קאמבק- פרק 10- !!!

פרק 10-
מנקודת המבט של אמבר-
״תסתכלי לי בעיניים אמ, תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי למה עשית לי את זה״ הוא לחש והצמיד את המצח שלו אל שלי. עצמתי עיניים, מוציאה את הדמעות.
״כי אני שונאת אותך״ מלמלתי והעפתי אותו ממני.
״ואני אוהב אותך״ הוא אמר ותפס ביד שלי.
״חתיכת שקרן, המילים שלך לא שוות כלום דניאל..״
״והמילים שלו כן?!״ הוא צרח עליי.
״כן! זה מה שאתה רוצה לשמוע? כן״ אמרתי בעצבנות. הוא עזב אותי. הסתכלתי עליו, בוכה את הנשמה. אני לא קונה את המבט הזה, לא אכפת לבן אדם הזה ממני, אני סתם סטוץ ארוך בשבילו.
״אז לכי אליו״ הוא אמר בקול שבור.
״זה מה שאני אעשה״ מלמלתי וניגבתי את הדמעות.

**

״אמבר״ רבקה העירה אותי מהזיכרון הנורא הזה.
״מה?״ מלמלתי.
״תהיי איתי״ היא אמרה, והמשיכה ללמד. נאנחתי וניגבתי את הדמעה שהרגשתי שזלגה לי על הלחי.
״הכל בסדר?״ נייתן שאל אותי והניח את היד שלו על הכתף שלי.
״כן״ אמרתי והזזתי את היד שלו ממני. הוא נפרד משאנון לפני שלושה ימים, והיא מדוכאת בגלל זה, ואסור שהיא תדע שזה באשמתי. היא חברה שלי.
מעניין אם הקשר שלה ושל דניאל עדיין קיים. לא זה לא מעניין, וזה לא קשור אליי. שיעשו מה שהם רוצים. אם חושבים על זה, הם זוג ממש יפה. דניאל עם השיער הברונטי הנעים והעיניים הכחולות המלטפות, ושאנון עם הבלונד והעיניים הכחולות.. זוג מאופרת סבון קיטשית ויפה. מסכן נייתן.. הוא בן אדם כזה מדהים, ויפה לא פחות..
די לחשוב על בנים בשיעור כימיה אמבר !

בצהריים, אחרי שיעור בפסיכולוגיה, הלכתי לכיוון בית הקפה, בתקווה שהקופאי תהיה בחורה הפעם.
״אמ״ שמעתי את הקול של דניאל מלפניי.
״..בר״ הוא השלים כשאנשים הסתכלו. התקדמתי אליו. אמרנו שננסה להיות רגילים, ידידים, נורמלים אחד עם השני.. ננסה.
״היי״ אמרתי.
״דיברתי עם ג׳ונתן עלייך״ הוא אמר.
״בלי שלום, מה שלומך..״
״את בטח יודעת מה הוא אמר לי״ הוא אמר והסתכל על השפתיים שלי. הזזתי את הראש.
״אני יכולה לנחש״ אמרתי בשקט, בחצי חיוך שנפלט לי. הוא חייך.
״הוא עזר לי לקלוט כמה נדירה את, והק..״
״פה ימינה? תודה״ אמרתי בקול רם ובחיוך כשראיתי את שיי מרחוק, קולטת שאנחנו מדברים.
״מה?״ דניאל שאל וכיווץ את הגבות שלו.
״אחר כך דני״ לחשתי והלכתי משם. שיט, אמרתי דני.

מנקודת המבט של שאנון-
״היום בערב נלך למועדון, רחוק מפה, נעזור לך לשכוח..״
״אשלי חכי שנייה״ קטעתי אותה והסתכלתי קדימה. אמבר מחייכת, ועומדת מול דניאל. הם מכירים?
שמעתי אותה אומרת לו תודה, ואז היא התקדמה אליי.
״היי״ אמרתי לה.
״אני מחפשת את הבית קפה, הצלחתי לאבד כיוון שוב״ היא גיחכה והלכה. חייכתי והסתכלתי על דניאל, שהסתובב וראה אותי. סימנתי לו שאני הולכת לחדר שלי, עם הסימן הקבוע שלנו. הוא הנהן בחיוך.
״אז מועדון, בערב?״ שאלתי את אשלי.
״כן״ היא אמרה בחיוך. הנהנתי, הסתכלתי על דניאל והלכתי.

