"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 17

פרק 17 –

הרגשתי כאב ראש חזק, פקחתי את העיניים לאט..לא ידעתי איפה אני
מה שבטוח לא בחדר שלי או של מישהו שאני מכירה..
קמתי לאט מהמיטה פתחתי את הדלת בשקט
הייתי חצי מטושטשת, לא שמתי לב לבית פשוט הלכתי עד שהגעתי למדרגות
ושמעתי קולות של אנשים מדברים, ירדתי שתי מדרגות בשקט
"מה נעשה איתה?"
"לא יודע,אבל אם אח שלה יידע…וואה"
"אני לא יכול לעזוב אותה ככה"
"אז מה אתה רוצה להתעסק עם אסי? כבר רבת איתו פעם אחת."
"תקשיב זה לא כאילו אנסתי אותה,או נגעתי בה או משהו כזה.."
"אז זה לא מה שאסי יחשוב"
"טוס טוס מכאן"
"מה יש לך?"
"אתה מעצצבן אותי עוף מכאן עכשיוווו"
"ואם מישהו יידע שהיא כאן…אני נשבע לך בחיים שלי שאני הורג אותך מובן?!"
"אל תדאג" אמרו ושמעתי את הדלת נטרקת
"מטומטם.." הוא מלמל, שמעתי צעדים מתקרבים עליתי מהר וחזרתי לחדר, עשיתי את עצמי ישנה
אחרי כמה שניות שמעתי את הדלת נכנסת, ומישהו מתיישב ליידי ומלטף את לי הפנים
"א'חח כמה שאת יפה..אבל מה אני יעשה איתך?
צריך לטפל באסי, הוא מפריע..אני רוצה להיות איתך.
אני רוצה אותך איתי. מה נעשה?"
הבן אדם משוגע, הקול שלו היה מוכר..
"אני ישאיר אותך באיזה מקום, כן..אני ימשיך להתחבר אלייך לאט לאט
נרחיק את אסי מימך..נמצא דרך..כן." הוא אמר , מדבר לעצמו.
חכה חכה שסהר ישים עלייך את היד יבן זונה.
ואסי…ניראה לו שהוא יוכל להרחיק את אסי מימני?!
אני חייבת לראות את מי זה.. חייבת.

מנקודת המבט של סהר –

אני משתגע, אני קרוב להשתגע..
אני לא מוצא אותה בכל מקום, עוד שנייה אני תולה פוסטרים שלה
זה הורגגג אותייי!!!
אסי חושב שהיא אצל חברה, אם רק הייתי יכול לעשות משהו..
יצאתי שוב בחוץ, עשיתי סיבוב בכל מקום אפשרי,
עד שכבר נמאס לי, הלכתי לאיזה מקום ישבתי
"מה להביא לך מאמי?"
"בירה"
"בגיל שלך?"
"תביאי כבר בירה" אמרתי לה בעצבים והיא הביאה לי בירה
שתיתי חצי מימנה בשלוק , הרגל שלי לא הפסיקה לרעוד…
"הכל בסדר?" המלצרית שאלה אותי
"הכל מעולה" אמרתי בעצבים ושתיתי שלוק מהבירה
"אתה צריך עוד משהו?"
"שתעופי לי מהעיניים" אמרתי והסתכלתי עלייה, היא עשתה לי פרצוף והלכה
שתיתי את מה שנשאר מהבירה בעוד שלוק
שמתי כסף בשולחן בשביל הבירה וטיפ ויצאתי מהר
הלכתי לחפש בפארק..

מנקודת המבט של ליהי –

הוא הרים אותי בידיים, והוריד אותי במרדרגות, העיניים שלי היו עצומות
לא יכלתי לראות כלום..
הוא שם אותי ברכב, והוא התחיל ליסוע…
פקחתי קצת את העיניים וראיתי רק את העיניים שלו
היו לו עיניים יפות, כחולות כאלה..
סגרתי שוב את העיניים, ואחרי כמה דקות הוא עצר פתח את הדלת של האוטו
הרים אותי והניח אותי על ספסל
והוא התחיל לרוץ, פתחתי מהר את העיניים
הצלחתי לקלוט את הפנים שלו, ומה אני יגיד…הייתי בשוק.
הוא?! איך..
אין לי מילים.
הוא שם אותי בפארק, לקחתי את העקבים שלי שהיו מונחים ליידי , והתחלתי ללכת
לא לבית..פשוט הסתובבתי
עדיין הייתי טיפה מטושטשת וכאב לי הראש
"ליהייייייי" שמעתי את סהר, הסתובבתי מהר
"סהרר" אמרתי בהתלהבות, הוא רץ מהר אליי והרים אותי
"מטומטם אחת הבהלת אותיייי" הוא אמר וחיבק אותי חזק , ניסיתי להשתחרר אבל זאת הייתה בעייה כי הייתי באוויר
"סהר תוריד אותי" אמרתי, הוא הריד אותי אבל לא שחרר מהחיבוק
פתאום הוא נהיה נמוך.
"איפה הייית?!"
"אתה לא תאמין.." אמרתי, רציתי לספר לו הכל.
רציתי שהוא ישבור אותו מכות, יקרע אותו, יפנצר אותו.
ואני נגד אלימות אה?!
"מה קרה? נגעו בך? הרביצו לך? איימו עלייך? מה קרהה??" הוא אמר בלחץ
הוא התיישב בספסל ואני התיישבתי עלייו וחיבקתי אותו
"נירדמתי בטעות בספסל." אמרתי, לא הבנתי מאיפה זה יצא לי
ולמה לא סיפרתי לו את האמת..פחדתי שהוא יסתבך.
הוא ילך ירביץ לו ואז הוא יסתבך בגללי…לא רוצה
"מה?" הוא שאל עם פרצוף
"כן נו..כניראה הייתי יותר עייפה מימה שחשבתי.."
"תגידי מה ניראה לך?אני מטומטם?" הוא אמר
"לא.." אמרתי בשקט
"חיפשתי אותך בכל אזור בפארק,אפילו אזורים שאת לא מכירה..אין מצב שהיית פה ולא ראיתי אותך
אז תגידי לי עכשיו את האמת…" הוא אמר בעצבים והסתכל עליי..
מה אני יגיד לו? שאושר משוגע?
שהסיבה לזה זה אושר…???