן העירוני. נעלי האולסטאר שלה גירדו את הדשא והחצץ בהתאם לתנועות רגליה. היא התבוננה בשמיים, אשר נצבעו בסגלגל חיוור. הגן עצמו היה כמעט ריק, אבל היא עדיין שמעה את הילדים הצווחים והמצחקקים מאחוריה במתקנים. היא זמזמה לעצמה מנגינה משונה, עצמה את עיניה והקשיבה. היא שמעה את הצעדים, אבל לא טרחה לפקוח את העיניים. היא לא מצאה לנכון שמישהו ירצה לפנות אליה, אל המנודה ה"מושלמת". אבל אז היא שמעה את החצץ נגרס תחת כובד משקלו של מישהו שהתיישב לצידה, והיא פקחה את עיניה בבהילות.
לצידה ישב נער בן 13 לערך, עם שיער שטני מתולתל ועיניים חומות. נמשים נחו על קצה אפו ועל לחייו. זה היה רובין, ילד מהכיתה שלה. הוא היה אחד מאותם ילדים שתיעבו אותה על שתייגה עצמה כמושלמת, ואחר כך הזמינו אותה ליום-ההולדת שלהם. היא נבוכה מעט, ודחפה את משקפיה במעלה אפה.
"היי," אמר בחיוך מהסס.
"כן." היא לא השיבה לו ב"היי", היא לא הרגישה שהיא צריכה לומר את זה.
"אממ.. מה.. קורה?"
"כלום."
"אני-" הוא כחכח בגרונו, כנראה הרגיש רע בגלל הנימה האדישה של דבריה. "רציתי לדבר איתך."
"איתי?" הפעם היא באמת הייתה מופתעת. מה לו ולי? חשבה.
"אני חושב.. שבגלל שאת מנודה כזו, אף אחד לא יאמין לך אם תלכי להפיץ עליי שמועות."
אה, יופי, תודה רבה באמת. חשבה בהתמרמרות.
"אוקיי. דבר." הורתה לו, ישר ולעניין, והפתעה קלה עלתה בעיניו, אך כשהוא פצח פיו גם עיניה שלה התרחבו בהשתוממות.
"אני חולה. חולה ב.." הוא בלע את רוקו בקושי והמשיך. "חולה בקללת אונדין. זו תסמונת של דום נשימה בזמן השינה, כלומר שכשאני ישן אני צריך לעבור הנשמה מלאכותית בכדי לנשום, ולחיות. אגדה גרמנית אומרת שהמחלה קרויה על שמה של הנימפה אונדין. בעלה היה בן-תמותה, ונשבע להיות נאמן לה בכל שאיפה. אבל הוא בגד בה, ולכן קיללה אותו בכך שכאשר יירדם, ישכח לנשום."
צמרמורת חלפה במורד גבה, והיא לחחה את שפתיה לפני שאמרה משהו.
"אז.. למה אתה מספר לי את זה?"
"כי.. הרגשתי שאני צריך לספר למישהו. ואם אספר לאחד החברים שלי, כצפוי שהדבר יתפשט והמעמד החברתי שלי יצנח."
"אתה מתבייש בזה?" שאלה בשקט.
"אממ.. גם, כן. זה תמיד גורם לי להיזכר שאני לא מושלם," הוא שלח לעברה חיוך מתגרה, אבל אולי גם ספקן.
"אתה כן מושלם, כמו שאני מושלמת." אמירתה העלתה בפניו תהייה, אבל היא המשיכה בשלה. "לדעתי, מושלם זה להיות גם עם פגמים וגם עם יתרונות. הכי חשוב זה להשלים עם המגרעות והטובות שבך. בגלל זה אין אנשים שהם רק רעים או רק טובים, כי זה כאילו חצו אותך."
רובין לא ענה, רק משך בכתפיו. היא ידעה ששינתה משהו בהשקפת העולם שלו, שאולי הוא גם יתנהג כלפייה אחרת. אבל היא לא רצתה לקוות. היא ידעה שכגודל הציפייה, גודל האכזבה.