״וואו״ מלמלתי ונשכבתי לידו. החזה שלי עולה ויורד בגלל הנשימות המהירות שלי. דניאל עלה עליי שוב ונישק את צווארי. נשכתי את שפתיי כשהוא מחץ את שדיי, ואז העליתי את פניו אליי.
״בא לך שנצא לאנשהו?״ שאלתי אותו. הוא הפסיק להסתכל על שפתיי ועבר לעיניי.
״לצאת?״ הוא שאל.
״כן, לצאת״ אמרתי בחיוך וליטפתי את השיער שלו.
״ואם יראו אותנו..״
״לא אכפת לי כבר״ קטעתי אותו בשקט.
״אם אתה כל כך לחוץ, אני יכולה לבקש מחברה לקחת אחד מהמסטולים שלך ובמקרה שנינו נצטרף״ אמרתי בחיוך.
״את.. את בטוחה שזה רעיון טוב?״ הוא שאל.
״אתה לא חושב?״ שאלתי ונישקתי את הצוואר שלו.
״צודקת״ הוא אמר לבסוף בשקט. חייכתי וחיבקתי אותו.

מנקודת המבט של דניאל-
נכנסתי למכונית שלי בסוף שבוע, מכין את עצמי לסופש עם המשפחה המחורבנת שלי. לחצתי על הגז לרוורס, והאוטו לא התניע.
״שיט״ מלמלתי וניסיתי שוב. לא התניע.
״אוטו מחורבן״ מלמלתי בעצבנות ויצאתי ממנו, והתחלתי לבעוט בתא המטען, מוציא את העצבים על המכונית במקום על דברים אחרים.
״דניאל, הכל בסדר?״ שמעתי את הקול של אמבר.
״התקלקל״ אמרתי בעצבנות והסתכלתי עליה.
״לאן אתה צריך?״ היא שאלה אחרי כמה שניות של שקט.
״לבית של ההורים״ אמרתי. היא הרימה גבות.
״הכל בסדר בבית?״ היא שאלה בשקט. נאנחתי.
״אני לא בטוח, בגלל זה אני צריך לנסוע לשם״ אמרתי.
״אני אסיע אותך, אני גם צריכה לאזור שלהם״ היא אמרה בחצי חיוך והלכה לכיוון האוטו שלה. חייכתי והלכתי אחריה.

״מה שלום איידן?״ היא שאלה. הסתכלתי עליה. היא היחידה שיודעת על הכל, כל החיים שלי. טוב, היא ונייתן.
״הוא בסדר, יש לו חברה״ אמרתי בחיוך. היא צחקה.
״אני לא מאמינה שפספסתי את התגובה שלך כשהוא סיפר לך על זה״ היא מלמלה בחיוך. ״פספסתי כל כך הרבה״ היא הוסיפה בשקט.
״אם את רוצה.. את יכולה לקפוץ״ אמרתי.
״אני לא חושבת שזה רעיון טוב״ היא אמרה והסתכלה עליי כשנעצרה ברמזור.
״תבואי, תאכלי איתנו אוכל של אמא שלי, כמו פעם״ אמרתי והנחתי את היד על הברך שלה. צפצפו מאחורה, והיא התעוררה והמשיכה לנסוע.
״פעם אחרת״ היא אמרה בקרירות. הבטתי בה בזמן שנסענו בשקט. היא הורגת אותי, בכזאת קלות. גופייה עם מחשוף שאם היינו ביחד הייתי אוסר עליה ללבוש, מכנסיים קצרים שגורמות לי לרצות להחנות בצד ולהרים אותה אליי, והיא.. הדבר הכי מטורף ויפה שאני מכיר.

