"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 30

פרק 30 –

כשקמתי הייתי קשור לכיסא, ראיתי רק שחור.
שמעתי קולות, לא הכרתי אף קול.
ניסיתי לפתוח את הקשירה של הידיים ולא הצלחתי, הצטערתי על הרגע הזה
שאמא שלי רצתה לרשום אותי לצופים וצחקתי עלייה.
"אייי" צעקתי ונהיה שקט.
אחרי כמה דקות של שקט הורידו לי את מה ששמו לי על הפרצוף
3 אנשים עמדו מולי, לא הכרתי אף אחד מהם
מה לעזאזל הספקתי לעשות להם?!
"סהר יפרח, בן 17 וחצי מבאר שבע, אמא חד הורית ואחות תאומה אחת" אחד מהם אמר והתיישב באיזה כיסא
"יופי, אז אתה יודע מי אני מה זה יעזור לך בחיים?" שאלתי
"עקבנו אחריך כבר כמה זמן, לפני שנה וחצי הפסקנו את המעקבים, ובחצי שנה האחרונה חזרנו
לעקוב אחרייך..אנחנו יודעים עליך כמעט הכל"
"ומה אתם אמורים להיות? מעריצים. תראה בשביל חתימה אתה לא צריך לחטוף רק תבקש יפה" אמרתי בהתחכמות וחייכתי חצי חיוך .
תמיד שומר על קור רוח ומראה שאני לא מפחד
"אני יכולים לעזור לך להעלים את כל התיקים שיש לך במשטרה אם רק תעזור לנו.."
"אהההה מנאיקיםםםם סמויים" אמרתי בגועל, שונא שוטרים.
"אנחנו לא שוטרים" הוא אמר
"אז משחדים את השוטרים? שאפו כפרה עלייכם." אמרתי
"סהר אנחנו רוצים לדבר ברצינות" הם אמרו
ואז נזכרתי…
"איפה אחותי ואסי???" שאלתי מהר ובקול תוקפני
"כל אחד בחדר נפרד, בדיוק כמוך."
"מה איתם?"
"הם בדיוק במצב שלך, רק שאחותך יותר קשובה, להערכתי היא כבר יודעת את כל הסיפור
אסי עדיין מתנגד ועושה בלאגן..ואתה."
"חח כפרה על אסי, תראה אני לא יודע מה אתה רוצה אבל אני לא יעשה את זה.
אני הפסקתי עם כל הבלאגן והשטויות"
"בגלל החברה?"
"מאיפה אתם יודעים?" שאלתי
"עקבנו אחריך סהר..יהרוג אותך להקשיב למה שאומרים?!" הוא שאל
"בכל מקרה זה לא בגללה"
"בגלל אמא? קשה לאכזב את אמא כל פעם מחדש אה סהר?" הוא שאל
יודע איפה לגעת הבן זונה..
"פ'חחח היית רוצה." אמרתי
"אני יכול לגרום לאמא שלך להתגאות בך סהר, אתה לא רוצה אחרי ים של אכזבות
לגרום לאמא שלך גאווה?" הוא שאל
"אתה יכול לעלות לשמיים ולרדת, אלף פעם. אבל אני נותן לאמא שלי מספיק גאווה
ומה שקורה איתה לא ניראה לי שזה עיניינך..ואני? טיפה איבדתי את הסבלנות
אז קדימה ספר את הסיפור שלך ותן לי לעוף מכאן" אמרתי
שונא שאומרים שאני מאכזב את אמא שלי…עשיתי הכל בשביל לגרום לה להתגאות בבן שלה
מי הוא שיבוא וישפוט אותי?!
"יחידת הנערים, נשר. מכיר?"
"שמעתי שמועות..לא האמנתי לחרטה הזאת" אמרתי נזכר מה ששמעתי על זה
"מה שמעת?"
"אנערף, מגייסים נערים, מאמנים אותם, לא יודע יש לי זיכרון קצר"
"נשר זאת יחידה סודית שנפתחה לפני כמה שנים בכוונה לקחת נערים כמוך ולשקם אותם
לעשות להם הכנה לפני צבא, והחלק הכי מרכזי של היחידה…לשלוח למשימות" הוא אמר
"משימות?" שאלתי
"מסתננים, פיגועים, חטיפות, שמירה ודברים כאלה..שבכ מכיר?"
"את זה אני מכיר"
"רק לנערים בגילאים שלך"
"למה שיירצו נערים בגיל שלי לשבכ?" שאלתי
"לנערים בגיל שלך יש הרבה יותר כח, ומרץ, יותר שנאה, והמון עצבים שנשמח שתוציאו על דברים טובים מאשר להרביץ לזקנים ולדקור את החברים שלכם"
"אחי אתה חי בסרט רציני.." אמרתי, לא מאמין לכל החרטה הזאת.
