אויבים בדם-פרק 12
סורן הוסיף לחבק את נארה.רועד.
כשדמעות מוסיפות לזלוג מעיניו.אך,בכיו היה שקט.
וזה בא מהלב.
שכן,העובדה כי סורן הרג את סיירון,אביה הרוחני,מובהקת.
רגשות האשמה הוסיפו להציף אותו,וניקרו בנשמתו כפצע מדמם.
פצע שלעולם,לא יגליד.
הוא חש אשם כל כך עד כי מצפונו רדף אותו.
ברגע שהזדמן לו להיות לבדו,עם מחשבותיו הוא עשה זאת.
מחליף חולצה,כשאקדח זרוק על המיטה שלו.
הוא התלבש.
שקוע במחשבות,עמוקות.
"מה שעשיתי לגמריי לא בסדר!"הוא חשב.
מצפונו הציק לו.מצד אחד,הוא מלאך אפל ומצד שני,יש לו רגשות כלפיי נארה.
הוא מלאך אפל,עם לב רגיש!,לב כואב.וכרגע,הוא סובל.
הוא אינו שקט.המלחמה היחידה שמתחוללת כרגע,היא בנפש שלו.
"אוי ואבוי,מה עשיתי?!!"הוא קרא,כשדמעות מציפות את עיניו.
כשהקונפליקט הופך קשה יותר מרגע לרגע.
כשהוא אינו יודע מה חמור יותר.
העובדה שהוא רצח את סיירון או העובדה כי הוא מאוהב באויבת.
בסערת רגשות הוא לקח את האקדח מהמיטה,דורך אותו ומצמיד אותו לראשו בכעס.
במערובלת ריגשית שמתפרצת ממנו בכוח.
אישוניו מתרחבים,כליי הדם שלו מתכווצים,נשימה מוגברת,קצב לב גבוה.
הוא עומד לירות בעצמו.לגמור את הסיפור,כי זה מכאיב יותר מידיי.
"לא!"נשמע קולו של סיירון,שהתגלה לעיניו של סורן.
"סיירון??"הוא אמר המום..
"זה אני.."הוא אמר.
"אני לא מבין..אתה מת.הרגתי אותך.."הוא אמר בפניו.
"..כוחי חזק יותר ממה שכולם חשבו.."אמר סיירון בפניו של סורן.
"מדוע..אתה מנסה לעצור בעדי?..אני מלאך אפל.."טען סורן.
"אני מסוגל לחוש בכל פעימה של הלב שלך.להביט לתוך נשמתך.אתה אומנם אפל,אבל הלב שלך,מסוגל להרגיש.כאב,תיסכול,כעס,..אהבה.אלה רגשות."אמר סיירון,"עכשיו תעשה לי טובה ותוריד את האצבע שלך מההדק.אתה לא עומד לירות בעצמך."
"אני הרגתי אותך,מגיע לי למות!"הוא קרא בזעם..
"אתה לא הרגת אותי."אמר סיירון,"לפחות כך רצו שתחשוב.שהרגת את גדול המלאכים.אחי הסורר לינדור רצח אותי במו ידיי,והיפנט אותך."
"מה???"הוא השפיל מבט.המום מימה ששמע.
"שמור על נארה.היא זקוקה לך יותר מימה שאתה יודע.אני מבין את כאבי הלב שלך.אבל,בתי זקוקה לך כעת סורן.לך אליה.."אמר סיירון.
תגובות (1)
מקסים