״אמבר, היה כל כך כיף לראות אותך שוב״ אמא שלי אמרה כשיצאנו מהבית שלהם. היא נראית שמחה, אני שמח.
״היה כיף לראות אותכם״ אמבר אמרה בחיוך וקיבלה מאמא שלי חיבוק.
״ביי דני״ אמא אמרה בחיוך וחיבקה אותי.
״תבוא לבקר לעתים קרובות יותר!״ היא אמרה והחזיקה בפניי.
״אני אבוא״ אמרתי בחיוך, ושנינו הלכנו לכיוון המכונית. נכנסנו לבפנים, והתחלנו לנסוע בחזרה. לילה של פעם. כל המשפחה, ואמבר, שנחשבת לחלק מהמשפחה.
״את לא אמרת שאת צריכה ללכת לאנשהו באזור?״ שאלתי אותה כשיצאנו מהעיר.
״שיקרתי״ היא אמרה בחיוך.
״לא רציתי שתלך לבד״ היא אמרה והסתכלה עליי.
״שמח ששיקרת״ אמרתי בשקט והסתכלתי עליה מנסה להתעלם מהמבט שלי. ואז האוטו התחיל להשמיע רעשים.
״שיט״ היא מלמלה והסתכלה לכל הצדדים.
״לכי הצידה״ הוריתי לה.
״דני אני לא מבינה בדבר..״
״תני לי״ מלמלתי והחזקתי בהגה. החניתי אותנו בשולי הכביש, בשלוש לפנות בוקר. היא נאנחה ונשענה אחורה. הסתכלתי עליה.
״זה כנראה פנצ׳ר, או תקלה במנוע, עשר דקות ואנחנו ממשיכים לנסוע״ אמרתי לה ויצאתי מהמכונית.
״טוב לי אין מושג, אתה יודע״ היא אמרה והלכה אחריי אל קדמת האוטו. פתחתי אותו, ויצא מלא עשן.
״זה לא סימן טוב״ היא מלמלה.
״נשארת חדת הבחנה״ מלמלתי בחיוך.
״תזלזל כמה שאתה רוצה, רק תבטיח לי שנגיע למיטה מהר״ היא מלמלה. הסתכלתי עליה.
״כאילו, אני למיטה שלי, בחדר שלי, אתה למיטה שלך..״
״הבנתי״ קטעתי אותה כשראיתי אותה מסמיקה גם בחושך הזה.
״טוב, מה עושים?״ היא שאלה והסתכלה עליי.
״יש לך פה מברגים, כלי עבודה, משהו?״ שאלתי, מודע לתשובה מראש.
״לא״ היא אמרה. הנהנתי.
״אז מתקשרים לגרר״ אמרתי.
״אין לי סוללה״ היא מלמלה. הוצאתי את הפלאפון מהכיס. הוא מת כבר כשיצאנו.
״מחכים לטרמפ״ אמרתי לבסוף והתיישבתי על המדרכה.
״בכביש נידח באמצע חור? זה לא יקרה״ היא אמרה ושילבה ידיים. קר לה. לא היה לי משהו שיחמם אותה חוץ ממני, אבל לא נראה לי שהיא תסכים להתכרבל.
״אני אומר ניכנס לאוטו ונישן ובבוקר בטח אנשים פה יתחילו לצאת מהבתים עם מכוניות ויעזרו לנו״ אמרתי אחרי כמה דקות של שקט ונעמדתי. היא הנהנה והלכה למושב הנהג. נכנסתי למושב שלידה.
״לילה טוב״ היא מלמלה והשעינה את הכיסא אחורה. הסתכלתי עליה משחקת אותה שנוח לה.
״תשני מאחורה״ אמרתי לה. היא פתחה עיניים.
״אבל אז לא תוכל להישען אתה עד הסוף״ היא אמרה, לא זזה מהתנוחה הלא נוחה בשיט שהיא נמצאת בה כרגע.
״אני אסתדר״ אמרתי והחזרתי את הכיסא למצב ישיבה. היא יצאה מהאוטו ונכנסה למושב האחורי. ראיתי אותה במראה, שוכבת עם עיניים עצומות, הגבות שלה קצת מכווצות והיידים שלה מתחת לראשה. כמו מלאך. אני אסבול בשבילה לילה אחד ללא שינה, זה לא כל כך נורא.
״אם לא נוח לך אתה יכול לישון לידי״ היא אמרה בשקט כשניסיתי לעצום את העיניים. הסתכלתי עליה במראה.
״את בטוחה?״ שאלתי. היא הנהנה ונרדמה. נשמתי עמוק ויצאתי מהמושב הקדמי, ונשכבתי לידה, מנסה למנוע את הריפלקס של לחבק אותה.

התעוררתי, והפנים של אמבר היו מולי, שני סנטימטר מלנשק אותם. הרגשתי שהיד שלי על הרגל שלה. הסתכלתי הצידה, וראיתי שהרגל שלי נמצאת בין שתי הרגליים שלה. אני מחורמן קשות ברגע זה. חזרתי להסתכל על הפנים שלה, והעיניים שלה היו פתוחות. הבטתי בה, לא מסוגל להיות הראשון שזז מהתנוחה הנעימה והמחרמנת הזאת. עברתי להסתכל על השפתיים שלה, השפתיים שאני הכי אוהב. היא קירבה את פניה אליי והניחה את ידה על הלחי שלי, ונישקתי אותה.