שניהם המשיכו לשבת בדממה, עד שנותרה רק קרן אור אחרונה בשמיים, וגם היא החלה לדעוך. השמיים נצבעו באדום-סגול.
"רוצה ללכת הביתה?" שאל לבסוף רובין.
"בהחלט, רי-רוב." הכינוי בטעות נפלט לה, והיא הסמיקה. הוא השיב לה בצחוק, ושניהם קמו על רגליהם, ניקו את החצץ והבוץ והדשא מהמכנסיים והלכו.
תגובות (30)
וואו, פשוט וואו !!
להגיד על זה אהבתי זה כלום לעומת העוצמה המלאה של הסיפור (!!) לא שמעתי לפני על המחלה הזו, אבל עשית בה שימוש מעולה בסיפור וכוונתו..
אזאז.. מחאה הכי גדולה שאת יכולה להביא לעצמך, כי הוא לא רק מושלם, מהמם, מקסים… הוא הכל.
ובהחלט אהבתי
תודה רבה ספ *_*
וואו! הרעיון מאוד מקורי, והכתיבה מדהימה!
אני מסכימה עם ספיר, על הסיפור הזה אי אפשר להגיד רק 'אהבתי'. בהחלט מגיע לסיפור הזה אפילו מגיע לקבל יותר מ'בחירת העורכים'!
loren :)
תודה!
חשבתי להציע אותו לבחירת העורכים, אבל אולי אמתין קצת.
הצעתי אותו, אני מקווה שאת לא כועסת..
זה סיפור מדהים, פשוט הייתי מרותקת למסך, ואמרתי לעצמי שאני חייבת להציע אותו (הזכרתי שזו את שכתבת ואת השם משתמש שלך והוספתי קישור לסיפור ותיאור מאוד מאוד מאוד ארוך למה מגיע לו להתקבל לבחירת העורכים)…
וואו! ♥
תודה, באמת מרגש אותי לראות שעד כדי כך אהבת את הסיפור >;
ווהו! זה בבחירת העורכים! לורן- תודה! 333>
מגיע לזה להיות בבחירת העורכים מור :)
אני מסכימה עם ספיר ולורן. לא מגיע לזה רק 'אהבתי'. הצלחת להכניס פה גם את השקפת העולם שלך, גם דמויות עמוקות עם המון אופי, וגם את הכתיבה המושלמת שלך!
קשה לעשות את זה בסיפור קצר, ואת הצלחת!
מחכה לראות עוד קטעים שלך! :)
תודה ^•^
האהא לוסי הגיבה לי תקנאו! *לחרוץ לשון* XD
מזלטוב XD
זה כתוב יפה (חוץ מהתיאור השטחי של הילד השטני, תוצר של היותך מושפעת משאר הכותבים באתר, אני משער.) ואת כותבת ממש טוב יחסית לגילך…
אבל לא הבנתי שום דבר בקשר להשקפת העולם של הילדה הזאת ולהיגיון שבה ואני לא יכול לתאר לעצמי שסיפור כמו זה יתרחש במציאות, כלומר, למה הילדה לא הסבירה את ההשקפה שלה לכולם במקום לתת להם לפלוט אותה אל שולי החברה בגלל אי הבנה? ואיך בכלל קרה שהם הבינו אותה לא נכון? הרי היא מצדה לא ניסתה להשתחצן ומן הסתם לא היה בנימה שלה שום שמץ של שחצנות כשטענה שהיא מושלמת ולא היה שום רמז לשחצנות מצדה כשהיא דברה (אני משער).
