אחות של- פרק 12-

פרק 12-
מנקודת המבט של רוני-
שמעתי צעדים מהירים מחוץ לחדר.
״חיים שלי אני אדבר איתך אחר כך טוב?״ אמרתי למאיה בפלאפון.
״הכל בסדר?״
״כן כן, נדבר״ אמרתי וניתקתי את השיחה. יצאתי מהחדר, ובדיוק הדלת של ענבר נטרקה. התקדמתי לשם ופתחתי את הדלת.
״הכל בסדר?״ שאלתי אותה. היא שכבה על המיטה עם הפנים למטה. היא ילדה בסדר בסך הכל, ואחרי שיכנועים.. רבים, מאבא, החלטתי לתת לה צ׳אנס.
״אני צריכה שקט״ היא מלמלה.
״אם את צריכה משהו, את יודעת איפה אני גרה״ אמרתי בשקט ויצאתי מהחדר שלה.
״איתי?״ שאלתי בחיוך כשהסתובבתי לכיוון חדרי וראיתי את איתי עולה במדרגות. הוא התנשף.
״אה, חיים שלי״ הוא מלמל, תפס בפנים שלי ונישק אותי. הרמתי גבה.
״הכל בסדר?״ שאתתי והתנתקתי ממנו.
״כן כן, חזרתי בדיוק מאימון״
״מריחה״ אמרתי בחיוך.
״את אוהבת אותי בכל מצב״ הוא אמר בחיוך המושלם שלו וקרץ לי. צחקתי.
״לך לך תתקלח״ אמרתי ודחפתי אותו לחדר שלי.

הוא יצא מהמקלחת, עם הברמודה שהייתה עליו לפני, אבל בלי חולצה. אדוניי, ראיתי את הגוף שלו כל כך הרבה פעמים, ואני כל הזמן מופתעת מחדש.
״איך אני אוהב את המבט הזה״ הוא מלמל בחיוך והתקדם אליי.
״איזה מבט אדון דנינו?״ שאלתי בחיוך.
״יענו עכשיו את משחקת אותה שלא הסתכלת לי על הקוביות?״ הוא שאל. צחקתי.
״מי מסתכל לך בקוביות״ צחקתי.
״איזה טחונה בשם רוני ביטון, נודר שאת מכירה״ הוא אמר ונשכב עליי.
״תזכיר לי״
״החברה שלי הזאת״ הוא אמר. איך אני אוהבת לשמוע אותו אומר ׳חברה׳.
״ואתה אוהב את החברה שלך הזאת?״ שאלתי בחיוך. הוא חייך ונישק אותי.

מנקודת המבט של איתי-
בערך בשלוש, קמתי מהמיטה של רוני והלכתי לחדר של ענבר. לא ישנתי טוב בגללה, הייתי חייב לבדוק שהכל בסדר.
נכנסתי בשקט לחדר. היא שכבה על המיטה, בחיי שהיא נראתה כמו מלאך
מה אני אומר קיבינימט, אני צריך לסתום תפה שלי כבר. גררתי איזה כיסא והתיישבתי ליד הראש שלה.
״יא ראבי..״ מלמלתי, לא יודע אפילו למה.
היא פתחה עיניים וקלטה אותי. בשנייה היא התיישבה וכמעט צרחה, אבל קמתי בזריז וסתמתי לה תפה עם היד.
הגעתי למצב שאני עליה.
היא העיפה לי את היד ונתנה לי כאפה.
״כוסאוחתוק מה את מרביצה?״ צרחתי בשקט.
״אתה מוכן להעיף את הגוף שלך ממני?״ היא שאלה, ראיתי תעצבים בעיניים שלה.
״תכריחי אותי״
״אני אצעק״
״קיבינימט.״ מלמלתי וקמתי ממנה. הייתי מחורמן לאללה.
״מה אתה רוצה?״ היא שאלה בשקט.
״ספרי בזריז למה בכית״ אמרתי בלי סבלנות. להיות ישיר זה הכי טוב.
״למה נראה לך שאני אספר לך?״
״כי אני לא נקבה שתרוץ לספר לחברים שלה״
״למה נראה לך שאני אספר למישהו?״
״כי את אשכנזיה״
״מה זה הגזענות הזאת?״
״תשבעי לי שאת מאמינה שלא היית מספרת לאף אחד״. היא שתקה. חייכתי חיוך מנצח.
״דברי״ אמרתי והתקרבתי אליה. היא הסתכלה עליי.
״עדיין לא שכנעת אותי לספר לך..״
״כוסאמאמק אני מתחיל להתעצבן פה..״
״תתעצבן, מה אכפת לי?״
״דברי כבר יא קרציה!״ הרמתי את הקול, והיא סתמה לי את הפה עם היד.
״אני אספר לך, אבל תהיה בשקט, רוני תרצח אותי״ היא אמרה. חייכתי.