"אני רוצה להראות לך תמונות של נערים שהיו ביחידה הזאת והיום הם בחירים בשבכ" הוא אמר והביאו לו כמה תמונות
"זה עידן , מצאנו אותו בגיל 17 , היה נער עם המון בעיות והשתקם והיה אחד מהטובים שלנו כאן
היום בכיר בשבכ" הוא אמר והראה לי תמונה של איזה בלונדיני
"וזה מתן, אותו מצאנו בגיל 16 , היה הילד החנון של הכיתה, תמיד העליבו ופגעו בו כאן נתנו לו אימונים ואת הרצון להתחזק, פחות משנה והוא הפך לאיך שאתה רואה אותו עכשיו" הוא אמר והראה לי תמונה של הלפני ואחרי…לפני שלד ואחרי זה גורילה.
הוא הראה לי עוד תמונות, לא ידעתי מה לומר
להסכים?
"איב הסכימה?"
"הסכימה."
"ואסי?"
"אסי..אסי לא מאמין לנו. אני רוצה שאתה תשכנע אותו"
"מי אמר שאני רוצה?"
"ניתן לך יומיים בחירה, אנחנו נגיע אלייך. יהיה לך לחשוב עד אז. אני מקווה שאתה תעשה
את הבחירה הנכונה, הכרטיס לחיים טובים בידיים שלך..לא להרבה אנשים יש את ההזדמנות הזאת
סהר" הוא אמר וחייך אליי ויצא.
מישהו אחר בא הוריד מימני את הקשירות ויצא.
ישבתי בכיסא לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי.
הדלת נפתחה והרמתי את הראש ראיתי את אסי
"זה אמיתי מה שהיה עכשיו? אני אומר בוא נחזור נפוצץ אותם מכות" אסי אמר
"הדברים האלה מתאמנים שנים ידפוק"
"אתה מאמין לחרטה הזאת?" אסי שאל
"באמא שלי שאני כבר לא יודע..זה הזוי, אבל.."
"הזוי..וזהו! תעשה טובה סהר, אמרנו מתרחקים מכל הזין הזה, בוא נעשה את זה וזהו?!"
"צודק, חוזרים לקו הישר." אמרתי וקמנו
"רגע…איב." אמרתי
"היא הלכה איתם, ראיתי אותה כנראה מאמינה להם"
"מה זה הלכה איתםםם???"
"כן,, היא אמרה שלא תדאג שהיא בידיים טובות מסבירים לה דברים ולוקחים אותה ישר הביתה
ושיש לה הגנה, ושהיא מקווה שנבחר נכון..מעניין איזה שטיפת מוח עשו לה" הוא אמר
"אם עד מחר אני לא שומע מימנה…אני מחפש אחד אחד מהם ורוצח אותם" אמרתי ויצאנו מהמקום
הוצאתי את האייפון מהכיס הוא היה מכובה הדלקתי אותו
שיחות זה לא הראה לי והודעות כן.
'החיוך היפה שלייי' 17 הודעות, מה קרה מלחמההה???
'אמא יקרה שלי!' 3 הודעות, קראתי קודם כל את של אמא שלי
הודעות רגילות של הדאגה..
פתחתי את ההודעות של ליהי.
'איפה אתה? תבוא משעמםםם ליי!!'
'דופקים בדלת, זה אתה?'
'סהר אני מפחדת למה אתה לא עונה לי? דופקים חזק.' התחלתי להילחץ
'סהר בבקשה..אני לא יודעת מה לעשות, נעלתי את עצמי בחדר אבל אני שומעת דפיקות חזקות
בבקשה תבוא כבר' היא רשמה ועוד מלא הודעות כאלה, נלחצתי רצח והתחלתי לרוץ לכיוון המכונית
ואסי אחריי. כניראה גם לו היא שלחה הודעות
'סהר הצליחו לפתוח את הדלת…..' זאת הייתה ההודעה האחרונה.
"אסייי תעלה מהר לאוטו מהררר" אמרתי ועלינו לאוטו , בלי לחשוב פעמיים
הפעלתי גז ונסעתי מהר
"קיבלת הודעות מליהי?" שאלתי בלחץ
"10 הודעות, ניראה לך זה הם??" הוא שאל
"לא יודע, אבל צריך להגיע מהר"
"אם קרה לה משהו..אני מת סהר!" אסי אמר
"כמוני כמוך" אמרתי והפעלתי יותר גז אחרי דקה הגענו לבית שלה
פחדתי משהו מפחיד, לא רציתי לחשוב בכלל על זה שקרה לה משהו
הדלת הייתה פתוחה, היה בלאגן מפחיד בסלון כריות ברצפה , כדים שלטים ועוד כל מיני
עליתי מהר למעלה לחדר שלה, החדר שלה היה פתוח הטלפון שלה על הרצפה
והחדר מבולגן ..
"סהרררררררררררררררררררררררררררר תעזוררררררררר ליייייייי" שמעתי צעקה .