אבל בסך הכול נהנתי מהסיפור :)
אוריו- תודה
דני- אותה ילדה בסיפור הרגישה שלנסות להוכיח משהו למי שלא מנסה לשקול אחרת, או לא מאמין לה, זה לוותר על הכבוד העצמי ולרדת רמה מתחת. כלומר שהיא לא טרחה לשנות את דעתם בנושא, כי היא הרגישה שזה פשוט לא ראוי מבחינתה לנסות להסביר משהו למי ששפט אותה על פי משפט אחד שלה. והאמת שרציתי לתאר את רובין כאחד עם שיער שחור, אבל העדפתי לחדש כי יש לי מלא דמויות שכתבתי עליהם עם שיער שחור. אבל תודה. (ומקווה שהצלחתי להסביר את כוונותיי)
ולמען האמת, היא לא אמרה את זה בשחצנות, נכון, אלא בנימה עובדתית ובטוחה, וחוץ מזה לרוב כשאנשים שומעים את המילה מושלמים הם חושבים על אדם ללא פגמים.
לפי התיאור שלך של איך שהיא לא רצתה להתווכח, זה באמת נשמע כאילו היא שחצנית… כלומר, מה מפריע לה להסביר להם? היא לא רוצה לרדת לרמה שלהם? כאילו היא כבר ברמה אחת מעליהם והם לא ראויים לכך שהיא תסביר להם. זה לא שהם פגעו בה או משהו, הם פשוט לא הבינו את דעתה…
(שלא תביני לא נכון, אני לא מנסה לרדת על הסיפור שלך, כי אני ממש נהנתי לקרוא, פשוט אני רק רוצה שתסבירי לי כמה דברים על הדמות של הילדה, כי לא תיארת את האישיות שלה לעומק בסיפור, ולפי מה שכתבת היא נשמעת קצת שחצנית, אבל מצד שני את מנסה להציג אותה כלא שחצנית, אז זה קצת מבלבל…)
לא לא, זה בסדר גמור. היא לא רצתה להסביר כבר כי הם פגעו בה, אבל אני לא אכחיש שהיא לפעמים התנהגה בשחצנות כשמישהו שאל אותה בנוגע לזה, ולכן דחו אותה יותר. אבל השחצנות נבעה לאו דווקא כי היא סתם שחצנית, אלא כי נמאס לה מהם. והיא בן-אדם חסר סבלנות. (חסרי סבלנות =-=)
אוקיי, עכשיו היא דמות אנושית עם פגמים ובעיות ולא קדושה מעונה ע"י עלילת הסיפור…
תודה על ההסבר, עכשיו הרבה יותר קל לי להזדהות עם הדמות.
בבקשה, ותודה גם לך ^^
דרך אגב, יותר אהבתי את השם הקודם של הסיפור, "מושלמים כאנחנו אנו" זה היה הרבה יותר מתאים לסיפור וגם "שלמות פגומה" נשמע די חסר משמעות, כלומר, איך שלמות יכולה להיות פגומה?!
אני דווקא מעדיפה את השם הזה, אבל לא חשוב.
וואו, זה בבחירת העורכים! מזל טוב!
זאת ממש לא אני שעשיתי את העבודה, למרות כל ההמלצות הארוכות שלי על הסיפור אני די בטוחה שהקישור של הסיפור ששמתי בסוף דיבר בשם עצמו XD
אהבתי מאוד את השם החדש, הוא יותר קצר וקליט ומעביר את המסר :)
מזל טוב! D:
תודה! :C
אומייגאד סיפור מושלם באמת מושלם נותן לי להבין משהו או שתיים על החיים זה פשוט כל כך מרגש ונכון ולימד אותי לא לשפוט את החברה הכי טובה שלי שהיא אומרת שהיא מושלמת חחחחחחחחחחחחחחחחח סתם חחחחחחחח באמת מושלם ומזל טוב על בחירת העורכים אני מבינה למה… :)
סיפור יפה, הכתיבה טובה:) אני אוהבת את איך שאת משלבת חלקים מעצמך בסיפור, כגון השקפת העולם שלך.
מ-ו-ש-ל-ם-!
תודה לכן!
קראת לי אוריו D:
את אדירה D:
אניו אוהבת שקוראים לי אוריו D:
(זו צ'ירונו D:)
או אלוהים אפילו לא שמתי לב! XDD
אבל זה הופך אותך ליותר אדירה *^*
אה ומור, תתחדשי על הכינוי, אהבתי אותו <:
תודה רבה ()>